כמות הפעמים שהמילה מורכב יצאה מהפה שלי מאתמול בערב זה באמת יותר מדי. כמעט בכל פעם שאדון ה' שאל אותי איך הרגשתי אחרי אקטים אלימים כאלה ואחרים זאת הייתה התשובה שלי.
לא יודעת אם מבינים מהפוסטים האחרונים שלי אבל עוברים עליי כמה שבועות קשים. לא בקטע של דיכאון חלילה אבל זה הצטברות של הרבה גורמים. קודם כל מתחיל כל עניין העומס המחורבן בעבודה. ואז הקטע של המשפחה, כל הענף של אחותי חזר מטיול של שנה. ברור שרציתי לראות אותם אבל זה דרש שאני אבלה קצת יותר מדי זמן ממה שהייתי מסוגלת לבלות עם המשפחה שלי. אני אוהבת את המשפחה שלי אבל הם יכולים להיות קצת יותר מדי. והדובדבן שבקצפת היה האירוע ביום חמישי בבוקר. בר מצווה אצל דתיים כוללת שני אירועים - הנחת תפילין וקריאה בתורה בשבת. ביום חמישי בבוקר הייתה הנחת התפילין ונגמרה לי הבטרייה החברתית טיפה מוקדם מדי.
אחרי האירוע בבוקר והעבודה בצהריים יצאתי אל המרכז. מהרגע הראשון שנכנסתי אל הדירה אני חושבת שהיה ברור מאוד לכולם שאני טעונה. התחלנו בארוחת ערב מאוד טעימה ואדון ה' הסתלבט עליי שלשם שינוי היה מותר לי לאכול לפני הסשן. האירוניה היא שבגלל שכל כך כעסתי במהלך היום אז לא אכלתי יותר מדי. אחרי ארוחת הערב קיבלתי מרגריטה ליד. באיזה שלב ה' החליט שהגיע הזמן לשחק איתי קצת ונדרשתי להיות על הרצפה לידו. הוא הוציא את האזיקים שהתגלו כגדולים מדי אבל עדיין התחושה הייתה נעימה. ככל שהזמן עובר והסשנים מעמיקים אני מחליקה למקום הסאבי הרבה יותר בקלות. הפעם היו לידי 2 אנשים שהם לא ה' וזה בכלל לא הפריע לי. העובדה שאני מאוד אוהבת את שתיהן עוזרת, בהחלט. היום בבוקר הסתכלתי בהיסטוריה של השיחה שלי עם ה' כי ניסיתי להיזכר כמה זמן אנחנו במערכת היחסים הזאת. לפני בערך 3 חודשים היא אמרה לי שאני אבקש ממנה מכות ואני כזה "אין מצב". ביום שישי בבוקר ביקשתי ספאנק. אגב, אין נקודת התחלה ברורה לקשר הזה אבל הוא בערך 3-4 חודשים. זאת נקודת זמן משמעותית. יש מעבר בין ההתלהבות של ההתחלה לבין השגרה של הקשר. עד עכשיו או שנפרדו ממני או שאני נפרדתי בשלב הזה. אני חושבת שהקשר הזה הרבה יותר בריא ביחס למערכות יחסים קודמות שהיו לי.
בכל מקרה הקטע הזה שנעים לי שם למטה עושה לי טוב. אני מנסה לחשוב על זה עכשיו ולהבין מה יש שם שכל כך טוב לי והאמת שאין לי מושג. כן השקט מהמחשבות. ידוע. אבל למה המחשבות משתתקות? זה תחושה שאני משיגה מחוץ לסשנים לעיתים רחוקות וזה רק אחרי השקעה במדיטציות.
אחרי שהתפלשתי בכפות הרגליים שלה היא הודיעה לי שהולכים לעשות סיבוב באיזה מקום בתל אביב. נכנסנו ללופט גדול ויפה והיה לי ברור שהיא הולכת לחרע לי את הצורה. אחרי כמה זמן היא התיישבה על מיטה וסימנה לי לרדת למטה. כולי בהתלהבות של יש סוף סוף היא תפרק אותי. זוכרים שבאתי טעונה רצח נכון? בכל מקרה היה קצת מציצות וזיון גרון ועברנו לשירותים. לאחרונה היא מטפטפת לי שאני אהיה משתנה שימושית. ביזאר זה לא גבול אצלי אבל אני לא מתלהבת מהעניין בלשון המעטה. בכל מקרה היא זיינה אותי כשאני מכופפת מעל לאסלה ובכל פעם שהרגליים שלי בגדו בי היא השתמשה לי בגרון. באיזה שלב היא הניחה את הזין שלה בכניסה לחור התחת שלי. אנאלי זה גבול חזק אצלי. עברתי טראומה רצינית בעניין והיא מכירה את הסיפור. באופן כללי ההגיון מכתיב שאם יש גבול כזה אז לא משחקים איתו. העניין הוא שאני מאוד נמשכת לכל סצנת הcnc (כמו שניתן להבין מסדרת הפוסטים שלי על פנטזיית חטיפה וכליאה שאני כותבת). זה היה האסימון שהיה חסר לי. הפחד האמיתי מאנאלי. סיימתי את המיני סשן ההוא מפורקת על הרצפה ליד האסלה. היא צילמה תמונה שלי והיא נמצאת אצלה בבלוג. זאת תמונה שדי מעבירה את התחושות שהיו לי שם.
חידוד קל, הגבולות שאנחנו משחקים איתם הם כאלה שבדיבור ובתיאום ציפיות משמעותי.
אז כן, מורכב. בשורה התחתונה חיובי בסך הכל.
