הנשלטת שלי באה אליי הסופש. אירוע משמח לכל הדעות. קרו וקורים הרבה דברים בסופש הזה, רובם הגדול משמחים. אתמול הכנתי תפוחי אדמה בתנור וסטייק טונה. בכל מקרה לא באתי לדבר על כישורי הבישול שלי למרות שהם פצצה. אחרי ארוחת הערב התחשק לי לסשן את הצעצוע החמוד הזה והתיישבתי על הספה והיא נשכבה ככה שהתחת שלה היה מול הפנים שלי. הרבצתי לה בסבבה וכזה הזכרתי לעצמי בראש שהיא לא עברה סשן נורמלי 4 חודשים אז אני צריכה להיות עדינה. אחרי כמה זמן הידיים שלי שכחו שעברו 4 חודשים והכאבתי לה קצת יותר מדי. היא אמרה אדום. קודם כל הפסקתי מיד והרמתי אותה לישיבה מול העיניים והודעתי לה שלא יהיה שום סשן היום. זאת פעם ראשונה שאמרו לי אדום בסשן שלי. זאת גם פעם ראשונה שהיא בכתה לי באמצע סשן.
זאת הייתה חוויה מטלטלת. מה שכן, לא הייתי רוצה לחוות אותה עם אף אחד שהוא לא הנשלטת שלי. כתבתי לפני כמה חודשים על מושג שנקרא דום דרופ. אתמול זה היה הדום דרופ הכי קשוח שהיה לי בחיים. בדרך כלל אני לא חווה אותו, ואם כבר אני חווה אותו זה כמה ימים אחרי הסשן. בעיה אחרת בהתמודדות שלי מול הדרופ היא שאני נוטה לנסות להתמודד איתו לבד. בתור דוגמה, לפני כמה חודשים הלכתי עם הנשלטת שלי ל סין ומה שלא כתבתי עליו אחרי זה היה שהסתובבתי עם התחושה שאני מפלצת לפחות שבוע. התחת שלה היה שחור כמה ימים אחרי וזה באמת היה סשן יוצא דופן. אחרי שבוע-שבועיים בערך שיתפתי את הנשלטת שלי שאני מרגישה שקצת הגזמתי בסשן ההוא והיא הרגיעה אותי שהכל בסדר ואני שולטת אחראית וזהירה.
נחזור לאתמול. מיד אחרי שהיא אמרה אדום עצרתי ובדקתי והכל ותוך כדי הבכי היא התעקשה לראות שלא רק היא מקבלת את תשומת הלב. היא צדקה. אחד מהקשיים שלי הוא עניין החמלה העצמית.
אני לא בטוחה מה צריכה להיות המסקנה מהפוסט הזה. אני אתן שתיים. אחת היא שזה בסדר שקורות תאונות. בשביל זה יש מילות ביטחון. השנייה היא שאמנם חשוב לתחקר מה קרה בסשן שגרם למילת הביטחון אבל זה לא מעיד על האופי של המסשן. מה שכן מעיד זה מה שעושים אחרי מילת הביטחון. לסיום אני אודה לנשלטת שלי שאולי היא הדבר הכי פסיבי בסשן אבל היא ממש לא פסיבית במערכת היחסים בינינו ואיזה כיף שאני יכולה להישען עלייך לפעמים.
