חלון לנפשו של פסיכופת

אתמול הייתי עצבני. יום א' מכה בי מידי פעם... בערך ב- 11:00 טילפנתי לבוני. היא לא ענתה.
גילגלתי סיגריה ועברתי על ניירות.
ב12:00 טילפנתי לבוני שוב. היא ענתה.
אמרתי לה שאני בא.
כשהייתי מול הבניין היא אמרה לי שידיד שלה קפץ במפתיע.
התבעסתי והתכוונתי לזרום משם אבל כשהיא הבינה שאני כבר כל כך קרוב אז היא אמרה לי לבוא אבל שאני לא יעשה פאדיחות.
אני פאדיחות???? אני????
היססתי קצת, מה לי ולידידים שלה?
ובכלל, מה זה ידידים? זה כל אותם אלה שמתים לזיין אותה אבל היא לא רוצה לתת להם או שהם לא יודעים לקחת ממנה, אבל לא חשוב, זה כבר עניין אחר...
כבר ממילא הודעתי לשותף שלי שאני הולך לבדוק איזה נכס ככה שהיו לי לפחות שלוש שעות חופשיות.
דפקתי בדלת.
היא פתחה.
הידיד שלה היה בחור גדול בן 24, עובד ברמן בתל אביב ועלה לבירה לכבוד יום ירושלים.
כל בכבוד לו, חשבתי לעצמי. פטריוט.
השיחה קלחה והקססה היתה טובה ובוני שלחה לי מבטים של: 'סליחה...'
ואז הגיע עוד ידיד ואח"כ עוד אחד.
התחילו דיבורים של ילדים, פנטזיות של עסקים ומגדלים באויר. ניסיתי להסביר להם איך הדברים עובדים אבל לא כל-כך הקשיבו לי. אחד מהם אמר לי: "מה אתה מבין?"
אז שתקתי. אני לא מתרגז מכאלה דברים, שמעתי פעם משפט חכם: "אל תתעצבן! נקום!" וככה הראש שלי עובד היום. אולי יום אחד אני אראה לו מה אני מבין ומה לא...
אמרתי לעצמי שאני אזוז עוד שני ראשים. אין לי זמן לבזבז סתם על אנשים לא מעניינים.
עוד דפיקות בדלת. הפעם זו שכנה. שמעה מוזיקה ודיבורים מבחוץ וקפצה להצטרף ל 'חגיגה'.
נ' בת 23, בערך מטר שבעים, גוף דק, חזה בינוני, פנים עגולות בהירות ושיער עד הכתפיים, חום בהיר.
בוני (שבמזל נזכרתי ששמה ס' ולא קראתי לה בוני- ואז באמת הייתי עושה לה פאדיחות) הציגה את נ' לכולם. כשהיא הציגה אותי אז נ' פתחה פה בפליאה.
"שמעתי עליך הרבה" היא אמרה כשהתיישבה לידי.
"דברים טובים?"
"אחלה דברים!"
בוני עשתה לי סימן עם העיניים. לא ידעתי איך לפרש אותו. היא יודעת או לא?
בוני ראתה שאני לא קולט אז היא אמרה ל''ידידים' שלה שנ' היא החברה הכי טובה שלה ואין לה ממנה סודות.
הבנתי את המסר. נ' יודעת הכל...
הם המשיכו לדבר נ' השתלבה בשיחה די מהר. אני היפלתי את הראש השני שהקצבתי לעצמי וקמתי ללכת.
נ' קמה מייד אחריי ואמרה שגם היא זזה.
יצאנו יחד מהדלת.
"לאן תיילך???" היא שאלה בקול מצחיק.
"לא יודע..." הסתכלתי לה בעיניים.
"לאן אתה רוצה להגיע?"
"לא יודע..." עיניי בעיניה.
"אז זה לא כל כך משנה לאן תלך..." ענתה כמעט מייד.
"יש לך הצעות?"
"רוצה לבוא אליי לקפה?"
"לא נראה לי"
"קיבלתי משהו שבטוח תיהנה ממנו"
"מה?"
"משהו מהודו... סיפור חזק וטוב..."
שמעתי הודו. שמעתי חזק וטוב. ראיתי מולי בחורה שבהחלט אני מחשיב ככוסית. אז זרמתי.
נכנסנו אליה לדירה.
דירת חדר וחצי בלי הרבה דברים. פוטון על הריצפה, כמה כריות סיגנון תאילנד, שידת עץ ישנה וקירות מתקלפים.
היא פתחה קופסת עץ קטנה. הוציאה בוף שחור שמנוני.
סבבה.
עשינו צ'ילום.
אחלה שאכטה.
עשה לי טוב טוב.
התקרבתי אליה.
היא התקרבה אליי.
"מה היא סיפרה לך?"
"היא סיפרה לי הכל"
"הכל?"
"הכל... אדוני... הכל..." היא הביטה בעיניי.
'מה עכשיו?' חשבתי לעצמי. להישאר או ללכת?
היא כל כך יפה. והיא רוצה. ואני רוצה.
משכתי אותה מהשיער לאחור והשכבתי אותה על הגב בכח.
"את בטוחה שאת רוצה?" שאלתי בקול רם.
היא הנהנה בראשה.
נתתי לה סטירה ובידי השנייה המשכתי להחזיק את שיערה.
היא הופתעה.
"את בטוחה שאת רוצה?" שאלתי שוב.
"כן.. אדוני.. אני רוצה...." היא ענתה בשקט.
התישבתי על בטנה ותפסתי את שתי ידיה מעל ראשה.
קירבתי את פניי אליה.
"מה את רוצה?"
"אני רוצה אותך אדוני! אני רוצה שתעשה לי כמו שעשית לס'... אדוני"
משכתי מעליה את החולצה.
השדיים שלה היו זקורים ויפים- מושלמים. ליטפתי אותם. הם היו אמיתיים ולא יצירה של איזה פסל- פלסטי.
קמתי.
"בואי לפה!"
היא קפצה מהמיטה ונעמדה מולי ידיה מאחורי גבה.
"תתפשטי!" אמרתי בשקט.
היא הורידה את המכנסיים והחוטיני ונעמדה שוב עם ידיה מאחורי גבה.
הסתובבתי סביבה.
בחנתי את גופה.
ליטפתי אותה.
היא קיבלה עור ברווז.
ופתאום היא נראתה לי כל כך פתאטית.
כל כך אפס. כל כך כלום.
נתתי לה כמה כאפות והיא נפלה על הריצפה.
היא התכוונה לקום אז דרכתי על כף ידה והיא צרחה.
הפלתי אותה על הריצפה עם בעיטה קלה.
היא הביטה בי. היא רעדה.
"את רוצה?" שאלתי כדיי ליהיות שהיא לא מתחרטת.
"כן אדוני"
"כשתרצי להפסיק תגידי: פרפר"
"כן אדוני"
הנחתי את רגלי על הבטן שלה. היא שכבה על הגב על הריצפה.
ירקתי לה על הפנים.
היא לא זזה.
"תפתחי ת'פה יא זונה!"
היא פתחה אותו לרווחה
ירקתי עוד כמה יריקות סביב הפה עד שאחת מהן נכנסה.
הורדתי ממנה את הרגל.
התיישבתי על הפוטון.
היא המשיכה לשכב על הריצפה בלי לזוז.
"בואי לפה. על ארבע"
"כן אדוני..."
היא נעמדה מולי על ארבע.
"כבר יש לך ניסיון בזה?"
"כן אדוני. כבר הייתי עם כמה..."
נתתי לה סטירה חזקה.
"למה הסטירה אדוני?" היא שאלה המומה.
"כי בא לי!" ונתתי לה עוד אחת.
הסתכלתי עליה ופתאום לא היה בא לי עליה יותר.
סתם אחת.
אין בה שום דבר מיוחד.
"יש פה חבל אדוני... במגירה..."
הוצאתי את החבל הדק.
קשרתי את ידיה מאחורי גבה.
וקשרתי את רגליה.
ואז חיברתי את ידיה עם רגליה.
היא שכבה קשורה על הריצפה. חסרת אונים בלי יכולת לזוז.
זה לא עשה לי כלום, אבל היא היתה כבר לגמרי רטובה, אז דחפתי לה ארבעה מלפפונים.
דחפתי לה גרב לפה.
והלכתי.
נעלתי אחריי את הדלת.
חזרתי לדירה של בוני.
ישבתי שם עוד חצי שעה בערך.
אח"כ לקחתי את בוני הצידה. נתתי לה את המפתח ואמרתי לה שבעוד חצי שעה בערך תלך אל נ' ותיראה מה שלומה.
אמרתי לה שאני מאוכזב מזה שהיא סיפרה את הסוד שלנו.
והיא תיענש על זה בפעם הבאה.
חזרתי למשרד רגוע רגוע...