ירושלים של זהב

מי שעוקב אחריי יודע שאני כותבת פוסטים רק כשנחה עליי המוזה. לאחרונה לא נחה עליי המוזה. טסתי להודו והיא נשארה שם, זונה. 

בכל מקרה לענייננו. פעם בכמה חודשים אני אוהבת לקרוא את כל הבלוג שלי מהפוסטים הממש ראשונים. זה תרגיל טוב בשבילי. לראות כמה דרך עשיתי בשנתיים וחצי שאני נמצאת כאן בכלוב. אפילו לא במונחים בדסמיים, השינוי במבנה הנפש שלי הוא הבדל של שמיים וארץ. כשהייתי בתיכון הרב של האולפנא אמר לנו משהו שרק בשנים האחרונות התחלתי להבין. הוא אמר שאנחנו עוברים בחיים שלנו שוב ושוב ושוב באותם מקומות. הקטע הוא שאנחנו לא סובבים במעגלים. אנחנו נעים בספירלות. כל פעם אנחנו חוזרים לאותו מקום שהתמודדנו איתו מנקודת מבט אחרת. 

אז אחד הדברים שממש ברורים לי מקריאה חוזרת של תחילת הבלוג שלי הוא שהייתי מאוד תמימה ומאוד נאיבית. כן הייתה לי אינטואיציה מאוד נכונה שבשבילי כתיבה זה מרפא. נחזור לעניין הספירלות. אמרתי אי אז שאני בסוף אהיה צעצוע כמו שאני צריכה. אחרי זה כשהייתי עם הנשלטת אמרתי שאולי לא נהייתי צעצוע אבל הייתי בעלת צעצוע וזה מספיק קרוב. היום אני חושבת שאני כן רוצה את ההחפצה הזאת כלפיי אבל רק מיצור אנושי אחד ומיוחד. אני כבר לא מחלקת בנדיבות את האמון שלי לכל עובר אורח באדומות כאן בכלוב. היופי הוא שיש כמה אנשים שהרוויחו את האמון שלי. החלק המצחיק הוא שלא שאפנו להיות במערכת יחסים בדסמית בכלל. 

נחזור להחפצה. משהו שאף פעם לא עשיתי בבלוג היה לכתוב פנטזיות. זה מעניין כי אני אוהבת לכתוב באופן כללי ואני גם אוהבת לקרוא פנטזיות. הייתם מניחים שאחד ועוד אחד שווה שניים. 

*******************************************

9:55

הוויז מראה לי עוד שתי דקות להגעה. מצוין. אני מסתכל אל המושב שליד הנהג ורואה את תיק הצעצועים שהבאתי. גדוש בכל טוב. אני מחנה ליד הבית שלה ויוצא מהאוטו. אני מחכה בסבלנות עד שהשעון מראה 10:01 ומתחיל ללכת. אני פותח את הדלת ונכנס ישר לסלון. היא מחכה לי בתנוחת הנאדו במרכז הסלון. אמרתי לה שתלבש מה שהיא רוצה אז היא בחרה בגדים של בית, שורטס וחולצת טריקו. אני מתיישב על הספה ככה שאני נמצא בזווית שהיא חייבת להזיז את הראש כדי לראות אותי. כחלק מההכנות לסשן היום אמרתי לה שעד שאני מדבר אסור לה להזיז את הראש. היא נלחמת בינה לבין עצמה להמשיך להסתכל קדימה וזה חמוד בעיניי. אני נותן לה עוד שתי דקות של מאבק פנימי ומחליט להקל עליה. 

"עיניים לכאן ילדה."

בנשיפת הקלה היא מסובבת את הראש. אני מסמן לה עם היד והיא מתקרבת אליי ומניחה ראש על ירך ימין שלי. אני מלטף לה את השיער. אני מניח לה אצבע מתחת לסנטר ודוחף כלפי מעלה.

"קומי ותתפשטי."

היא בולעת את הרוק ומתפשטת. היא מקפלת את הבגדים, מניחה אותם בצד של הספה ונעמדת מולי. היא משלבת ידיים ככה שהן מסתירות לה את הפטמות. אני מגחך לעצמי ונעמד מולה. אני מוריד את הידיים שלה לצדדים ומושך לה בפטמות. בעזרת הפטמות אני מוביל אותה אל רגל השולחן ומוריד אותה אל הרצפה. אני מוציא את השלשלאות וקושר אותה אל רגל השולחן. 

11:39

יש לי גור קטן שמצטנף בתוך הידיים שלי. הסוף.