מכירים סדום ועמורה? אז בואו ילדים יש שעת סיפור על עלילות יעל בעיר הגדולה. למקרה שלא אמרתי את זה מספיק בשבועות האחרונים אז יש לי יומולדת בשבת. אני לא הייתי טיפוס של לחגוג ימי הולדת. להיות ילדה עם יומולדת בקיץ ואז להיות בדיכאון סביב העובדה שאני בכלל בחיים לא תורם לחשק לחגוג. השנה זה היה אחרת. באופן כללי אני בגל מאוד חיובי שנמשך כמה חודשים טובים. זה לא שאין באסות בחודשים האלה אבל בקטע נורמלי ולא בקטע דכאוני.
אז הגעתי אתמול לתל אביב. התכנון המקורי היה לאכול ארוחת ערב במסעדה בתל אביב לכבוד יום ההולדת שלי. אחרי שהגעתי הוחלט שממשיכים לדאנג'ן אחרי המסעדה. במהלך אחר הצהריים השקו אותי בשייק עם טקילה ועוד ברד כחול עם וודקה בפנים ובאופן כללי היה לי ממש נחמד. מתישהו נגמר לי הכוח, בכל זאת אני עובדת הרבה יותר מדי בזמן האחרון. בהתחלה נמנמתי על השולחן אבל אדון ה' התעקש שהוא יפרוס שמיכה על הרצפה ושאני אנוח שם. יש לי קטע שאני מאוד עקשנית אבל בסוף הסכמתי. זה היה נעים להוריד את מכשירי השמיעה ולהקשיב לקולות בסלון. באופן אישי אני חושבת שלא נרדמתי אבל יש 2 אנשים שונים שטוענים שנרדמתי אז כנראה שנרדמתי 🤷
נקפוץ קדימה טיפה כדי לקדם את הסיפור ונגיע לרחוב הארבעה, תל אביב. התכנון המקורי היה ללכת למסעדה כלשהי אבל התפוצץ צינור במטבח או שקר כלשהו והוחלט לשוטט ברחוב הארבעה ולהחליט במקום איפה אוכלים. אני בחרתי מקום עם בשר ובירה. אכלתי ספייריבס בפעם הראשונה בחיי וזה היה כל כך פאקינג טעים. גם הבירה הייתה נחמדה. בת הזוג של אדון ה' הזמינה פילמני או בשם יותר מוכר (לפחות לי) קרעפלך. גם טעיםםםםםם.
אחרי שאכלנו וגם שבענו (אוף גם הקינוחים היו ממש טעימים. למה הכל בתל אביב כזה טעים? זאת אומרת, למה ירושלים פחות חזקה בקולינריה:( לא משנה) עמדנו ליד הכניסה לדאנג'ן. בשלט שם כתוב שבשביל מיינסטרים צריך ללכת למקומות אחרים. לא נעים לי אבל זה היה די מיינסטרים. בטח לפני שפתחו את המבוך. נכנסנו פנימה והאמת שכל מה שקרה לפני המבוך קצת מעורפל לי אבל אני זוכרת שהתבראטתי קלות (קלות, חה) וחטפתי על זה. אני גם זוכרת שלא הפסיקו לעבור אנשים והתיישבו ליד בת הזוג של אדון ה'. אני בעיקר הייתי בלחץ מזה שהם ינסו לגעת בי אבל מסתבר שהם ניסו לפלרטט איתה. אה אני גם זוכרת שהיה רצף שירים של נועה קירל ואנה זק ורקדתי בכיף שלי בזמן ששניהם רקדו אחד עם השנייה ומישהו ניסה לתפוס לי את היד ולרקוד איתי ונעצתי בו מבט מזועזע של "יש לי קולר מה אתה מתקרב אליי?" הוא התנצל והלך מיד. עכשיו אני חושבת שהוא לא ידע מה המשמעות של הקולר אז לא משנה. אחרי ההגרלה (שכמובן לא זכינו) והמופע המרכזי (שאני בתחושות מעורבות כלפיו, הוא לא היה סשן - יותר ריקוד. מצד שני האקטים שהוא סימן הם אקטים שאני אוהבת ברמת העיקרון. מצד שלישי זה היה ממש מבוים, אני אוהבת פשוט לצפות בסשנים של בליינים אחרים) נפתח המבוך. כבר בירידה במדרגות הרגשתי איך השקט ממלא אותי. כאילו, לא הייתה מוזיקה מחרישת אוזניים. תמיד כשאני נכנסת לאיזור משחקים במסיבה חדשה אני אוהבת לתת 30 שניות ולראות את המתקנים והעיצוב. העיצוב בדאנג'ן מאוד מוצלח לטעמי. ראיתי לפחות כוך אחד שקוף אז אפשר לעמוד ולהסתכל מבחוץ.
אחרי שנכנסנו יותר פנימה ראיתי חלל יחסית גדול עם כלוב בגודל נחמד (לפחות 5 אנשים יכולים לעשות דברים מגונים בלי שיהיה צפוף בפנים). המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "אמן שאנחנו הולכים לעשות את הסשן פה בפנים.". ואז הם פתחו לי את הדלת ומצד אחד הרגשתי כמו ילדה בחנות ממתקים אבל מצד שני זה לא קל לי להיות במקום המתמסר, בטח כשמעורבת פומביות בסיפור.
הסשן התחיל במשחקי נשימה. הוא לקח את השרשרת וקשר אותה בחלק העליון של הכלוב. הוא ביקש ממני להתקדם קדימה עם הגוף ולחזור אחורה. עכשיו נראה לי שהוא פשוט עשה בדיקות בטיחות. בכל מקרה, לחטוף מכות כשאם זזים אז נחנקים זה לא פשוט. אחרי המכות וגמירות קולניות יותר ופחות שלי שוחררתי מהשרשרת והורדתי לברכיים. בזמן שאני מסתערת על הזין שלו בת הזוג שלו נכנסה לכלוב (היא שמרה מבחוץ שאנשים לא ייכנסו או משהו כזה) אז בזמן שאני נחנקת על הזין שלו היא נושכת אותו באהלן אהלן. אתם יודעים מה היופי? שאני חטפתי מכות בראש מהסורגים בגלל זה:(
החלק הזה היה קשוח. אני לא כל כך זוכרת אבל לאט לאט ירדו ממני הבגדים. הוא גם קרע לי את התחתונים. מסתבר שבזמן שהוא קרע אותם היו קולות תדהמה מאחורה. החלק המצחיק הוא שבדיוק באותו זמן אני חשבתי לעצמי "אה זה מה שאנחנו עושים עכשיו, אוקיי."
לקח לי זמן להודות בפני עצמי כמה אני זקוקה למקום המשומש והמנוצל. אני לא נשלטת קלאסית. גם אם נשים את הטראומות שיש לי בצד אני לא הולכת בתלם. אני מתבראטת די הרבה. כאילו אני לא מהבראטים האלה כשגם שאומרים להם שזה כבר מציק הם ממשיכים. אני צריכה את זה שהוא יכניס ויוריד אותי למקום שלי. אני לא יודעת לאיזה סוג נשלטת זה הופך אותי אבל אני לא מסוגלת להחליק לבד למקום הסאבי הזה. לפעמים הייתי רוצה להיות מסוגלת לשחרר בקלי קלות את כל האגו הזה ולא להיות זקוקה למכות ולמילים הנכונות באוזן וכל הג'אז הזה.
כשסיפרתי לחברים שלי שאני הולכת לדאנג'ן הם סיפרו לי סיפורים על חוסר כבוד של בליינים למרחב אישי, על טינופת של המתקנים ובאופן כללי הם הבהילו אותי. אמרתי את זה כמובן לה' ולל'. ל' הסתכלה לי ישר בעיניים ואמרה לי שהם הולכים לשמור עליי ושאף אחד לא ייגע בי. זה בדיוק מה שקרה. הרגשתי כל כך בטוחה עם 2 שומרי ראש. תודה ❤️
נ.ב. מחר אני הולכת לפמדום. אם יש מזוכיסטים שמעוניינים אז גשו בבקשה לפינת האימוץ תודה.
נ.ב.2. איזה כיף לי! זהו.
רק טוב ואהבה❤️
