ירושלים של זהב

מחר אני נפגשת איתו. תכלס אני יכולה לסיים את הפוסט הזה במשפט הזה. מחר. אני. נפגשת. איתו. זה מעלה בי כל מיני מחשבות ותחושות. אני לא מפחדת ממילא אבל זה רק כי התעקשתי על מפגש ונילי בתור התחלה. אני לא יודעת באמת לקראת מה אני הולכת, אני יודעת. אבל התחושה הזאת באיזור הבטן התחתונה אומרת לי שאני בוחרת נכון. מחר תהיה בחינה משותפת של הדינמיקה בינינו ואני רק מקווה שזה יילך כמו שצריך. וכל מה שאני רוצה לשמוע זה את המשפט הבא. הכל יהיה בסדר, ילדה. אני מקווה שאתה קורא את זה אפילו שאני לא רואה סימנים לזה שאתה קורא. אני מקווה שנלך ביחד איזה קטע דרך. טוב אני אפסיק עכשיו אני מתחילה להתפזר.