ירושלים של זהב

חייבת להודות שממש אבל ממש לא התגעגעתי לדיכאון פעיל. התחושה הזאת שאני נמצאת בתחתית של בור שהדפנות שלו משומנות בזפת ושמן ואי אפשר אפילו לחשוב על לטפס למעלה. היום קמתי בבוקר ויצאתי מהמשמרת בעבודה, הלכתי לפסיכולוגית ושטפתי כלים. שטיפת הכלים לקחה ממני כל קמצוץ אנרגיה שהייתה לי. אחד התסמינים שמתחילים אצלי בדיכאון זה הקושי לישון. או שאני לא נרדמת או שאני מתעוררת אחרי שעתיים ולא נרדמת יותר. למזלי בתקופה האחרונה אני מתמודדת עם הסוג הראשון של הקושי לישון. 

אחד מהדברים המוזרים לאחרונה זה שאנשים בריאים נפשית מתמודדים עם דברים שאני מתמודדת איתם במשך יותר מעשור. 

אין פואנטה, תבכו.