היפים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב.
השבוע הלכתי לישון בבית של אמא שלי. מלא זמן לא ראיתי אותה (לפחות שבועיים נראה לי) ואפילו שאנחנו מדברות בטלפון כל יום לפעמים אני צריכה קצת להרגיש ילדה של אמא.
מאז שעברתי דירה אנחנו מבלות פחות זמן איכות ביחד. העובדה שעברתי דירה ב6.10 עוזרת להסביר את זה. עד עכשיו הייתי בבלאגן ובעיקר ירידות במצב הרוח. היו רגעים שהצלחתי לשמור על שפיות, בעיקר כשהייתי מתחת לרגליים של הלן.
בבית של אמא שלי יש בחדר שלי מחברת שורות ירוקה פשוטה. קיבלתי אותה כשהשתחררתי מבית סוטריה. כתבו לי בתוכה דברי פרידה מהדיירות והמלווים וכאלה. באחד מהדפים מצוטט השיר שכתוב בתחילת הפוסט והיא כתבה שאני עוד אתגלה בזמני האיטי, הבלתי מתחשב. היא צדקה. כל השנים שנאתי לקנות בגדים ובחודש האחרון פשוט שברתי לעצמי את הפוביה. הלכתי לקניון עם אמא שלי וקניתי כמה מכנסיים וחולצה השבוע וזה היה פשוט חוויה נעימה. פעם ראשונה שזה קרה לי.
בתמונה הבאה אפשר לראות ניצחון קטן
