אתמול הייתה הפעם הראשונה שלי בסדום. היה נהדר. זאת גם הייתה המסיבה הראשונה שלי אחרי תחילת המלחמה. האמת היא שהייתי די ספונטנית בהחלטה לצאת. (אני גרה בירושלים אצלי ספונטניות זה יומיים מראש)
הערב התחיל מבחינתי כשגברת ה' דחפה לי את התחתונים שלה לתוך הפה שלי בזמן שהיא הלכה להתקלח. פעולה נורא פשוטה אבל מפקסת בטירוף. קניתי את הבגדים למסיבה ביום שישי בבוקר והרגשתי ממש יפה בדרך למסיבה. אני קשה עם עצמי בקטע הזה אבל הפעם זה היה שונה. יש לי רתיעה מקניית בגדים שנבנתה משנים של קניות עם אמא שלי והערות שלה על המשקל שלי. בפעמים המועטות שהלכתי לקנות בגדים לבד קניתי דברים מוצלחים. אני צריכה לעשות את זה יותר.
הגענו אל המסיבה והיו כל כך הרבה אנשים בפנים. איבדתי ריכוז ואת היכולת לתקשר באופן ישיר באופן די מיידי. אני חושבת שזה היה חיבור של ההלם אחרי מלא זמן שלא הלכתי לאירועים המוניים והמקום הסאבי שהייתי בו. אחרי צ'ייסר עראק קצת חזרתי לעצמי. הלכנו להגיד שלום לכל מיני אנשים ואז הלן ואני הסתובבנו קצת. כל הסשנים שראיתי הדליקו אצלי משהו ודי מהר ביקשתי מכות. הרגשתי שאני מתבכיינת יותר מדי ושהסיבולת שלי קקה בלבן. האמת שאני עדיין קצת חושבת את זה אבל הלן טוענת שהיא לא ריחמה עליי. די וידאתי שהיא לא תרחם עליי כשהתבראטתי לפני המסיבה:)
אחרי הפסקה קטנה חזרנו לאותו ספוט וקיבלתי עוד קצת מכות. האמת שהכי אהבתי את המבטים של אנשים שאני מכירה ויודעת שהם יודעים להעריך כמו שצריך סשן אימפקט. אני צריכה לעבוד על להישאר באותה תנוחה ולא לברוח קדימה עם התחת. זה כואב אחושרמוטה אבל אני צעצוע טוב וצעצוע טוב לא בורח מהכאב.
אחרי הסשן הזה היה עוד סשן. הפעם זו הייתה בת הזוג של הלן. תנו לי להגיד לכם משהו, אל תתחצפו לגברת בזמן שאתם יודעים שהיא יכולה להרביץ לכם באותו יום. הנשיכות הכי כאבו אז והאמת שלאורך היום הם המשיכו לתת לי תזכורת קטנה לזה שהן שם. בעיקר הנשיכה בשכמה השמאלית.
אחרי שחזרנו מהמסיבה הייתה לי ירידת מתח נוראית. לא הייתי מסוגלת לדבר והיה לי כל כך קר. אני חושבת שאף פעם לא היה לי דרופ פיזי כל כך קשה. הידיעה שהאנשים שאני בוחרת לסמוך עליהם נותנים לי את כל הסיבות בעולם לסמוך עליהם. האפטר קייר הזה הוא הסיבה שאני מרגישה בנוח לשים את עצמי על הברכיים. אני יודעת שאני לא צריכה לשמור על עצמי כי שומרים עליי. תודה ❤️
