ההבדל בין התקף הדיכאון שהיה לי במהלך השבוע האחרון לבין התקפי דיכאון שהיו לי לפני שנים הוא הבדל נורא פשוט. למדתי לבקש עזרה מהאנשים הנכונים. במסגרת בקשת העזרה דיברתי אתמול במשך שעה עם אדון ה' על הא ודא. כשהוא צלצל הייתי במיטה מכוסה בשמיכה והעמדתי פנים שאני לא קיימת. סיימתי את השיחה כשטיטאתי את הבית, שטפתי כלים ועוד.
עוד משהו שאדון ה' הציע לי היה שאני אגיע אליו היום בשביל לקבל חיבוק או סתם לרבוץ ליד הרגליים שלו. כמובן שלקחתי את ההצעה שלו בשתי ידיים. כשהגעתי אליו זה הרגיש כאילו יורד לי משקל כבד מהכתפיים, רק מהחיבוק. החלק הראשון של המפגש לא מכיל בתוכו הרבה התרחשויות. אני פשוט חיבקתי לו את הרגל והסנפתי לו את הזין - מאיזה שהיא סיבה הריח של הזין שלו נותן לי הרגשה בטוחה. באיזה שלב ביקשתי ממנו סשן קאטינג. יש לי עניין עם לבקש דברים, זה מרגיש לי כמו הפגנת חולשה ואני לא אוהבת להפגין חולשה. הוא אמר שלא כרגע אבל אמר כל הכבוד שביקשתי.
באיזה שלב נזכרתי שהוא שכח אצלי סלוטייפ שחור אצלי בבית והבאתי לו. בשלב הזה הוא התחיל סשן ואני כמו מפגרת התחצפתי.
לסיום -
החטא:
העונש:
ולסיום סיומת: