עוד חודש, 17 ימים ושש עשרה שעות אני עולה על מטוס בדרך להודו. (אבל מי סופר).
רוב ההכנות שלי לנסיעה הן נפשיות. לאחרונה אני קוראת הרבה את הבלוג שלי. יש הרבה דברים שכל כך מוזר לי לקרוא ממרחק הזמן. נגיד הסיפור ההוא עם הכלבה הטוטאלית. אפילו כתבתי ממש בפוסטים הראשונים שאני אתמסר בסוף ואהפוך לצעצוע שאני צריכה להיות. אז בסוף נהייתי בעלת צעצוע, מספיק קרוב חחחח.
עכשיו השעה היא 11:33. עוד 27 דקות מתחיל היומולדת שלי. אשכרה בת 28. לא להאמין.
במסגרת החפירה בעבר שלי מצאתי את הפוסט שכתבתי לכבוד היומולדת שלי בשנה שעברה. האמת שמה שאיחלתי לעצמי התגשם. אמרתי שאני רוצה לעוף על החיים (יש כרטיס טיסה), לכתוב את הספר שלי (זה בתהליך אבל אני מרוצה ממה שכתבתי עד עכשיו) ולעשות כל מה שאני רוצה.
ובאמת איזו שנה זו הייתה. הצלחתי לצאת מאמא שלי ולשכור דירת שותפים. היה לי חבר לארבעה חודשים אחרי שכבר חשבתי שאין לי את הפונקציה הזאת של לאהוב מישהו. הלכתי לכל כך הרבה מסיבות. פגשתי את הנשלטת המעלפת שלי. עשיתי כל כך הרבה סשנים בפעם הראשונה - אדג'ינג, פאפי פליי, אנאלי, דדלג, מומיפיקציה. באמת גיליתי את עצמי בבדסמ. מצאתי חברה ממש טובה שאפילו גרה בירושלים. הגשתי את העבודות הסמינריוניות שדחיתי איזה שנתיים.
אז איזה שנה טובה זאת הייתה. עם כל הקשיים שהיו. אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מהאנשים שנמצאים בחיים שלי❤️
מה אני מאחלת לעצמי לשנה הבאה? שאני אחווה חוויות חיוביות בהודו, שאני אמשיך להיות עטופה באהבה ושהתהליך הזה שנמשך כבר שנתיים ימשיך ויתעצם.
אני הייתי יעל, אפשר להתחיל את החגיגות:)
