סתם כזאת פריקה מבולגנת

לך שיש צואר לבן,
ולי סכין מעשת,
זמיר ומשי - לך, בתי מרזח - לי.
ואם ביום ארור
תפלי אלי נכבשת -
זעקתך תטבע בשאגת קולי.

כי איך אוהב - דעי:
כמו פנתר דורס את
קורבן תאותו בשצף קצפו מפיו -
ממחבואי דמי אקפץ, חיה פורצת,
ובין מלתעותי תדעך נשמת טרפי.

לא אכירך, אישה,
כי בך אוהב אחרת -
את זו, שבקרבך גועה ולא ראית.
היום לא את -
צלך רודף אחרי, הפרא,
לשים כבלי-תרבות על אהבה פראית.

הנה, הנה תרצי
ותהססי מדעת
מה עז יותר - דמי, או דם נעים-זמירך…
בכל צבעי קשתך
אל חץ אוני נוטה את -
בכדי! -
לא אלכד, רק פחד אסמירך!

דממתי את אפך? -
סלחיני, המחושקשת,
אני ואת - זרים, הרפיני בשבילי.
לך שיש צואר לבן,
ולי סכין מעשת,
זמיר ומשי - לך, בתי מרזח - לי.

המפקד השמוק מעדכן אותי במשימות

שמעתי הכל עונה לו ״אוקיי״

מסתובבת ויוצאת

הוא ״תחזרי״

חוזרת...

הוא ״תגידי: סגור, קיבלתי, עוד משהו ?״

אני ״אוקיי״ מסתובבת

הוא ״תחזרי, אני רוצה לשמוע״

חוזרת...

מתפוצצת מצחוק

הוא מחכה

רגע של שקט

אני שותקת

הוא חוזר על עצמו ״תגידי: סגור, קיבלתי, עוד משהו?״

אני צוחקת...

מבינה שהוא רציני

חוזרת אחריו ״סגור, הבנתי, עוד משהו?״ 

מחייכת חיוך מזויף

ואז הוא משחרר אותי לדרכי

יאס בייבי! 

נראה לי שאני מסודרת 😒

לאן הלכת אהובתי?
אני ממש לידך
איפה האמא, האמא שלי?
אתה מזמן לבדך
מה עם השמש הטוב והרך?
שקע כמו שזרח
אם כך ספרי לי, ספרי לי אם כך
הכל סופר ונשמר תויק ודווח.

אני שומע שוב פרשים
אינך שומע דבר
וריח מר עולה מן הרעשים
והוא ילך ויגבר
מדוע קר לי, קר לי כל כך?
זה לא מאד מסובך
את מוכרה לי אבל רחוקה
אתה ליד עצמך
אני ממש לידך

אם זהו רק תרגיל
זה אכן תרגיל מוצלח
השמיים צבועים וניל
האופק מפויח
הכל חוזר אדום יותר
מן השוחות ובצריחים
אמרי, האם אנחנו מנצחים?
מתי בדיוק כל זה מתרחש?
בזמן שכתבתם שירים
ומה איתם, אם כבר מדברים?
נותרו למי שזוכרים
אם כך בעצם דבר לא קרה
אם כך הכול כשורה
תמיד היית עשוי לפשרה
אתה שובר את ליבי, אני ממש לידך

אם זהו רק תרגיל זה אכן תרגיל מוצלח
השמיים צבועים וניל
האופק מפויח
הכל חוזר אדום יותר באלונקות ובפרחים
אמרי האם? אמרי האם?

לאורך הגדה שועל ותיק ילל
מפקדים גלויי- מגף נפלו להתפלל
הרוח האילם הלם
ילדה חמקה מן המסגד
החושך התאסף ולא ירד.

אני אוהבת מוזיקה טראש ולפעמים בין כל ה״זבל״ הזה מוציאים שירים שנוגעים בך הכי עמוק שאפשר.... באופן די מפתיע השיר הזה של בחורה קטנטונת בת 20, זמרת פופ צעירה שכנראה הרבה לא מכירים ומי שכן מכיר מזלזל בה בדיוק כמו בבנות גילה האחרות שמצליחות היום באותם תחומים.

דווקא בשיר הזה ובמילים של נועם חורב (שכותב פשוט נפלא ומדויק לפי דעתי) מצאתי חלק מעצמי.

וכשפרשתי את הכנפיים לחשת לי פתאום
תזוזי קצת הצידה, לא נשאר לי כבר מקום
נסי להיזהר, הסחרור הזה אדיר
את עולה נורא מהר, ויהיה לזה מחיר
וכמעט שהתכופפתי מכובד הבושה
אהבת אותי ככה, יפה וחלשה
תהיי פחות בולדוזר וטיפה יותר אישה

והמילים המכבות שלך שרטו לי את הנפש
הכנפיים הגדולות שלך חוסמות לי את השמש
ועישנת בשרשרת בשיחה האחרונה
אמרת לי: תראי, יותר אני לא יכול
רק כי לא הסכמתי לחזור להיות קטנה
כדי שאתה תרגיש יותר גדול

וניסיתי להסביר שזאת פעם ראשונה
שאני עפה על עצמי אחרי כמעט שנה
של איסורים של ייסורים
על חלום שלא הוגשם
של שתיקה ומועקה וטון רגשות אשם
וכמעט שהתכופפתי מכובד הבושה
אהבת אותי ככה, יפה ורגישה
תהיי פחות בולדוזר וטיפה יותר אישה

והמילים המכבות שלך שרטו לי את הנפש
הכנפיים הגדולות שלך חוסמות לי את השמש

ועישנת בשרשרת בשיחה האחרונה
אמרת לי תראי, יותר אני לא יכול
רק כי לא הסכמתי לחזור להיות קטנה
כדי שאתה תרגיש יותר גדול

ועד עכשיו אתה לא מבין איפה טעית
אתה עדיין לא רואה אותי
אף פעם לא ראית

והמילים המכבות שלך שרטו לי את הנפש
הכנפיים הגדולות שלך חוסמות לי את השמש
ועישנת בשרשרת בשיחה האחרונה
אמרת לי תראי, יותר אני לא יכול
רק כי לא הסכמתי לחזור להיות קטנה
כדי שאתה תרגיש יותר גדול

והמילים המכבות שלך שרטו לי את הנפש
הכנפיים הגדולות שלך חוסמות לי את השמש
ועישנת בשרשרת בשיחה האחרונה
אמרת לי תראי, יותר אני לא יכול
רק כי לא הסכמתי לחזור להיות קטנה
כדי שאתה תרגיש יותר גדול

וקחו גם קאבר למי שממש מתקשה לשמוע את עדי ביטי

אני עומדת מול החומה ואין לי מושג בכלל מי המטומטם שהציב את החומה הזאת ועל מה לעזאזל היא בכלל מנסה להגן, אז אני פשוט מכה בה ומכה ומכה ועוד קצת מכה והחומה האטומה הזאת לא מוכנה להתמוטט.

אני לא יודעת עוד כמה כוחות נשארו לי אם בכלל וכמה אני עוד אוכל להכות בדברים שאני בכלל לא מצליחה לראות.

כבר שנים שאני מכה בחומה הזאת, אני נלחמת בכולם, אני נלחמת בעצמי ואני מרגישה שהכל עומד להתמוטט... אני עומדת להתמוטט.

בתקופה האחרונה כלום לא מסתדר, כאילו כל מה שאני נוגעת בו נשרף והאויר מתמלא בפיח שחור ולי כבר קשה לנשום. אני נחנקת והפיח הזה מסתיר הכל.

העיניים שלי שורפות והמכות שלי בחומה כבר נחלשות ואולי אני הוזה אבל החומה הזאת סוגרת עלי מכל הצדדים וכבר כמעט לא נשאר לי מקום לעמוד, אני כמעט נמחצת בתוך הגנות לא ברורות וחסרות ביסוס.

קשה לי לנשום ולשניה בא לי לשחרר ולנסות לפרוש כנפיים אבל בתוך החומה הזאת לכנפיים שלי כבר אין מקום.

והינה אני שוב עומדת מול החומה, הידיים שלי חבושות והדם לא מפסיק לטפטף ואני בכל זאת מכה... ילדה טיפשה שכמוני

שמעתי שהלב שלך קורא לך
צמא לצאת לטרוף את העולם
זה לא תמיד פשוט וכמה זה יפה לך
לבקש להתעקש על מה שאת

נכון שהרחוב בחוץ קצת משוגע
זה ג'ונגל מסוכן ומאיים
וגם כשהוא ייתן לך מכה ועוד מכה
את חזקה כמו לביאה ואת תדעי להילחם
את חזקה ואת תדעי להילחם

לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים תעופי רחוק
לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת
מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד
וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך
תדעי שתמיד יש לך אותך

אולי תתעייפי שם על הדרך
יש נפילות וזה יכול לשבור
ומי שתאהבי כל-כך ישכח קצת לפעמים
זה מרסק ת'לב אבל זה יעבור

נכון שהרחוב בחוץ קצת משוגע
ג'ונגל מסוכן בלי תמרורים
אבל את תמצאי את האמת שלך
תלמדי להיות מלכה בעולם של נמרים
את מלכה ולא חשוב מה אחרים

לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים תעופי רחוק
לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת
מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד
וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך
תדעי שתמיד יש לך אותך

מתישהו בעוד כמה שנים אני רואה את עצמי קצת אחרת, אולי בוגרת יותר, אולי מבינה את מה שהיום נראה לי כל כך מבולגן.
אני רואה את עצמי קצת יותר משוחררת, לא לגמרי, לא הולכת לאיבוד אבל קצת יותר משוחררת, בעיקר עם עצמי. אולי אחרי שהצלחתי קצת לפתוח את הלב ולתת למישהו להיכנס, אולי אחרי שכבר נכנסתי למישהו ללב, אולי אחרי שהוא נשבר שוב. אני לא חולמנית אבל אני כבר לא פחדנית, כבר עכשיו קצת יותר מעיזה, קצת יותר מרשה לעצמי להראות חולשה, להראות שאני לא כל יכולה. אבל בעוד כמה שנים אני מקווה שלא אעשה לעצמי מצפון על כל נפילה, שאדע לקבל את החולשות שלי ושאצליח לראות גם את החוזקות.
אדע שזה בסדר לא להחזיק את כולם וזה בסדר שגם אני צריכה שמישהו יחזיק אותי, זה בסדר להישען וזה לא הופך אותי לפחות טובה.
אני לא רוצה להתחרט על מה שאני מרגישה או על זה שאני מרגישה בכלל ואני מאמינה שבסוף עוד אגיע לשם.
בעוד כמה שנים אני אצליח לקבל מבלי להרגיש חייבת ואצליח לתת מבלי שארגיש שהכל לקחו לי.
אני אוהב בעוצמות גדולות ואכאב בקול ולא בשקט.
בעוד כמה שנים אני אהיה אחרי לימודים ואחרי שאבין מה הכיוון הכללי שלי.
אני אציב לעצמי מטרות ואגיע אליהן כמו גדול.
אני אעבור עם בני נוער, יותר נכון נערות, אעזור להן עם דימוי עצמי ומיניות נכונה ובכלל מקווה שאצליח לעזור למישהי להבין את מה שלי כל כך קשה.
אולי ארגיש קצת פחות מקולקלת... לא אולי, בטוח!
בעוד כמה שנים אני לא ארגיש מקולקלת, אולי תמיד יהיה בי קצת משהו שבור אבל אני אהיה לגמרי שלמה.
בעוד כמה שנים אני אהיה שלמה ויותר מקבלת את הסביבה ובעיקר את עצמי. 
בעוד כמה שנים אני אוציא ספר, אולי הוא יהיה רומנטי ארוטי, אולי ספר ילדים, אולי הוא יספר את חיי.. יכול להיות שיש בו לא יקרא, אבל אני אוציא ספר.
בעוד כמה שנים אני אהיה מסודרת יותר, לפחות במחשבות... אני אשחרר מהמערבולת הזאת בתוך הראש ואני ארגיש ולא רק אחשוב.

בעוד כמה שנים, בדיוק ביום הזה... אני אשב על המרפסת ומישהו ישב פה לידי, אני עדיין לא יודעת מי זה אבל אני יודעת שהוא ישב פה, אני אלטף לו את הירך בזמן שהוא יקריא לי עוד סיפור משעמם על אהבה, למרות שהוא אוהב מלחמות, חתלתולה ג'ינג'ית קסומה תתיישב לידי ותגרגר ואני לרגע אשחרר מהליטוף בו ואלטף אותה, הוא יחייך אלי וימשיך לספר לי את סיפור האהבה הזה.. עם כל ה"חיו באושר ועושר" ושיט כזה או אחר.... בחיי שזה לא יחזיק יותר מעשר דקות ואני כבר אעבור ללטף לו...

ובינתיים, אני רק אחייך לי, כי למרות שלפעמים הכל מרגיש לי כמו חלום רחוק, אני לא חולמנית ואם אני מצליחה לדמיין את זה איפשהו שם רחוק... נו... אני עוד אגיע לזה. אני יודעת.

סאמי סאם...

אני לא יודעת אם זה עונה על החובה שלך...

אבל תודה על זה...

ולפחות ניסיתי :) 

היי תום בוא נלך עכשיו להסתכל במרחקים האבודים
כאן בנמל אין שום סיכוי לטבוע,
ואניות משא עוגנות במים הכבדים.
מעבר לפינה, יש בר קטן
באים רק כמה נוודים קבועים.
פסנתרן לבוש טוקסידו יד שניה שר
כמה דומה האהבה לגעגועים.

היי תום, תגיד לי מה נכון
גם בכניסה לגן העדן הם גובים תשלום.
קבל אותי בחזרה למרות הכל,
הרי הבנתי כבר ולא הבנתי כלום.

היי תום, קנה קש בוער
מדליק את חלונות העיר הנצורה.
איך אתה מצליח תמיד להיות בסדר,
משגיח על הטוב מפני הרע.
ולפסנתרן יש ורד מדמם, נעוץ בכיס שמאלי מעל הלב
הוא יפזר בדיחות כמו סוכריות על הרצפה, אח״כ ירסק וידוי כאב.

היי תום, תגיד לי מה נכון
גם בכניסה לגן העדן הם גובים תשלום.
קבל אותי בחזרה למרות הכל,
הרי הבנתי כבר ולא הבנתי כלום.

תמיד עושה לי לדמוע

אנחנו שתיים, אולי בגלל זה הניק שלי כפול

זה התת מודע שלי שיודע יותר ממני, יותר משאני מסוגלת להכיל בו זמנית.

מצד אחד יש את הקרנפית, היא חזקה וטובה והיא הגונה ונכונה, היא ביישנית ועדינה. הקרנפית מודעת לקליפתה ויודעת מדוע הקליפה שם, למה היא צריכה אותה, היא לא נותנת לאנשים לחדור, היא שומרת הכל לעצמה, את המחשבות, את התהיות, את החלומות והפנטזיות הכמוסות, היא שומרת את עצמה בסוד.

מצד שני יש את ריינו וריינו.. אוח ריינו... ריינו חוצפנית ושובבה, היא מוציאה לשון ולא מחזירה, היא חמת מזג ולא אכפת לה מה יגידו, היא אימפולסיבית והיא כל כך רוצה... היא מוצפת פנטזיות ומחשבות והיא ממש לא מתביישת להראות עד כמה הכל בתוכה מבעבע, משתוקק לפרוץ החוצה, היא תמיד כמעט מצליחה ואז נתקלת בקליפה. 

הקרנפית מאוד חזקה ויש לה את הסיבות שלה אבל לאחרונה אני מרגישה שריינו מתחילה לתפוס תאוצה.

אתם גם קצת עוזרים לה, קצת מקשים על הקרנפית ועוזרים לריינו לגשש את הדרך החוצה. ריינו כבר מציצה, היא מצליחה להראות לאחרים שהיא קיימת, שהיא רוצה. 

ולי... לי יש פחד גדול, פחד ממשי, שריינו תשתלט על כולי ותעיף את הקרנפית לאלף עזאזל ואז.. אז באמת אהיה חשופה ואני לא יודעת אם אני אצליח להישאר ללא הקליפה.

את החובה של חשו ריינו כתבה ואני... עכשיו... אני הקרנפית... אפילו לא מצליחה לקרוא את זה.