למי שתוהה אז הסופש שלי מדהים, לא פחות מזה. בכל מקרה אני רוצה לדבר על משהו שדיברתי עם חברה שלי אתמול בלילה. סיפרתי לה על התחושה הבטוחה שיש לי עם אדון ה' ועל זה שאנחנו מתקדמים לאט אבל בטוח. תוך כדי שאני מדברת ומספרת על הדברים שקרו בדאנג'ן אני מבינה ביני לבין עצמי שאני אמנם הולכת אחריו בעיניים עצומות אבל אני פותחת עיניים מידי פעם כדי לבדוק שאנחנו הולכים לכיוונים סבבה.
אני אתן דוגמה. אחרי שסיימנו את הסשן בכלוב ה' ול' לקחו אותי לכוך בצד. בכוך היה ספסל/מיטה/משהו לא ממש מוגדר. בשלב הזה אני הייתי מסטולית לחלוטין. עדיין ראיתי שהרצפה הייתה מטונפת אבל לא הרבה מעבר לזה. ה' ול' אמרו לי לעמוד ולא לזוז וכמובן שאני עמדתי ולא זזתי. בזמן שלא זזתי ל' הוציאה מגבונים וחיטאה את המיטה. בדיעבד זה נשמע לי מאוד הגיוני ואחראי והקפדה על סטריליות זה מאוד חשוב בדאנג'ן. הקטע הוא שבזמן אמת הייתי עם עיניים עצומות. (מטאפורית, מטאפורית). מה שכן, לא הייתי עם עיניים עצומות לפני הדאנג'ן. אני יודעת שאני יכולה לסמוך על ה' ועל ל'. שניהם הוכיחו ומוכיחים לי כל הזמן שאלף הם רוצים לשמור עליי ובית שהם מסוגלים לשמור עליי. לפני שהמבוך נפתח ה' היה עסוק בלהשתמש בי בכל מיני דרכים ול' ישבה ושמרה שאף אחד לא יציק. אני לא יכולה להגיד שהייתי רגועה לחלוטין למעלה כי היו מלא ונילים אבל בטח שהרגשתי בטוחה למטה במבוך. זאת הסיבה האמיתית שיכולתי להרשות לעצמי לעשות את כל הדברים שעשיתי שם. כשאני חושבת על ה"סשנים" שעשיתי בסיבוב הקודם שלי בתור נשלטת אני נחרדת מלחשוב איך אף אחד מה"שולטים" ההם לא שם דגש על תחושת הביטחון שלי. נגיד השולט ההוא שקבענו מילת ביטחון "מילקה" ואז אני בוכה את מילת הביטחון. הייתם מצפים שהוא יעצור לחלוטין, ייתן אפטר קייר ראוי לשמו ויחזיר אותי הביתה נכון? חחחחחחחחחחחחחחח. בכל פעם שאמרתי "מילקה" הוא עצר לכמה דקות והמשיך. מנייאק.
יש לי כמה מסקנות מהפוסט המפוזר הזה האמת. מסקנה אחת היא שאני בת מזל מזה שהכרתי את השולט שלי. אני גם ממש ממוזלת מזה שהתחלתי איתו דינמיקה. אה ובכלל זה שאני יכולה לקרוא לו השולט שלי. די מטורף בשבילי.
דבר אחרון- את מי רואים בפמדום של אורדורה?
רק אור וטוב לב❤️
