סתם כזאת פריקה מבולגנת

התקופה האחרונה מלאה בטריגרים

ואני בעד טריגרים

זה גורם לי להתמודד ולחשוב על דברים שהנחתי בצד מזמן... ממש מזמן

אולי זה מין קטע כזה של התבגרות

להתמודד עם מה שחשבתי שאני לא מסוגלת

אני מנתחת כל הודעה ומחפשת איפה אני לא בסדר

לא מבינה מה גורם לאנשים להתקרב

מה הם רואים שאני לא

אז אני צובעת את עצמי בצבעים של שמחה, מתלבשת צבעוני, צוחקת משיחות, מפלרטטת עם אנשים, מצלמת את עצמי כדי להרגיש קצת טוב.

מרגישה שאני במשחק

ואני בכלל לא בן אדם תחרותי

אני פשוט שונאת להפסיד

וזה כי אני כל הזמן רק לרגע

ומתישהו בורחת

מונעת מעצמי שמחה אמיתית ונשארת עם זאת שבכאילו

ומדי פעם כשאני מבינה שאין שמחה

הכל נצבע לי בשחור

כמו התמונות כאן

אני מנסה לא לשקוע

אבל זה מרגיש חזק ממני

להשאיר את הראש מעל המים

לנסות לקחת עוד קצת אויר

להיאחז בשביב של שמחה מדומה

ואז זה מכה בי

ונשארת רק הלקאה עצמית

אני לא מקללת

אבל אני יודעת לגעת בנקודה רגישה

אז אני נוגעת לעצמי בפצעים שלא מצליחים להגליד

אני נוגעת בפצעים במשפטים שרק אני יודעת במילים שיכולות לפרק אותי לחתיכות

וזה מרגיש לי כל כך נכון

שלא אשכח מי אני באמת 

שלא אכנע לשמחה המדומה הזאת

למחמאות הריקות

לחמידות שאני משדרת

לטוב שאני מעניקה לאחרים

מזכירה לעצמי שיש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם

אז יש טריגרים

ואני לא מפחדת מהם

הם מזכירים לי מי אני 

הם כאן כדי שלא אכנע לשמחה המדומה

והינה שוב

שניה לפני שאני צוללת לתוך כל השחור הזה

עוד תמונה אחת

לעוד קצת שמחה מדומה

כי לפעמים למרות שהיא לא באמת שמחה אמיתית

היא עושה לי קצת נעים

ועל הזין שלי

אני אוהבת תשומת לב

ולא אכפת לי להיות תורנית לתשומת לב

הרי אני תמיד רק לרגע

וכמו שכבר אמרתי

משב רוח קריר

חולפת

אל תיהיה טוב אלי

אני לא יכולה להתמודד עם טוב

רע זה כבר סיפור אחר

רע אני יכולה לספוג

אבל טוב

טוב זה מבלבל

מטשטש את המחשבה

היא אמרה לי שהלב שלי מתחבא

הלב שלי התחבא מזמן

הוא לא רצה לצאת

בסוף הוא נכנע לטוב והטוב היכה בו

וכשהטוב מכה זה עושה לו לברוח

הלב שלי מזמן לא מתחבא 

הלב שלי ברח רחוק

כל מה שנשאר זה פירורי הרגשות

ושום דבר לא מרגיש נכון

שום דבר לא מרגש

הכל כל כך משעמם

אני מחפשת את הריגוש הרגעי

אבל הכל נעלם

וכשמתגנב כזה משהו מרגש

אני מבינה שהלב שלי רחוק מכאן

מה שנשאר זאת חתיכת אדישות

נהייתי אדישה לדברים שאמורים לרגש

איבדתי את ההתרגשות והריגוש

הלב שלי כל כך פחדן

הוא לא מוכן לחזור לאיפה שלא טוב

והוא לא מאמין שיש עוד טוב

כאילו, יש כל כך הרבה טוב

אבל זה לא טוב שמגיע ללב שלי

והוא יודע שאת הטוב הזה הוא לא יקבל

בגלל זה הוא ברח

כדי שלא ינסו לבלבל 

ועכשיו הלב שלי איפשהו חוטף את כל הרע הזה שמגיע לו

ואני נשארתי לבד להתמודד עם חוסר הרגש

מחפשת את הטוב ומשתוקקת אל הרע

אז אל תיהיה טוב אלי

כי אין מה שיחזיק את הטוב הזה

תיהיה רע ומרושע

עם זה אני יכולה להתמודד

מזה אני לא בורחת

אין לי לאן

אני יודעת לקבל את מה שמגיע לי

וזה כל כך מגיע לי

מגרד לי הגוף רק מהמחשבה 

ואני כמו עם עקיצות יתוש לא יכולה להפסיק לגרד

אני מגרדת עד שיורד דם

וגם אז אני לא נרגעת

אני צריכה שזה ידמם לי בפנים

אני צריכה שזה ישאיר צלקת

צלקת שתכסה על האחרות

הכל צלקות על צלקות

וכל צלקת היא מזכרת של משהו 

הכי גרועות זה הצלקות של הטוב

הן תמיד מזכירות מה אסור לי

והצלקות של הרע

הצלקות האלה נותנות לי תקווה

שאולי משהו בכל זאת מגיע לי

״את לא שונה משאר המחפשים
ואיך שזה מרגיש שהם מוצאים
יש דחף להרוס כי את יודעת שנהיה מאושרים״

אני אוהבת דברים לא מושלמים, אני אוהבת שיש פגמים. לפעמים אלה פגמים נראים לעין ולפעמים אלה פגמים שצריך לצלול עמוק כדי להכיר ולדעת.

אני אוהבת יופי ואני אוהבת חוסר שלמות ומבחינתי אלה שני דברים שהולכים יחד.

אני מוצאת את היופי בדברים וכאשר מצאתי את היופי אני כבר לא רואה את חוסר השלמות והדבר הזה בעל הפגמים הוא פשוט שלם אחד מושלם שעומד מולי.

אני אוהבת אנשים מוזרים. אני אוהבת אנשים שעושים מה שבא להם ולא אכפת להם מה יגידו. אנשים שיתלהבו מהיופי סביבם, גם אם זה סתם נוף משעמם שראית מאה פעם.

אני אוהבת אנשים אדישים. זה מאתגר אותי. אני רוצה לשגע אותם, לגרום להם לצחוק חזק או להתעצבן ולצעוק. אני שונאת את השקט, זה תמיד מעיד על בוא הסערה. אבל אני יכולה לשבת בשקט שעות ולהנות ממנו.

אני אוהבת אנשים אינטליגנטים, לא אלה שיודעים הרבה, אלא את אלה שאת יכולה לנהל איתם שיחה על אבולוציה של כסא או לשכב אתם על הדשא כל הלילה ולדמיין חיים בכוכב אחר.

אני שונאת כשהופכים דיון לויכוח חסר כיוון, כשכל אחד כל כך עומד על הדעה שלו שבמקום להקשיב הוא רק שומע קולות. אני לא אוהבת כשמסכימים איתי, זה עוצר את כל הכיף, אני רוצה לשמוע ולהקשיב לדעות ואני רוצה שישמעו ויקשיבו לדעה שלי. הכיוון שאליו כל אחד ילך בסופו של דבר תלוי רק בעצמו אבל אני מאמינה שכל דיון כזה, שכל דעה שנאמרת אפשר ללמוד ממנה. אין זה אומר שככל שאקשיב אשנה את דעותיי אבל אולי דרך הקשבה אוכל לבסס ולדייק את הדעה שלי.

לפעמים אני שומעת דברים שהאינסטינקט הראשוני שלי הוא לאטום את האוזניים ולשנן לעצמי איזה מנטרה בראש, ולפעמים דווקא הדברים האלה שאתה רוצה לברוח מהם יכולים ללמד אותך כל כך הרבה על עצמך.

אני בלמידה מתמדת, ואין זה קשור לגיל הצעיר שלי.

אני לומדת מכל דבר, אני חושבת לעומקם של הדברים, אני מנסה דברים חדשים, ואני מוצאת את היופי שבדברים.

ואפילו כאן, כשאני קוראת בלוגים ולפעמים התיאור יכול לזעזע אותי אני מוצאת את היופי. לא, סביר להניח שלא אלך לנסות את הדבר הכי קשוח/מוזר/מזעזע (בעיני), אבל כיף לי לראות שזה עושה לאחרים טוב.

אני מוצאת את היופי בדברים, אני אוהבת פגמים ואני באמת מנסה לראות את השלם בכל דבר.

ומה שהכי חשוב זה מה אני תופסת כ״יפה״.

תזכורת לעצמי

הירח למרות היותו קטן מהשמש מאיר את המקום הכי חשוך

חוסר שלמות זאת השלמות עצמה

השקעה מביאה לתוצאה

ספונטניות זה טוב לנפש

חברות לא נמדדת בכמות הפעמים שאתם נפגשים אלא באיכות המפגשים וזאת חתיכת פגישה איכותית... תודה חברה ♥️

אולי פחדתי להסתכן

וברחתי מכל מה שיכול לפגוע

בסוף גיליתי שרק מה שכואב

זה מה שיכול לנגוע.

אתה רוצה לדעת אותי?

איך?

מאחורה? מקדימה? על הצד? הפוך? במאוזן? במאונך? כך שאגנח? שאצרח?

מה אתה רוצה לדעת?

איך אני מרגישה? מוצצת? רטובה? משתוקקת? מתמסרת? טובה?

מה אתה רוצה לדעת?

כי על הכל יש תשובה

ולתת לך תשובה זה החלק הקל. 

אני יכולה לדבר ולהסביר ואם תרצה אוכל גם להדגים.

אבל...

מה אתה רוצה לדעת?

איזה כלי קיבול אני? כמה אני יכולה להכיל? האם הנאתך חשובה לי או שרק הנאתי?

מה אתה רוצה לדעת?

איך נשמע עליי ספאנק? איך אני נקשרת? מה גורם לי להתפתל? איך אני יודעת לבקש? האם אני מוכנה להתחנן?

מה אתה רוצה לדעת?

כי כל זה לא משנה

אני יכולה לבוא, אני יכולה לשחק את המשחק, אני יכולה להיות חור, כלי קיבול, יכולה לתת לך את המעט שתרצה.

אבל אני אתן ואלך כי אני יודעת שאתה לא באמת רוצה אותי, אתה רוצה סתם חור, סתם לדעת.

מה אתה רוצה לדעת?

מה אתה רוצה לעשות? לזיין? לסשן? לפרק אותי לחתיכות? או לפחות לנסות? אתה רוצה לגרום לי לבכות? אתה רוצה לבעול? לתבוע בעלות? שייכות? לסמן?

מה אתה רוצה?

אותי?

לא לא

אתה לא רוצה אותי

אני סתם עוד צעצוע חדש בחנות

אני מפלרטטת המון

צוחקת בקול

אני אוהבת את תשומת הלב

אני אוהבת את המשחק

אבל שם זה נגמר.

אני סתם עוד צעצוע בחנות

ואחרי שתשחק קצת בצעצוע

אתה תמשיך לצעצוע הבא

אז מה אתה רוצה?

מה העיניים שלך מחפשות? במה הידיים שלך משתוקקות לגעת? מה אתה כל כך רוצה לבעול? על מה לתבוע בעלות?

עליי?

אני סתם, תאמין לי

אני כמו משב רוח קריר באמצע אוגוסט... באה, מלטפת ונעלמת, ואתה נשאר, חם ולח להתמודד עם מה שהשארתי אחרי... סתם משב רוח קריר.

מה אתה רוצה?

פשוט תגיד את זה

זה יותר קל לי ככה

לבוא למלא איזה תפקיד, להיות לרגע מישהי אחרת.

תמיד אמרו לי שיש לי כישורי משחק, עכשיו אני גם יכולה להוכיח, לתפוס לרגע תפקיד ראשי בהצגה

מה להגיד?

שאני ילדה טובה?

שיהיה

שאני זונה?

שיהיה

שאני כלבה?

מה שתגיד

שאני חור?

נכון חלקית

שאני משומשת? מטונפת? מלוכלכת?

זה היה כאן הרבה לפנייך

הרבה לפניי כאן

וזה כל כל קל

אני סתם משב רוח קריר, אבוא, אלטף ואעלם ואתה תישאר לחכות למשב רוח הבא

תראה, אני לא סופה, אני לא עושה סחרחורת, לא בלאגן, אני סתם משב קריר ורענן שחולף מהר

מהר מידי

עוד לפני שתספיק להבין מה היה, לפני שתקבל תשובה, אני כבר לא אהיה פה, אני אמשיך לרענן במקום אחר ואחכה שאולי יבוא יום ומישהו יצליח לרענן גם אותי

אולי אני צריכה סופה

מישהו שיטלטל את עולמי ולא רק את שדי, מישהו שיעשה לי בלאגן אבל יגרום לי להרגיש פחות מלוכלת, מישהו שאהיה מוכנה להתמסר לו קצת מעבר לגוף..

בעצם לא

אני משב רוח קריר

אני צריכה מישהו כזה כמוני, שיהיה לי נעים לרגע ויחלוף ואולי מתישהו כל אחד מאיתנו ימצא את זה שהוא משב רוח למישהו אחר אבל סופה מטלטלת עבורנו.

אני גם לא מכוערת.

אבל לכם יש פנטזיה בראש... אתם רואים ציצי ותחת ומתחילים לפנטז

ואיך אתם אוהבים שיש גם שפתיים, לדמיין את הפה הזה עושה בכם....

אבל אני לא יפה וממש ממש לא כוסית.

אני לא אומרת שאני מכוערת, לא לא, אני לא מחפשת עכשיו ש״תרימו לי״ אני עושה את זה מספיק לעצמי, אני רוקדת ומצלמת ומתלבשת כדי לאהוב אותי קצת יותר.

אני פשוט לא עומדת באידיאל היופי וזה בסדר, אני לא הבחורה הזאת שתעבור לידכם ברחוב ואתם תסובבו את הראש כשאני ממשיכה ללכת, אני לא הבחורה הזאת וזה בסדר.

אני אוהבת אותי, שלא תבינו לא נכון, אני מסתכלת במראה ואני לגמריי בסדר עם מה שאני רואה, לא הייתי רוצה להיראות אחרת, אבל אני יודעת שבעיני החברה אני לא מציאה גדולה.

אני אולי יותר יפה כשמכירים אותי כי אני בן אדם בסדר בסך הכל, אבל ״יפה״ כמו שכולנו מכירים אני לא.

והעניין הזה, שאני לא יפה בעיני החברה הוא קצת צורם אבל גם איתו אני מצליחה להסתדר.

ועניין המחמאות תמיד מרגיש כמו שקר, בגלל זה קשה לי לקבל את זה. אולי זה קשור לזה שכל הילדות צחקו עלי שאני שמנה, אני באמת לא יודעת אבל יש משהו צורם בזה שהסביבה לא רואה בך משהו יפה, גם אם אני בטוחה שאני בסדר גמור בסך הכל. כל פעם שמישהו אומר לי ״יפה״ זה מרגיש לי כאילו זה השקר הכי גדול בעולם, כשאומרים לי שאני נראת טוב אני מגחכת בפנים ומתגאה בזה שלא הצליחו לעבוד עלי ואני יודעת שאני לא נראת טוב אז שימשיכו לנסות, אני חכמה יותר. זה נשמע כל כך דפוק וכל כך מקולקל אבל זה אחלה מנגנון הגנה, ככה אני פחות מאמינה, ככה אני פחות סומכת ופחות תולה תקוות באנשים שמקיפים אותי.

אנחנו יצורים חברתיים, וכשהחברה מנצלת אותך כי אתה לא מספיק יפה אז בטח תתלה תקוות בכל מי שמתסכל לכיוון שלך, אתה נכווה ואתה מבין שהחברה הזאת קצת מקולקלת אז אתה לוקח צעד אחורה ובוחר לעצמך את החברה שאתה רוצה לחיות בה, מקיף את עצמך באנשים שרואים מעבר למראה החיצוני ועדיין, זה צורם כשאתה לא עומד באידיאל מסוים, כשאתה צריך להוכיח את היופי שלך בדרכים אחרות שלא קשורות לחיצוניות, אתה בונה לעצמך פנימיות חזקה, אתה נהיה בן אדם כזה שתמיד יעשה טוב לסובבים אותו, תמיד יוכלו לסמוך עליו, תמיד יגיד את האמת שלו בדרך נעימה יותר כדי שהם ימשיכו לראות את היופי האחר הזה שלא קשור למבנה פנים, לאף, לעניינים או לשפתיים, גם לא לציצי והתחת, היופי הזה שקשור למשהו אחר.

יש אנשים שעונים על אידיאל היופי מבחינה חיצונית אבל ככל שאתה מכיר אותם אתה מבין שהם פחות ופחותיפים ויש אנשים שהם בסדר בסך הכל אבל כשאתה מביט פנימה אתה מבין כמה הם יפים.

יש בי תקווה שאני מהסוג השני של האנשים, שגם אם חיצונית אני לא יפה יש בי משהו פנימי שמשדר יופי החוצה.

אני לא יפה, וזה בסדר.

אף אחד לא יקח אותי לדגמן כי אין לי נתוני יופי מתאימים, אף אחד לא יבחר בי מבין שלל הבחורות שם בחוץבגלל המראה שלי ולנצח כשמישהו ירצה בי זה ירגיש קצת כמו התפשרות ואני לא רוצה להיות פשרה של אףאחד כמו שאני לא רוצה להתפשר על מישהו רק כי אני לא יפה.

לא, אני לא מחפשת דוגמן אבל יש דברים שאני לא מוכנה להתפשר עליהם ולא זה לא קשור לחיצוניות של הבן אדם, אני מחפשת פרטנר שיגרום לי להרגיש קצת מעבר וזה משהו שאני לא מוכנה להתפשר עליו בדיוק כמו שאני לא מתפשרת על החברים שלי ובדיוק כמו שהם לא מתפשרים עלי.

להיות בצק של שטרודל.

שאהיה רכה ונעימה

שאמתח לאט ובזהירות

שאהיה כמעט שקופה

אולי אפילו קרע קטן

וגם אז

שום דבר לא יפריע לי להיות שלמה

כי גם אם יש קרע קטן הוא לא מפריע לכל התמונה

ולמרות השקיפות כשהכל מתחבר מופיע משהו שלם יותר, פחות שקוף, פחות קרוע

............

רק שלא אקרע מידי

שישאר לי משהו בפנים

כי למרות שבצק של שטרודל הוא רך ונעים, למרות שהוא הכי מתמסר, אם מותחים אותו יותר מידי הוא לא מצליח להחזיק את המלית.... והמלית הזאת, זה כל מה שיש לי.

יחסית מרוצה מהפעם הראשונה 🤗

What can you do
when your good
isn't good enough?
And all that you
touch tumbles down?