מכתבים לפפון

איך השלט שלי מההפגנה ??

מרי אנטואנט 2.  ההיסטוריה חוזרת עלך עצמה , הסוף ידוע ומכתוב מראש. 

היא תצוד כמו שרק לביאה מנוסה כמוה יודעת, 

ותעבור לנטרף הבא. 

זה מעגל החיים שלה,

נידונה להיות רעבה לעד. 

היא ביקשה שארד לאסוף אותה, התבשמתי שוב , מתחתי חולצה וירדתי פוסע אליה בהליכה זקופה ולב דופק.

לא להוריד מבט ,  שחק אותה . 

 איזה יופי שבאת נשיקה על הלחי ובצוואר עם חיבוק. אני מתרגש אמרתי,  אתה חמוד היא אמרה. ואת מקסימה. 

פעם לפני שנים , לא אהבתי את המילה חמוד מה אני כלבלב, הייתי ילד,  היום אני חושב שזאת אחלה מחמאה.

אין חמודים היום עם כל המניאקים שמסתובבים , ובטוח לא כמוני, ובטוח זאת כבר הזדמנות ופתח להראות לה את מה שאני יודע ויכול.

עלינו הביתה , נרות מפוזרים, מוזיקה לטינית , מגבת מחכה עם מברשת שיניים , אלכוהול סוגי שתיה, סושי. " מושלם "

יצאה מהמלקחת עם שמלה שחורה ערומה מתחת , "אני רטובה כבר יומיים חיכיתי לזה" ואני, כבר יומיים מאונן רק מהתכתבות מגרה. 

שלחתי אצבע עדינה לכוס וואהו איזה שלולית , וישר לפה. את טעימהההה. מה זה.

ללא גינונים מיותרים צללתי בין הרגליים כבר על הספה שומע ונהנה מקולות של עונג בזכותי ובשבילי מלקק את הפרח מחכה לצוף שינזול לי לפה.

עברנו לחדר , ליקוקים מציצות  גמירות ושוב גמירות ,  69 עם אצבעות בפנים .

אצבעות ולשון בשבילי זה יתרון , הזין יכול להתרגש , וכן אחרי יומיים של חרמנות פעם ראשונה תהיה קצרה.

אבל לשון ? אצבעות ?  עושות את העבודה כמו שצריך! זה נותן לי ביטחון שאני יכול לענג אותך. משחק מקדים ארוך כמו שצריך .

את כל כך טעימה , רימינג מפנק להראות כוונות  , את באמת טעימה!  וגמרנו ביחד אחד לשני בפה.

את מולטי זורמת מתמסרת ,  וזה מדליק אותי שאת רוצה עוד, נעמד לי שוב ועכשיו כבר זיינתי אותך כמו שצריך , איזה כיףףףף.

עברנו לסלון לאיזה דרינק ואני ממשיך לרדת לך את רטובה ומתוקה אני לא מוותר .

הדלת נפתחה לא נבהלת , והנה הוא הצליח להגיע. הוא לא ענה לי בשעתיים האחרונות גם אני הופתעתי.

איזה כיף שבאת אמרת ,  והוא בלי מילים רואה  אותי , ובכלל לפני שאומר שלום מחליף אותי בין הרגליים שלך ויורד לך כאילו זה הכוס האחרון עלי האדמות , יללות של עונג מילאו את הבית,  הפה פתוח , הזין שלי אצלך בפה ואת מזמרת אליו.

אחרי דקות ארוכות , נעים מאד ערן הוא אמר , ואת צוחקת .

עברנו לחדר , נתתי לערן להוביל, הגיע דומיננטי הפעם ,  ואת גומרת ללא הפסקה.

אמרת לנו שאת אוהבת שמלקקים לך את הכפות רגליים , ואני אף פעם לא הבנתי מה הקשר לסקס, ערן החל ללקק את כף הרגל השמאלית שלך שמונחת על החזה שלו , וראיתי אותך עפה.

בן זונה, עכשיו גם אני חייב.

את על הגב, רגליים פתוחות לרווחה, רגל שמאלית עליו , רגל ימנית על הכתף שלי , כל אחד מטפל בכף רגל עם לשון מלקקים לך ומוצצים את כפות הרגליים.

  הרגליים פתוחות, שתי אצבעות לכוס הפתוח היפה והמטפטף מפנגרות אותך כמו שצריך יד שניה צובטת פטמה , ואת שרה ומזמרת פזמונים של תשוקה שלא נגמרת,  פיתולים כיווצים , ומבקשת עוד שלא נפסיק מה שמגביר את התשוקה שלנו אלייך. איזה גמירות .

המשכנו ללקק כפות רגליים לא בגלל שזה פטיש שלנו בגלל שזה גורם לך לגמור עוד ועוד ועוד. תגמרי תשפריצי את נקטר המתקתק שלף , עוד רוצים עוד.

אני מזיין אותך , לערן את מוצצת והפוך, כל כך מדליק לראות אותך מוצצת לו ועם העיניים עליי שאני בתוכך, ותוך כדי ארבע ידיים נוגעות  מלטפות צובטות , איבר שלא משתמשים בו זה בזבוז משאב.

רצינו לחזור לסלון לשתות משהו בדרך עצירה במקלחת ממשיכים לענג ומשם חזרה לחדר, הסלון יחכה.

את מלכה אמיתית, לא מלכה שמשפיטה, לא מלכה מסרסת, את מלכה שמתמסרת פותחת רוצה ויודעת להתענג , רוצה להתענג , מגשימה את עצמך בגמירות אינסופיות .

3.5 שעות של שכרון חושים בלתי נגמר,  אגו מפגר לראות אותך גומרת מאיתנו ,  

פותחת רגליים פותחת את החורים שלך בשבילנו כדי שנענג אותך.

אגו מפגר שגורם לנו להמציא את עצמנו מחדש ולך לגמור במשך שעות . מדהים.

אני לא מספיק טוב.

לא מספיק יפה                  לא מספיק עשיר,                      לא מספיק חכם ,           

   לא מספיק שנון ,            לא מספיק מצחיק,                      לא מספיק מכיל,   

                    לא מספיק אינטליגנט,                  לא קראתי מספיק ספרים,         

       מדבר יותר מידי מהר , לא מספיק ברור

אין לי זין מספיק גדול,                  

לא מספיק שולט ,      לא מספיק נשלט,

     לא מספיק  מעז לנסות דברים חדשים , אסורים,

    לא מספיק מאמין               ,     לא מספיק מתמסר,     

              לא מספיק אוהב,                 לא מספיק נותן שיאהבו אותי,

       לא מספיק מחמיא ,                        לא מספיק רגיש

    לא מספיק עדין               לא מספיק קשוח,

   לא מספיק עושה ספורט ,           לא מספיק חרוץ ,

לא מספיק מתנדב ,      לא מספיק עוזר ,

לא מספיק להורים ,

  לא מספיק אסרטיבי           לא מספיק נלחם, מוותר מהר מידי,

לא מספיק יצירתי,                    

  לא מספיק טוב לאישה הראויה יפה סקסית והמתמסרת שאני מבקש לעצמי. 

יש שיטה להתמודד מול קביעות שכאלה.

השיטה היא שבמקום שבסוף המשפט יהיה נקודה או סימן קריאה, נשים סימן שאלה.      (?)

במקום משפט מוחלט , המשפט יהיה שאלה ,

השאלה כבר מזמינה תשובות אחרות ותיגר על המשפט החצוף ,

השאלה מכניסה ספק בקביעה החלטית.

אני לא מספיק יפה? בעצם כן יש לי עיניים יפות מדברות , אני רזה חמוד אנרגטי חיוך בריא.

לא מספיק מתמסר? יש לי תשוקה בריאה , רצון עז לענג אישה,  ולהתענג בעצמי.

אני לא מספיק חכם ? רגע יש לי כמה תארים קראתי כמה ספרים, יש לי תובנות , אני לא גאון הדור אבל לא מספיק חכם? 

ברור שאני כן.  לא מספיק רגיש ? ברור שאני כן.

הבעיה שאני לא משתמש בשיטה מספיק . 

 רגע , אני לא ?

דווקא בא לי את הגרסה של -  התקווה 6 . 

מילים : אריק לביא

לחן : שמוליק קראוס

אני אשיר לך שיר על דברים שלא אמרתי לך
על מה שלא העזתי להוציא מפי
אני אשיר לך שיר על מה שלא סיפרתי לך
מן מנגינה פרטית שיר רק לך ולי
 
ואת שוב תעברי לך יפה ומרקדת
ושוב תלכי לך סתם לקנות זוג עגילים
אני אהיה עגיל בתנוך אוזנך הלילה
לשמור על זיו פנייך ילדה כמו על לבבי
 
אני אשיר לך
 
אני אפול לך כמו צמה אל המותנים
אני אהיה שבוי לך ואת לי מבצרי
אצבע לך בכחול את רוב ריסי עינייך
אני אוהב אותך ילדה יותר מאשר אותי
 
אני אשיר לך שיר
 
אני אצא אלייך כמו טיל אל הירח
אני אהיה ספינה לך ואת קול השלום
אלייך אתגלגל כמו גל לבן ברוח
אפול לי לרגלייך ילדה ואתיבש מחום
 
אני אשיר לך שיר
 
ואם את לא תקשיבי לי ולא תבואי לרגע
את קושי מכאובי רק קצת לי לרכך
אצא לי מאוזנך עגיל קטן ברוח
אתקע עצמי סתם כך ילדה באמצע לבבך
 
אני אשיר לך שיר

תשקי אותי ,

 תשקי אותי בנקטר האפרודיטה

שאת מייצרת בשעריך, 

שער הבריאה האלוהית,

ממעיין החיים, שלך.

נירי! ניר,

עם שפתייך הבשרניות

בחלקת לשוני הצמאה אלייך.

תלמי! תלמים,

בתנועות עמוקות קבועות מדויקות מתגברות.

חרשי! חריש,

עם זקיפתך הקשוחה המבצבצת בגאון

העומדת להתפקע מעונג

בשדות פניי הצמאות.

הזיזי את גופך המכוון,

עם קצב נשימה הולך ומתגבר.

ראשי עולה ויורד כמתפלל 

ואת כאורקל שלי,

מתפללת במערה,

מייללת זימה,

מתנבאת לאלים ממקדשך הפעור

ואני מחכה לנבואה.

תני מטר קדוש לארצי הצמאה בעיתך,  

יורה, שמרווה ארץ משקה עד תהום ,

ואאסוף את דגני ותירושי

מהצוף המתקתק.

תשקי אותי,

את גמירתך ,

כי שלי ובשבילי היא.

כורד שאך הנץ ,

נפתחים עלי הכותרת נוצצים רטובים

בורוד בוהק ,

נושמים מתכווצים 

כיווצי אושר

שפתיים נפתחות לרווחה 

להזרים את הנבואה הקדושה,

תשקי אותי.

י. גפן

את הבודדה

ששערך מופז בקרני השמש,

את היחידה שלא תבקשי בי מילים,

את המחכה באורך רוח,

לך אגיש את ליבי הפתוח.

מה ששותת בי רק לך אתן,

ויחד נאמין בארץ חופש,

אם רק תאהבי את קנאתי,

כפי שאוהב את בדידותך, 

יחד נלך.

וגלי הים יציפו את עקבותינו במלח,

אם תאהבי את מה שאראה לך,

את הבודדה שעיניך תחינה אלמת,

את היחידה בתוגתך השוממת,

את המחכה ויודעת שלא אבוא,

שלך אני. 

אם תיתני לי סטירה,

את תקבלי שתיים חזרה.

אם תנבחי פקודה, 

אני אגיד לך,  תסתמי כלבה.

אם תבקשי יפה, בתחינה ,

תפתחי את החורים שלך, לרווחה,

אני אעשה כל שתבקשי,

בכניעה,

לתשוקה 

לזימה

לריח של טחב אדמה

לעיניים נוצצות מתאווה

למגע של נוצות ופלדה.

לעסיס המטפטף

לרצפה הקרה

נספג בעורות של כותנה

ללשון הצמאה.

לו יהי. 

מילים מילים מילים

מתפרקות להברות , אותיות,

סימנים מפוזרים חסרי משמעות.

מזמזמות בראשי

מאיימות

מסרסות.

מילים מפורקות לסימני דרך

מפשקות במוחי מפרידות תאים ,

מפלחות בליבי סיכות סיכות.

משפטים שלמים יצאו למלחמה,

לקרב נוסף שלא נגמר שסופו ידוע מראש.

כמו חיה פצועה שנלחמת על חייה,

לביאה שמגוננת על גוריה,

כך אני נלחם לא מוותר,

בשלל הסימנים שנהפכו לסתורים

ממאנים לעמוד בסדר הנכון.

מסתכל להן בעיניים , בואו בני זונות ,

סימנים ארורים מזדיינים , בואו! אני כאן ! 

שומע אותה בראשי מזמזמת מארגנת לקרב,

מנהיגת האותיות הארורות,

קוראת לחברותיה להסתדר בשלשות,

להתכונן לתקיפה.

בראש השורות היא יצאה,

נעמדה לה בגאון ,

האות "ז" 

 לא מתביישת במרד

מתמתחת עוד זוקפת ראש,

מחזיקה בידה כלי זין אימתני

חרב שיוצאת מנדן עשוי גומי לא מתכלה,

לראשה קסדה נוצצת מאיימת לרצץ גולגולותי

לחדור למח הטיפש.

להסתער !

והנה הם באים סימנים ארורים

כמו בסרט של היצקוק ידוע מראש

כליאת אותיות האהבה רומזים בתחילת הסרט על המתקפה הארורה,

המיועדת לבוא.

 תוקפים נוגסים ,

אות אחר אות ,

סימן אחר סימן

בעירבוביה מוחלטת,

אבל בסדר מופתי.

עוקצות מזמזמות את מה שלימדה המנהיגה ,

בזזזזז בזזזזזזז זזזזזז  זזזין   זזזין

שבילים אדומים מדם בוהק מנצנצים בשמש ,

מסמנים את שביל הבריחה שלי,

משאיר אחריי חללים של אותיות כנועות

דמן שפוך בעירבוביה עם דמי שלי.

הפסדתי במערכה , ניצחתי בקרב.

 גם רומיאו ויוליה ניצחו בקרב דומה, 

אהבתם היא אינסופית נצחית היא לעולמי עד,

נחלת כולם ,

מקיצים משינת העפר ואפר,

לחיי עולם ,

לחרפה,

לדראון עולם,

אהבה של כולם אבל אף פעם לא שלהם.

אוסף את השברים ,

חובש פצעים ושריטות,

מסתכל על גלדי העבר מכסה סדקים עלומים ,

שועל קרבות ותיק אני גורלי ידוע ונכתב מראש,

אוסף שברים ונעמד בגאון ,

מכיר את המלחמה הארורה,

קורא לשלום עולמי ,

אך קולי נסחף עם הרוח, עד לקרב הבא.

מחפש את המנהיגה הארורה,

הנה את, ז שכמותך, חצופה.

מתבססת בדמה הלבן כמו דגל לבן שקורא לכניעה,

  מרים עוטף את החרב שבורה מכניס לנדן בזהירות למנוחה זמנית.

 בואי יפה שלי , בואי הביתה , בואי אליי, בלי מלחמות , בלי תנאים , בלי התניות ומרידות , בואי אליי

תפתחי את מעיין החיים השופע המבקש נודד צמא שירווה את צמאונו,

תפתחי יפה שלי ,

ונצא לרקוד בשדות פורחים משכרים

עם ריח הצוף המתקתק שמציף את אפנו.

היא מצאה אותו שבור חבול פצוע

שרוט מקרבות חתולות רחוב עם ציפורניים אימתניות,

שהמשיכו לשרוט אחרי שכבר נעלם לגמרי באופק

של סמטה ללא מוצא,

נח לו בפינה אפלה בתוך קופסת פח מחלידה,

 סופר גלדים יבשים שכבר לא מגרדים ,

רק זכר לעבר מפואר .

פרצה כסערה למיון האהבה , מביטה בניסיונות החייאה כושלים.

הוא לא צריך מיון !  הלב הזה צריך חדר יולדות ! 

מיילדת מנוסה שכמותה.

החזיקה בו ,

תמים נקי פועם ונושם ,

החזירה לחיים באצבעות מתוקות ,

אצבעות מתקתקות מנוסות ,

שמקרימות עור וגידים למציאות מופלאה.

נרחץ במילים של דבש,

נשטף בזימה טהורה ונצחית,

ועליו מדבקה אדומה בוהקת עם המילה  "תקווה" 

שזחלה מתיבת פנדורה הפרוצה

לאהבה אדומה מדם

שתזרום לעד בעורקי הנשמה.