גדלתי בבית שהייתה בו אהבה במידה אבל מגע לא היה משהו שאמא שלי יזמה. זה קצת מצחיק כי אחד השירים האהובים עליה זה "כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק" של חוה אלברשטיין. חוויה שאני זוכרת שחזרה על עצמה בגיל ההתבגרות זה שהייתי מבקשת מאמא שלי חיבוק והיא לא הייתה מבינה מה יש לי. בשנים האחרונות היא למדה לתת לי חיבוקים ועכשיו כשאנחנו נפרדות אני נותנת לה חיבוק ונשיקה בלחי.
כל ההקדמה הזאת היא בכלל בשביל להסביר למה אני כל כך מתרגשת מבפנים מכל מגע רך ומכיל כלפיי. כמעט כל סשן נגמר איתי על הרצפה מתכרבלת עם אחת הרגליים של גברת ה'. אחת הדרכים הכי קלות להשתיק אותי זה ללטף אותי בראש. אני בכלל שולטת אכזרית מלמטה ודורשת מלא חיבוקים.
היום בבוקר עוד סוג של ישנתי וקיבלתי נשיקה על המצח. אני מנסה להבין למה זה מציף אותי בתחושת חמימות עד עכשיו. כנראה כי אני סוף סוף מצאתי את המקום שאוהבים ומכילים אותי.
אור ואהבה וחיבוקים לרוב ❤️
