ירושלים של זהב

והכלוב הוא מן מילה ארוכה שכזאת. 

(זאת אני מקטרת שאני רוצה לכתוב פוסטים על כל הדברים היפים שקורים לי בזמן האחרון ופשוט אין לי קמצוץ השראה).

אולי אני פשוט אכתוב על הדברים שקרו לי ומה שאני רוצה לעשות. סתם בכלל אני לא יודעת אם בא לי ללכת לפמדום מחר. נמאס לי לחפש טרמפ כמו מסכנה. 

או שאני אכתוב על איך בטעות הנשלטת ואני מצאנו אחת את השנייה. כי זה שווה סיפור. באמא שלי שאף אחת מאיתנו לא חיזרה אחרי השנייה. וזאת גם מערכת יחסים בדסמית די טהורה. (כאילו יש דברים ונילים טיפה אבל אין מיניות ונילית נניח). תמיד חשבתי שאני חייבת מיניות עם הבדסמ שלי. 

אבל באמת לא בא לי לכתוב כלום. אולי מתישהו, נראה.