כשהייתי ביסודי אחד מהתחביבים שלי היה לראות נשיונל ג'אוגרפיק. זה ענה על הסקרנות הטבעית שיש לילדים. כשאני חושבת על איזה אימג'ים נשארו לי אני חושבת על איך שהאמא לביאה הייתה נושאת את הגורים הקטנים שלה. הגורים בטירוף שלהם והאמא פשוט מעבירה את הגורים אחד אחד.
אני חושבת שזה חלק ממה שמדליק אותי בנשיכות. הכאב החד הזה מרגיש לי כאילו שהוא מגיע להודיע לי שנגמרה ההצגה. אני בראטית לא קטנה. אני אוהבת את המקום הבראטי שלי כי הוא מעיד על הביטחון שלי בסיטואציה. במסגרת ההתמודדות שלי עם הטראומות מהשולטים דמיקולו שפגשתי הייתי מאוד חסרת ביטחון בתחילת הדינמיקה מול הלן. נורא פחדתי מההתמודדות מול כאב שפשוט די ניסיתי להימנע מזה. זה בא מהמקום שאני לא האמנתי ביכולת שלי לספוג כאב. אני עדיין לא מזוכיסטית היום אבל למדתי להינות מהסיפוק של העמידה בכאב.
כל ההקדמה המוזרה הזאת הייתה בשביל לספר על אקט חדש שאני ממש אוהבת. מתישהו כתבתי על זה שאני אוהבת להיות חטיף כשנושכים אותי. זה כל כך לוהט וכל כך מעיף אותי למעלה. כשהייתי בסדום אז בת הזוג של הלן סישנה אותי והיה שלב שהיא התחילה לנשוך את התחת החבול שלי. זה כאב אחושרמוטה אבל זה שיחרר אנדורפינים נראה לי. הקטע בנשיכות בניגוד למכות רגילות זה שאני לא מעיזה לזוז בזמן נשיכה מהסיבה הפשוטה שאני אוהבת את העור שלי ומעוניינת שהוא יישאר עליי. ההבנה שאין לי לאן לברוח.
לא יודעת זה פשוט כל כך נעים כשנושכים. כאילו כל הכאב והטרדות היומיומיות נעלמים דרך הסימנים של השיניים.
שבוע שעבר חלמתי על נשיכות. הייתי במשחק של הפועל ואז פתאום מצאתי את עצמי לבד בחושך. אני זוכרת תחושה של אצבע עם ציפורן מטופחת עוברת בעדינות על הגב שלי. אדון ה' עמד ממולי ומשך לי בפטמות ככה שהתכופפתי לתנוחת ר'. בזמן הזה התחלתי לקבל נשיכות בגב, בשכמות ובתחת. אחרי זה היד המשיכה למטה ושיחקה לי בכוס. הלן הרשעית לא הרשתה לי לגמור. (מזכירה לכולם שזה חלום כן, התחרפנתי לגמרי). אחרי כמה זמן קיבלתי נשיכה בכוס והתעוררתי.
אין לי מסקנה ברורה. נראה לי שאני פשוט אוהבת לקבל תשומת לב בצורת מכות מהאנשים שאני אוהבת.
❤️
אור ואהבה
נ.ב. נראה לי שאני בדרך החוצה מהדיכאון. תחזיקו לי אצבעות.