ירושלים של זהב

אני נכנס לה לדירה. המצעים של המיטה מבולגנים ואני רואה קצת כלים בכיור. היא צועקת לי מהשירותים שהיא עוד שנייה יוצאת. אני נאנח לעצמי ומתיישב על הספה הישנה. "מה יהיה, ילדה?" אני ממלמל בקול נמוך. "סליחה אדוני, היה לי שבוע נוראי באוניברסיטה." אני מתעלם ומניח את הידיים שלי על השולחן. היא יוצאת עם מבט מבוייש ונעמדת בתנוחה מספר 3. "על 4, ילדה." אני פוקד. היא מתאמצת לשלוט על הבעות הפנים אבל התשוקה והפחד מתערבבים לה. "כמה את חושבת שמגיע לך על הבלאגן כשהאדון שלך נכנס?" אני מרגיש את היד שלי מתחילה להתרומם אבל משאיר את הידיים פרוסות על השולחן שהיה פעם לבן. אני מרים יד אחת ומושיט לה אותה. "זה נראה לך נקי?" תלתלי אבק מסתחררים להם מהיד אל הרצפה בסחרור עדין ואיטי. "אני לא יודעת כמה מגיע לי אדוני, אני יודעת שהייתי ילדה רעה."