חיכתה היא שיציע
לה עם אור ראשון של בוקר בהיר
היא לא ידעה על מה היא חולמת
רק רוצה חלום כלשהו להגשים
*************
המקום שלי בעולם הבדסמ מאוד השתנה בחודשיים האחרונים. כאילו, התחושה שלי לגבי המקום שאני רוצה להיות בו השתנתה. לפני שנתיים בערך הנשלטת שבי נכנסה לתרדמת חורף. אני ממש זוכרת את הרגע שהבנתי את זה. הייתי אחרי טיול קרוואנים עם מישהו מכאן. (כן, ידעתי שזה חסר אחריות גם בזמן אמת. נראה לי). בכל מקרה היה ממש נחמד בטיול וכזה סוג של אמרתי לו שאני לא בקטע של מכות והוא ממש כיבד והמשכנו לטייל בכיף שלנו. כמה ימים אחרי זה יצאתי לזרוק את הזבל וחשבתי עוד פעם על הסיטואציה שהייתה שם. ההבנה שזה ממש לא מעניין אותי להישלט ו/או לחטוף מכות הייתה ממש דרמטית מבחינתי.
*************
הוא רחוק מעיניהָ
אין שביב של
ניצוץ בעיניו
כי הוא פגש עולם חשוך של לילה
אפל אין מקום לָאור שלה בְּחייו
***************
והנה אני כאן, אחרי שנתיים. היום נחתה עליי ההבנה שזה ממש לא מעניין אותי לשלוט ו/או להחטיף מכות. ביום שלישי בשעה רבע לשמונה בערב סיימתי לעבוד בירושלים ולקחתי אוטובוס למרכז. ביליתי חלק נכבד מהלילה בלהיות צעצוע שימושי. אני תמיד הייתי אוהבת להגיד לנשלטים שיש לי ניסיון בסשנים מהצד השני של השוט. מסתבר שאולי היה לי ניסיון בסשנים אבל מערכת יחסים בדסמית לטווח ארוך זה עולם אחר.
****************
קח אותי אליךָ
שְמור עליי מִפּני כל העולם
וְתן לי עוגן קבוע בין זרועותיךָ
לא רוצָה להיות ענן
***************
באיזה שלב בלילה אחרי שנחנקתי טוב טוב על הזין שלו עליתי למעלה כדי להתכרבל בתוך החיבוק שלו. זה היה אחרי שהתחלתי את הערב עם תחושה כמעט משתקת של פחד. הוא שאל אותי איך אני מרגישה והייתה מילה אחת שעלתה בי. בטוחה. המקום הזה שבו אני נותנת את השליטה לצד אחר לא קל לי. אבל הוא כל כך שווה. לפעמים אני מרגישה כמו גור חתולים שמחזיקים בזהירות בשתי הידיים.
*************
רוך השמש לא הִרגיע
את השדים
הם גאו בתוכה כמו סופת גשמים
עיוורו את עיניהָ
הֲיש מקום בִּשבילה היכן שהגוף לא קיים?
