מחר בשעה הזאת אני כבר אהיה צעצוע למופת. תכלס אני מרגישה שאני יכולה לסיים את הפוסט הזה במשפט הזה.
בכל מקרה אני מרגישה שאני צריכה להעלות על הכתב קצת מהתחושות שלי סביב האירוע הזה בימים האחרונים. קיבלתי משימות לקראת המפגש מחר. אני לא רגילה למקום הזה שמוריד מהאגו שלו. אני בן אדם חזק ועצמאי. הייתה תקופה ארוכה שהגדרתי את עצמי כשולטת. גם באופן כללי אם דורשים ממני דברים אני עושה בכוונה ההיפך.
לאחרונה עברתי יום פחות מוצלח מבחינתי והוא היה שם בשבילי. הטבעיות בה הוא הודיע לי שאני לא צריכה לעשות שום דבר מהמשימות שקיבלתי והעובדה שהוא פשוט כתב לי כל כמה זמן כדי לוודא שאני בסדר פחות או יותר הן השורש של הביטחון שלי בו. אני מוכנה לרדת סופר נמוך ופומבי בשבילו כי הוא פאקינג מוכיח לי כל פעם מחדש שהוא ראוי. זה די מרגש אותי הקטע הזה שיש הבנה די עמוקה בינינו. כאילו, היינו חברים טובים בערך שנה לפני שהתחלנו את מערכת היחסים ההיררכית הזאת.
אני לא טיפוס שאוהב לחשוף חולשות. זה חלק ממנגנון הגנה מאוד מורכב שפיתחתי בילדות. די פירקתי אותו בעבודה קשה בחודשים האחרונים אבל אני נפגשת מלא עם הקושי הזה מולו. הוא גם לא טורח לעשות לי חיים קלים חלילה.
אני מקווה שיהיה מוצלח מחר.
