אזהרת טריגר חטיפה ואלימות קשה
**********
שיט
זאת המחשבה הראשונה שעולה בי בכל פעם מחדש שאני מתעוררת במקום הזה וקולטת איפה אני נמצאת. אני מתמתחת ובודקת אם אני עדיין קשורה לקיר. הפעם רק רגל שמאל אזוקה לקיר, סימן טוב. אני ממשיכה לסרוק את החדר, מחפשת מברג או משהו אחר שיעזור לי. אין כלום. סעמק.
רשרוש מפתחות מקפיץ אותי ואני ממהרת להתיישב עם הגב אל הקיר. אני מצמידה את הרגליים אל החזה ומשלבת ידיים סביב הרגליים. אל החדר נכנסת האישה ההיא. היא לובשת שורטס וחולצת טריקו. היא יחפה והשיער שלה קצר מאוד. היא מחזיקה מגבת ובקבוק שמפו ביד. התנועות שלה מאוד בטוחות בעצמן. היא מניחה את המגבת ואת הבקבוק על השידה ומתקרבת אליי. אני נרתעת טיפה לאחור כשהיא שולחת יד לכיוון הפנים שלי. היא מסדרת לי את השיער תוך כדי שהיא מתחילה לדבר.
"אני הולכת לשחרר אותך מהאזיקים. הדלת כאן נעולה מהצד השני ובאופן כללי יש הרבה שכבות הגנה שימנעו את הבריחה שלך. את תתנהגי יפה?"
אני נצמדת עוד קצת לכיוון הקיר. היא שולחת יד אל הסנטר שלי ומכריחה אותי להישיר אליה מבט.
"את תתנהגי יפה?"
"כ-כן."
היא משחררת לי את הסנטר ומביאה את המפתח מהשידה. המפתח נמצא במגירה העליונה בצד שמאל, הצד הרחוק ממני. היא מתכופפת ומשחררת לי את הרגל. בזמן שהיא מחזירה את המפתח למקום אני מנצלת את ההזדמנות ומעסה טיפה את הקרסול. ממש רואים התחלה של שפשוף של העור שם. היא מסיימת להתעסק עם הדברים שם וחוזרת לאיזור שלי היא מושיטה לעברי יד ואני מסתכלת על היד ואז עליה בבלבול. היא מרימה גבה ומושיטה עוד יד. אני מושיטה את הידיים שלי בהיסוס והיא מושכת אותי לעמידה. אני חושבת שלא עמדתי פעם אחת מאז שהגעתי למרתף המחורבן הזה. היא משחררת אותי ואני מנסה שלא ליפול אבל אני נופלת תוך שנייה. היא מביאה את הכיסא ועוזרת לי להתיישב עליו. אני לא קולטת שאני רועדת עד שהיא מניחה את הידיים שלה עליי.
"קר לך?"
אני מתכווצת ומהנהנת הנהון קטן. היא נעלמת לפרק זמן לא מוגדר ואני מנסה בכל הכוח להישאר ישובה על הכיסא ולא להחליק אל הרצפה עוד פעם. פתאום אני מרגישה שמיכה דקה אבל מחממת. אני רועדת עוד כמה דקות ומרגישה איך הגוף שלי מצליח להתאושש. היא מושיטה אליי יד ואני מושיטה בחזרה. אנחנו הולכות לנישה שנמצאת בדיוק מול המזרן שלי. יש שם שקע וחור ניקוז ודוש. מה שאין שם זה קירות. היא מניחה לי את בקבוק השמפו ביד ומתיישבת בכיסא. אני הולכת שני צעדים ובוחנת במבוכה את הקיר. אני מסתובבת חצי סיבוב ורואה שהיא ממש יושבת ומסתכלת רק עליי. אמנם אני כבר לא כל כך זוכרת איך זה התחושה של בגדים אבל העירום שלי נהיה מאוד מוחשי. אני מחכה עוד קצת ומקווה שאולי היא תרחם עליי וחוץ מחיוך משועשע אני לא רואה שום תגובה ממנה. אני מסתובבת בחזרה ומתחילה להתקלח. אני מקרצפת את השיער ומתחילה לנקות את חלק הגוף העליון שלי כשאני מרגישה את הזרם ההוא. אני נהדפת אל הקיר וקופאת במקום. אני מתנשמת במהירות ומציצה לאחור. היא יושבת בכיסא, טיפה יותר קרוב אליי ומחזיקה ביד את הצעצוע שהוא החזיק. מאיפה היא הספיקה להוציא אותו למען השם? אני ממשיכה להסתכל בזווית העין על הצעצוע בזמן שהיא צוחקת בקול.
"יש סיבה שהפסקת להתקלח?"
אני מזיזה את הידיים שלי כדי להגן על הציצים שלי בצורה שאני לפחות מקווה שהיא לא מורגשת.
"הופתעתי מהדבר הזה."
אני מקבלת בתמורה עוד זץ חזק של הדבר הזה וצורחת בתגובה. היא צוחקת עוד פעם. זונה.
"הופתעתי מהדבר הזה, מה?"
אני מסתובבת אליה עם סימן שאלה ענק על הפרצוף שלי. היא מרימה בעדינות את המקל הזה שיש לה ביד והמילים נורות מהפה שלי לפני שאני קולטת מה אני אומרת.
"הופתעתי מהדבר הזה גבירתי!"
היא נעמדת ומלטפת לי את השיער. אני מתה מפחד והדמעות עומדות לי בעיניים.
"את רואה? לא קשה. תמשיכי להתקלח."
אני מסתובבת אל הקיר וממשיכה להתקלח. אני שוטפת את השיער מהשמפו ומתחילה לסבן את הכוס שלי כשאני מקבלת עוד זץ. אני מסתובבת ונופלת על הברכיים ומדברת אל כפות הרגליים שלה תוך כדי שאני בוכה.
"בבקשה גבירתי זה כואב."
היא מרימה לי את הסנטר ביד אחת ואני פוזלת למטה ורואה את המקל הזה קרוב מדי לציצים שלי. אני מתפתלת ומנסה להתחמק. בתגובה היא מחזיקה לי את הלסת עוד יותר בחוזקה ככה שהפה שלי נפתח.
"לא לזוז, הבטחת שתתנהגי יפה." היא מהמהמת.
אני מתחילה לבכות בטירוף. אני לא מבינה למה היא עושה לי את זה. במאמץ לשרוד את הכאב הנוראי אני שולחת שתי ידיים ונאחזת ביד שלה. היא משחררת לי את הלסת ונותנת לי להחזיק את היד. היא שולחת באיטיות מייסרת את המקל אל הציצים שלי ואני רועדת מרוב פחד ואימה. אני לא בטוחה מה דמעות ומה סתם מים מהמקלחת על הפנים שלי. הזץ מגיע והפעם הוא ישירות בפטמה. אני מתקפלת אוטומטית לשתיים ומרגישה איך שהסכר של הדמעות נפרץ. היא מיישרת אותי עוד פעם ומסבירה בחיוך שחייבים לאזן בין הצדדים. אני רועדת בזמן שאני רואה איך שהדבר המקולל הזה מתקרב אל הפטמה השנייה. אני מרימה את הראש שלי אליה ורואה שהיא ממש מסתכלת לי בעיניים ומחייכת חיוך רחב. אני לא יודעת למה אבל הכאב ממנה הוא קשה מנשוא. אני עוצמת עיניים ומנסה להישאר אמיצה בזמן שאני מקבלת את הזץ השני. אני צונחת לרצפה על כפות הרגליים שלה. במאמץ נואש להפסיק את הכאב אני מחבקת לה את הרגליים. היא מלטפת אותי בגב לכמה רגעים ומתחילה לשרוט אותי עם הציפורניים שלה. אני נאחזת ברגליים שלה כמו שקייט וינסלט נאחזה ברפסודה ההיא. אני קוברת הפנים שלי ברווח שבין הרגליים ומנסה להחזיק מעמד בזמן השריטות. ככל שהזמן עובר היא מגבירה עוצמה. מתישהו היא מפסיקה לשרוט אותי ומושכת אותי לכיוון המקלחת מהשיערות.
"תסיימי להתקלח מהר."
אני מסיימת להתקלח בזמן הכי מהיר שאי פעם מישהו סיים להתקלח. גם הזרימה של המים צרבה לי בגב, באיזור של השריטות. אני בקושי מספיקה לשים את הדוש במקום שלו כשהיא תופסת לי בשיער וגוררת אותי אל הספסל המוזר. היא זורקת אותי עליו ואוזקת לי את כל הגפיים. אני מרגישה את הנשימות שלה באיזור של התחת שלי. לשון נשלחת אל הכוס שלי ומלקקת אותו בתנועות רחבות מלמטה למעלה. אני מנסה לסגור את הרגליים רק בשביל להיזכר שאני לא מסוגלת לסגור אותן. היא עוברת לינוק לי את הדגדגן ואני משתוללת במעט טווח התנועה שנשאר לי. מידי פעם אני מקבלת נשיכות עדינות בירכיים ולבסוף היא מוסיפה אצבעות בתוך הכוס שלי ואני מנסה לעצור את זה בכל הכוח ולא מצליחה. אני מרגישה איך שהגמירה שלי נבנית ומנסה לעצור אותה בכל הכוח ופשוט לא מצליחה. ההשפרצה לא מאחרת להגיע והיא באה אל הפנים שלי כדי למרוח עליי מהמיצים שלי. אני רועדת רעידות משנה בזמן שהיא ממוללת לי את הפטמות.
"איזה זונה שמשפריצה אה?"
אני מתחילה לגנוח.
"הופה יש לנו גם גניחות ברפרטואר? מי לייקי."
היא עוזבת לי את הפטמות ואני נרפית בצורה כמעט מיידית. אני לא כל כך בטוחה מה קורה בדקות הבאות אבל אני נמצאת בתוך ערפל. דווקא נעים. היא משחררת אותי מהספסל ומניחה לי את בקבוק השמפו ביד.
"תתקלחי עוד פעם. הפעם תתקלחי לאט ועם הגב לקיר, ברור?"
"ברור" אני ממלמלת בזמן שהראש שלי שמוט כלפי מטה.
התגובה לא מאחרת להגיע ואני צורחת מההפתעה של ההלם החשמלי.
"ברור, מה?"
"ברור גבירתי!"
היא נותנת עוד זץ בתחת שלי ומבריחה אותי לכיוון המקלחת.
"שלא תשכחי חמודה, חבל."
אני נעמדת ורועדת במקלחת. היא מתיישבת על הכיסא ומחווה לכיווני עם המקל.
"נו, להתקלח."
אני שופכת קצת מהשמפו אל היד שלי ומתחילה לסבן את הגוף שלי. אני מקפידה שלא ליצור קשר עין איתה אבל מידי פעם אני רואה את החיוך שיש לה על הפרצוף. באמת חשבתי שהיא נורמלית ושהיא לא תרביץ לי סתם כי מתחשק לה. כשאני מסיימת אני עומדת במקלחת ומחבקת את עצמי. היא נעמדת ומביאה את המגבת. היא מוציאה אותי מהמקלחת ומנגבת אותי ביסודיות ובעדינות רבה. אני מרגישה שאני מתחילה לבכות עוד פעם. היא עוצרת ומרימה את המבט אליי.
"למה את בוכה? את לא חייבת להגיד גבירתי עכשיו."
אני מייללת בקול עכשיו. אני לא מבינה איך הגעתי לכאן. ניהלתי חיים גנריים ופתאום מישהו שלף אותי ושם אותי במקום המסריח הזה.
"אני רוצה הביתה."
היא נעמדת ומלטפת לי את הלחי.
"אבל חמודה, הגעת הביתה."