פעם כשהייתי קלולסית צעירה וחסרת ניסיון כלוביסטי מישהו הסביר לי ברצינות שאין קשר בין סשנים למה שקורה בשאר הזמן. גם הייתה אמירה ממש חזקה שסשן לא שווה טיפול. אני מסכימה עם האמירה הזו ולכן אני אכתוב פוסט שלם שישתמע ממנו ההיפך המוחלט.
אני בתקופה כל כך עמוסה לאחרונה. התחלתי פיילוט בעבודה עם הסטודנטים והמדריך השני לקח קצת חופש בעבודה השנייה. גם אחותי הגדולה חזרה מטיול של שנה במזרח עם הילדים וביום חמישי יש בר מצווה לבכור שלה. בגלל הלוז המשוגע שלי מאוד קשה לי ולגברת ה' לתאם זמן להיפגש. גם יש ימים שלמים שאני לא זוכרת שאני סמרטוט מצטיין. השבוע כתבתי לה' שאני מרגישה יותר מידי יעל ופחות מידי זונה. יש את השקט הזה שבא אחרי שאני מבינה שאני בדיוק במקום שאני צריכה להיות בו. אני רואה סשנים בתור מקום לשחרור לחצים של שני הצדדים. בתור שולטת בדימוס כמובן שאני זוכרת את ההתעלות הזאת כשאני יודעת שהצד השני הניח את עצמו בידיים שלי. זה קצת מצחיק אבל זה באמת מרגיש כאילו שכל הדברים האלה קרו ליעל אחרת. יש בי סדיזם מסוים. הרבה פחות ממה שהיה בי פעם. פעם אם לא הייתי מרביצה במשך שבוע האצבעות היו מתחילות לגרד. פעם אחרונה שהרבצתי הייתה בפמדום ובאמת שאני לא מרגישה צורך בעוד הרבצות מהצד הזה. לעומת זאת אם נבחן את הצד הסאבי מסתבר שהוא דורש תשומת לב קבועה.
היום בבוקר היה לי קשה. היה לי אירוע משפחתי והגעתי למסקנה שזה דורש ממני לצאת מהקומפורט זון בצורה די דרסטית. מזל שאני אהיה שלולית הלילה. אחלה של קומפורט זון.