יעל. זה השם שנתנו לי ההורים שלי. אני מאוד אוהבת את השם הזה כי האנרגיה שלו חזקה. יעל אשת חבר הקיני הייתה אישה חזקה שידעה לעשות את מה שצריך מתי שצריך.
יעלי. זה שם שמותר אך ורק לאנשים מאוד קרובים אליי. באופן כללי אני מתחרפנת כשאנשים עם מינימום הכירות (אהמ זכרים סתומים בכלוב אהמ) קוראים לי יעלי אבל למדתי לחייך בנימוס ולבקש לקרוא לי רק יעל.
שוש. זה איך שאמא ואחיות שלי קוראות לי כשאנחנו בשיחת נפש. אני מרגישה אהובה מאוד כשהן בוחרות להשתמש בכינוי הזה. ברמת העיקרון זה כינוי של כל הילדים של אמא שלי, גם של הבנים.
ירושלמיתבדם. את השם הזה בחרתי לעצמי כשגרתי בכלל כשגרתי באילת. זה היה ביוני 2020 אחרי שנת לימודים הזויה לחלוטין. התחלתי ללמד באותה שנה וכמובן שהחלטתי לעבור לבד למקום הכי מבודד בארץ. כשפתחתי את הכלוב כבר ידעתי שאני לא אמשיך לגור באילת וכנראה שהתגעגעתי. כשאני נמצאת באינטראקציה עם השם הזה אני מרגישה יותר חופשייה. מי שמכיר אותי בחיים הוניליים שלי לא מפחד ממני. אני אחת הנחמדות. רק בשנה האחרונה גיליתי שיש לי תדמית מפחידה. אני חושבת שהתהליכים הנפשיים שעשיתי בשנים האחרונות לא היו מצליחים אם לא היה לי את האלטר אגו הזה.
ירו. את השם הזה קיבלתי בצ'אט כאן. הכרתי כאן אנשים שאני לא חושבת שהייתי מכירה אחרת. מערכת היחסים הראשונה שהייתה לי התחילה בצ'אט. ההטרלות הראשונות שעשיתי באינטרנט היו בצ'אט. זה היה כיף. גם ההתחלה שלי בצ'אט הייתה בהתחלה של הקורונה ואני חושבת שזאת הייתה חוויה שדי עיצבה את היחס שלי אל האתר הזה. היינו הולכים לישון בחמש בבוקר כי לא היה כלום לעשות מחוץ לבית.
ירולשמית. זה כינוי שהלן המציא לי ממזמן, הרבה לפני שהתחלנו את הדינמיקה. לא זוכרת ממה זה התחיל אבל זה כינוי נהדר שאני ממש אוהבת. (מי שינסה להשתמש בו ולא קוראים לו הלן יחטוף ככה שהוא יתחרט שהוא חשב על לדבר איתי). הפעם הראשונה שהלן ואני נפגשנו הייתה במאנץ' של אורדורה. היה קליק מאוד מיידי והיה ברור לי שמצאתי חבר חדש. בדיעבד כנראה שהעובדה שבערב הראשון שהלן ואני נפגשנו הלן עשה לי מיני סשן קאטינג די רימזה על מה שיקרה.
ילדה.זונה. צעצוע.
זה כל כך כואב. בזמן שהייתי בדינמיקה הרגשתי שיש לי מישהו שאני יכולה להישען עליו ולחקור מלא דברים בזמן ששומרים עליי. אף פרידה שהייתה לי לא הרגשתי ככה. אני מרגישה שאני השארתי חלק מהאישיות שלי מאחורה. כל כך צמחתי במערכת היחסים הזאת. העזתי להיפגש פנים אל פנים מול מלא טריגרים שהיו לי. הטריגר הכי גדול היה כמובן האנאלי אבל היו כל כך הרבה אחרים. גם אוראלי היה מכשול וגם הרבה דברים יותר קטנים אבל שהשפיעו עליי לא פחות.
כל אחד מהשמות שלי אומר עליי משהו. אני לא אגיד שאני לא יודעת מי אני כי אני יודעת מי אני ועבדתי מאוד קשה בשביל לדעת מי אני. אני כן אגיד שזאת הייתה החלטה נכונה להפסיק את הדינמיקה אבל זה כל כך כואב, כל כך.
(אגב, אני לא שותה את עצמי לדעת וזה ממש מקור לגאווה כי זה מה שעשיתי בכל אחת מהפרידות שעשיתי.)
