חלון לנפשו של פסיכופת

לא ביקרתי כאן מזמן...
היו לי דברים קצת יותר חשובים לעשות,
החיים לקחו אותי איתם קדימה ומהר בלי זמן פנוי להביט לרגע לאחור.
משתדל להיות רגוע.
התחלתי ללכת לאיגרוף תאילנדי- לפרק את הכעסים שהצטברו בי שנים.
ומבקר פעם בשבוע אצל פסיכולוג.
הדיבור עוזר לי לשחרר את כל החרא ומרגיש משבוע לשבוע הרבה יותר טוב.
כל הסוד זה לדעת איך להסתכל על הדברים ואז זה פשוט עובד כמו קסם העולם יפה והחיים מדליקים וגם בשמנות אפשר למצוא משהו סקסי.

אני לא מכחיש שיש לי עוד הרבה על מה לעבוד.
אני עדיין אגואיסט מניאק שלא רואה אף אחד ממטר, עדיין רואה בכל ערבי מחבל פוטנציאלי, ובכל אשה חפץ- בובה ללא רגשות, ועדיין פוגע ומעליב בכל מי שמעלה לי את העצבים- ועדיין הפתיל שלי קצר- אבל עובד על זה... מנסה לפחות...

ועוד משהו, הייתי לפני שבועיים או שלושה בדאנג'ן.
חרא של מקום.
אז אם מישהו פה מכיר מקום עם מוזיקה טובה, שיש בו כוסיות שאוהבות השפלה תיידעו אותי.

חג שמייח לכולם ושתיהיה לנו שנה טובה.

אחותי הקטנה היא כבר ילדה גדולה.
היא עברה לדירה משלה.
כל כך התרגשתי, אולי יותר אפילו ממנה...
היא אמנם כבר בת 22 אבל בשבילי היא תמיד אחות קטנה....
אז הלכתי לעזור לה להעביר דברים לדירה.
היא זרקה משהו על זה שהיא חייבת עבודה. רוצה למלצר כי היא מתחילה ללמוד עוד מעט.
לקחתי אותה לבית קפה שחבר מנהל.
מקום שתמיד מלא בפלצנים. פלצנים מהסוג שמשאיר אחלה טיפים. מקום שהוא החלום של כל מלצרית.
הגענו למקום לפניו.
אחותי אמרה לי שאין מצב שיקבלו אותה לעבוד פה כי אין לה ניסיון... אמרתי לה שמלצרית מתחילה צריכה רק להיראות כמוה- כל השאר יבוא עם הזמן.
יכולתי להגיד לה שזה שהיא אחותי הקטנה זה מספיק, אבל רציתי שהיא תרגיש שקיבלו אותה בזכות עצמה.

כשהמלצרית התקרבה אלינו לשולחן כמעט התעלפתי.
זו הייתה הכלבה שלי לשעבר- בוני.
עינינו נפגשו. היא פערה את שלה לרווחה.
נעמדה.
היה מאוחר מכדיי להסתובב ולשלוח אלינו מלצרית אחרת. אדמומיות הופיעה בפניי המוקה שלה.
קולה רעד
"מה שלומך?"
"בסדר. מה איתך?" עניתי תוך מאמץ להישמע שליו.
"בסדר. נעלמת..."
"הייתי בתאילנד"
"אתה לא נראה שזוף"
"לא הייתי ער בהרבה שעות של שמש..."
הצגתי לה את אחותי שהיא לא תגיד דברים לא לעניין.

הזמנו קפה וסלט פירות.
חבר שלי הגיע. היא לקח את אחותי לעבודה מייד.
אמר לה לבוא מתי שהיא רוצה להתחיל.
היא הייתה המומה.
הרגשתי כל כך טוב שיכולתי לעזור לה.
נכנסנו אליו למשרד ועישנו סיגריה.
איזה יופי היא גילגלה אותה- בדיוק כמו שלימדתי אותה...
חבר שלי התחיל לספר לה סיפורים עליי.
הרבה הגזמות.
הלכנו משם.
כשיצאנו בוני אמרה לי בשקט להתקשר אליה.

החזרתי אותה הביתה. היא הייתה כל כך מאושרת. גם אני.
נסעתי לים של אשדוד.
אחד החופים היפים בארץ.
נכנסתי לים עם תחתונים. אח"כ עישנתי מביט בשמש השוקעת לאיטה.
עשיתי סיבוב לת"א לסדר איזה עניין.
בדרך הביתה, אישתי- בקרוב גרושתי, העלתה לי את הג'ננה עם השטויות שלה.
רבנו.
צרחות.
ניתקתי.
היא טילפנה שוב ושוב אך לא עניתי.
בסוף כיביתי את הסלולר.
הסתובבתי בעיר שלי. עיר הקודש.
לא רציתי ליסוע הביתה לעוד ריב עם גרושתי- לעתיד.
הסתובבתי.
האוטו נסע לבד.
מבית הכרם למרכז העיר ב 40 קמ"ש.
כל הרמזורים היו ירוקים.
הסתובבתי והסתובבתי ומצאתי את עצמי קרוב לבית של בוני.

היא פתחה את הדלת.
לבושה מכנס אדום קצר עם עיטורים של פרחים לבנים וטי שירט שחור גדול עליה באיזה 3 מידות.
היא חייכה אליי.
"חבל שלא טילפנת, הייתי מתכוננת בשבילך.... אדוני"
"די עם ה'אדוני' הזה. אפשר להיכנס?"
היא זזה מהדלת.
התיישבתי על פוף גדול וגילגלתי סיגריה עד שהיא הביאה את הקפה.
דיברנו המון.
זיינתי לה את השיכל שלוש שעות.
סיפרתי לה מה עובר עליי עם הגירושים האילה.
פרקתי הכל.
היא הייתה כל כך חמודה.
מבינה ומתחשבת.
מרגיעה ומחבקת.
היא הייתה ממש מותק.
אבל הרגשתי מועקה. לא הכל ממש השתחרר.
הלכתי ממנה ונסעתי לפאב של חבר.
היתה כבר שעה מאוחרת ושמחתי שלא אצטרך לראות הרבה אנשים.
ישבתי על הבר עם בעל המקום. וויסקי. ועוד וויסקי ועוד וויסקי.
פתאום קלטתי שם את ד' יושבת עם חבר'ה, ראשה 10 ס"מ מעל כל הראשים האחרים. היא הביטה בי מחייכת.
ד' היא סיפור חדש- ישן. (אפשר לקרוא עליה בבלוגים הקודמים)
הזזתי את מבטי.
חבר שלי היה באמצע דיבור ולא יכולתי לקום וללכת.
הגנבתי מבטים ליהיות בטוח שזו היא.
איך שלא הגנבתי בשתי עיניה נתקלתי.
לבסוף היא קמה אליי.
ניסיתי שלא להביט בה אך לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים.
כל כך יפה.
ג'ינס 3/4 משופשף בצבע תכלת, נעלי אצבע וחולצה לבנה מסיני.
כמו מלאך. היא צעדה לאט לאט אל הבר, או שאולי זה רק אני ראיתי אותה באה בסלואו- מושן.
היא נעמדה בינינו וביקשה מהברמן ייגר וסודה.
היא התעלמה ממני לחלוטין וחזרה לשולחן.
עינינו נתקלו עוד עשרות פעמים.
לא החלפנו מילה.
נשארתי שם עד הסגירה. היא כבר מזמן הלכה לביתה.
נסעתי אליה.
הרגשתי שאני חייב אותה בשביל לפרק את מה שנשאר מהמועקה.
היא פתחה את הדלת.
התכופפה ונתנה לי שתי נשיקות על הלחיים.
"לקח לך הרבה זמן להגיע"
נכנסתי והתיישבתי על כורסת העור הלבנה.
עישנו, דיברנו, שכבנו, עישנו, צחקנו, אכלנו, עישנו, שכבנו.
היה תענוג.
היא הלכה לעבודה.
אני נשארתי לישון אצלה.
לא הלכתי לעבודה.
זה אחד היתרונות של ליהיות בוס וכשיש שותף אחראי...
וזהו.
נראה שהחיים שלי עולים סוף סוף על מסלול סבבה.
זרימה חיובית.
שיהיה לכולם רק טוב.

בקרוב אגיע רחוק
ברחוק אגיע קרוב
ואולי בכלל לא אגיע
לשום מקום
אף פעם
למה ללכת אם תמיד צריך לחזור?
מה הטעם בהשכלה או בכסף
אם במילא נשאר כלואים פה תמיד, עד הסוף....
מה זה חשוב אם הכלוב הוא מזהב או מפלסטיק?
כלוב זה כלוב וכולנו בתוכו
גם האצילים וגם הנחותים
כולנו עבדים פה. אין אף אחד שהוא חופשי.
ואני עכשיו טעמתי חודשיים של חופש.
חופש מוחלט. כזה שלא היה לי אף פעם.
אבל חשבון הבנק מתחיל להתרוקן,
חודשיים של חופש זה עניין יקר...
במיוחד בשביל אחד כמוני שאוהב לשבור גבולות ולהגיע גבוה גבוה- וזה כבל חזק- ה'גבוה' הזה.... כבל חזק....
העונג קצר והסבל רחב והכאב מלווה אותנו כל ימינו...
כל ימינו עד הסוף....
אנחנו כלואים בשיגרה הזאת שבלעדיה אנחנו פשוט לא יכולים, לא יכולים.
חייבים את שטיפת המח היומית מהטלויזיה, מהרדיו, מהעיתונים. חייבים.
מכורים לפלאפון. מכורים.
מוכרחים לספק מישהו. מוכרחים.
נאלצים לעשות פשרות. נאלצים לעשות פשרות.
מדגישים מילים שנראות לנו חשובות וחוזרים עליהם פעמיים.
חוזרים פעמיים.

אבל אז, ברגע של שאנטי מגלגלים סיגריה עם משהו טוב.
ואז כל העולם עוצר מלכת.
הכל נעמד במקום.
כלום לא בוער
וכלום לא חשוב
הראש מעורפל אבל הכל נורא ברור.


בקיצור:
היום חזרתי לעבודה אחרי חודשיים של חופש.
אני יושב פה משש בבוקר עם ערימות של ניירות וים תיקיות על המחשב וקצת עלו בי מחשבות...
אז שיהיה לכולם אחלה יום.

בוכה בטלפון.
מתחננת.
"בוא ניפגש שוב אדוני.... רק עוד פעם אחת...."
אני מתרכך, כמעט מתפתה,
אבל לא!!! אני לא יכול לעשות את זה!!!
היחסים עם אישתי שוקמו,
מזדיינים עכשיו כל יום.
אבל התשוקה בוערת בי
רוצה ללטף שוב את כלבתי הקטנה
קולה מתחנן. מפתה.
הזין מתחיל להזדקף.
מנתק את הטלפון.
אחרי שתי דקות שוב מתקשר.
היא שוב מתחננת.
שוב מנתק.
לא מרשה לעצמי ליפול
רוצה להתנתק ממנה
אבל קשה לי
לא יכול.
מרגיש כמו השוטה מקלפי הטארוט,
שהולך שאנן אל התהום
ואוטוטו,
אוטוטו ייפול.
קשה לי.
כואב לי.
לא יודע מה לעשות.
הלחץ מהעבודה היסטרי.
עסוק כל כך
אין זמן לנשום.
מתקשר אליה שוב
"בוא אליי אדוני.... בבקשה... פשוט תבוא...."
נאבק עם עצמי.
שתיקה ארוכה בטלפון
"אולי מחר... אולי לא..."
אני שונא את יום ראשון...

אתמול בערב אישתי השביתה את האוטו. עלתה על אי תנועה ונבלמה על רמזור. יצאה בלי שריטה אבל המכונית מתה.
הרגשתי שהנאחס רודף אחריי. יש לי סידורים הערב ומחר בתל- אביב ובלי האוטו זה הולך ליהיות בעייתי.
התעוררתי היום בסביבות חמש. לא ישנתי טוב בכלל. המחשבות רדפו אותי ולא נתנו לי מנוח.
לקחתי מונית לכותל ודיברתי שיחה ארוכה עם אלוהים.
עשיתי סיבוב בעיר העתיקה. יש בה עוצמה שאי אפשר לתאר במילים. אח"כ ישבתי אצל חבר ואכלנו חומוס. הוא בן 68 ואיש מאוד חכם. אחת לאיזה זמן אני קופץ אליו, יושב על חומוס ונרגילה ומדברים על העולם. בעיקר פוליטיקה ויחסי יהודים- ערבים. שרון, אבו-מאזן, התנתקות ושטחים. אנחנו אף פעם לא מגיעים להסכמה. תמיד מתווכחים. אבל בשקט, בלי צעקות ובלי עצבים. משוחחים.
השיחה איתו מילאה אותי באנרגיה והלכתי משם למשרד.
איך שנכנסתי וראיתי את המזכירה רציתי להסתובב וללכת. היא לבשה חולצה מנומרת וחצאית אדומה עד הבירך וכאילו שזה לא מספיק היא נעלה נעלי- נזירה שחורות מגעילות.
אמרתי לה בוקר טוב ונכנסתי למשרד.
החומוס התחיל להתפרק והנאדים חמקו בלי שליטה רועשים ומסריחים.
סגרתי את הדלת ודיברתי עם המוסך ועם סוכן הביטוח.
גילגלתי שאכטה ובהיתי בתמונת נוף עם סירות.
לא היה לי שום דבר לעשות עד הערב- חוץ מלארגן רכב חליפי. לחזור הביתה לא רציתי כי אישתי לקחה ימיי חופש ולא היה בא לי לראות אותה ולריב על שטויות.
טילפנתי לכלבה שלי בוני.
היא הזמינה אותי לבוא. הפעם, הבטיחה, לא יהיו ידידים שיפריעו.
באתי אליה.
סגרתי אחריי את הדלת.
היא ירדה על בירכיה והושיטה לי את הקולר שלה והשרשרת.
הנחתי אותם על השולחן והתיישבתי על הפוף.
היא באה אליי על ארבע.
"רוצה לשתות משהו אדוני?" היא שאלה בשקט.
"לא ס'. בואי שבי כאן" סימנתי על הפוף לידי.
"למה ס' אדוני? אני הכלבה שלך בוני.... הנה תראה...." היא הסתובבה לידי על ארבע והזיזה את התחת לצדדים.
"מה את עושה?"
"מקשקשת בזנב אדוני.... תראה איך אני שמחה לראות אותך..."
"שבי פה!!!" סימנתי לה שוב על הפוף.
היא ישבה לידי בחוסר חשק.
הסברתי לה שזה לא לעניין שהיא סיפרה לחברה שלה על מה שיש בינינו. אני גבר נשוי!!! והדיבורים שלה יהפכו לשמועות ולרכילויות ואני יכול להפסיד מזה הרבה.
היא התנצלה. אבל זה לא הספיק. היא גילגלה סיגריה.
עישנו אותה בלי לדבר.
היא ירדה על בירכיה, הניחה ראשה בין רגליי, התנצלה שוב והבטיחה לא לספר יותר. אף פעם לאף אחד.
הזין התחיל לעמוד לי ממנה.
"תתפשטי!"
"כן אדוני!" היא קפצה על רגליה והתפשטה מייד.
היא ירדה על בירכיה.
לקחתי את הקולר מהשולחן וסגרתי אותו על צווארה.
החיוך התפשט על פניה.
"איפה החבל?"
היא רצה על ארבע והביאה אותו.
קשרתי את ידיה חזק מאחורי גבה.
הרגשתי שהחומוס סוף סוף עומד לצאת.
"אל תזוזי!!!" ציוויתי וקמתי לשירותים.
זימזמתי לעצמי: 'כניסה טובה ויציאה מוצלחת....'
לא הורדתי מים.
משכתי את בוני מהקולר לשירותים.
קשרתי את הקולר לקרש האסלה ואת ידיה לצידי הקולר. דרכתי על גבה ככה שפניה יהיו מעל החרא.
הורדתי את החגורה והצלפתי לה בתחת.
"אחד אדוני"
"שניים אדוני" היא ספרה.
כשהגיעה ל 20 אמרתי לה בזילזול: "מה קרה בוני? למדת לדבר? כלבה מיוחדת? רוצה ללכת לקירקס?"
"לא.. אדוני...." היא מילמלה
"אז תנבחי כמו כלבה טובה!!!" צעקתי.
"האוו האוואייי" היא נבחה.
הצלפתי בה שוב על התחת.
"האווו....... האווווו.... האווווו....."היא נבחה.
הריח התחיל להיות ממש בלתי נסבל. הורדתי מים.
שיחררתי את ידיה וקשרתי אותם מאחורי גבה ואז שיחררתי את הקולר וחיברתי אליו את השרשרת. משכתי אותה לחדר והיא נגררה אחריי על בירכיה.
ליטפתי את גופה.
ידיי עברו ברכות על גבה, ישבנה ושדיה.
"האווו האווו" היא נבחה בהנאה.
הדלקתי כמה נרות גדולים.
באתי מאחוריה וכופפתי אותה עד שהמצח שלה נגעה בריצפה.
הנחתי רגל אחת מול פניה ורגל שניה דרכתי על עורפה.
היא התחילה ללקק את הנעל. מהר וביסודיות.
החלפתי רגליים והיא החלה ללקק גם את הנעל השנייה.
התחלתי לטפטף שעווה גל גבה.
טיפות קטנות. לאט לאט.
את השעווה מהנר שאחריו שפכתי בבת אחת.
"האוווווווו" היא צעקה ואז תיקנה את עצמה לנביחה.
הובלתי אותה למיטה. קשרתי אותה על הגב. ידיה ורגליה מתוחות לצדדים בלי אפשרות לזוז.
הצמדתי אטבי כביסה לפיטמותיה.
פניה כה יפות. הבעה של עונג מהול בכאב.
הצמדתי עוד אטב לכל שד.
טיפטפתי שעווה על כתפיה ועל הבטן.
"האווווו.... האוווווו......" היא יללה.
ירדתי לה.
ליקקתי לאט לאט לאט.
שיחקתי עם הקצב ואיתה.
היא פירפרה. רעדה יללה.
היא גמרה בצרחה.
התפשטתי.
ישבתי על פניה והיא התחילה ללקק לי את החור של התחת.
העברתי את האטבים על שדיה מנקודה לנקודה.
השיערות על ידיה סמרו.
ירדתי לה שוב. לאט לאט. הרבה זמן.
היא התפתלה וגנחה: "האוווווווווו האווווווו האווווווווווווווווווווו"
הזין שלי כבר עמד להתפקע.
כשהיא כמעט גמרה שוב, נכנסתי לתוכה.
גמרתי מהר, אבל גמרנו יחד. זה היה נהדר.
המשכתי לשכב עליה.
הסתכלנו עיניים בעיניים.
היא חייכה אליי וחשפה את שיניה הלבנות. עניתי לה בחיוך מלא ניקוטין.
התנשקנו.
שיחררתי את ידיה ורגליה.
משכתי אותה למקלחת והשתנתי על ראשה ועל פניה.
היא חיבקה אותי חזק.
התקלחנו.
שתינו קפה ועשינו שאכטה.
היא ישבה כל העת על בירכיה מולי.
הורדתי ממנה את הקולר.
"תודה אדוני. זה היה נהדר" היא חיבקה אותי שוב.
"סבבה בוני. היית כלבה טובה... אבל זאת הפעם האחרונה!"
היא הביטה בי בהלם "אבל... אדוני.... למה ???? מה עשיתי??? זה היה כל כך נפלא.... למה???"
"יש לך פה גדול בוני! והדיבורים שלך יביאו לי בלאגן..." עניתי בשקט.
זה היה לי קשה, אבל אני יודע שזה הדבר שנכון לעשות. הדיבורים שלה יביאו לי צרות.
היא התחננה והבטיחה שהיא יותר לא תספר לאף אחד.
הבטחתי לה שאני אחשוב על זה.
הסבלנות מביאה תמיד פתרונות אחרי כמה זמן.
במונית בדרך למשרד קלטתי שהייתי איתה כמעט חמש שעות....
טילפנתי לאישתי לשאול מה שלומה.
קיטורים קיטורים זה כל מה שפלטה..... 'חבל שטילפנתי' חשבתי לעצמי אבל אני יודע שהטלפון הזה מנע לי כאב ראש מהערב של 'למה לא טילפנת כל היום?'....
וזהו.
עכשיו במשרד- חזרה לעבודה.

אתמול הייתי עצבני. יום א' מכה בי מידי פעם... בערך ב- 11:00 טילפנתי לבוני. היא לא ענתה.
גילגלתי סיגריה ועברתי על ניירות.
ב12:00 טילפנתי לבוני שוב. היא ענתה.
אמרתי לה שאני בא.
כשהייתי מול הבניין היא אמרה לי שידיד שלה קפץ במפתיע.
התבעסתי והתכוונתי לזרום משם אבל כשהיא הבינה שאני כבר כל כך קרוב אז היא אמרה לי לבוא אבל שאני לא יעשה פאדיחות.
אני פאדיחות???? אני????
היססתי קצת, מה לי ולידידים שלה?
ובכלל, מה זה ידידים? זה כל אותם אלה שמתים לזיין אותה אבל היא לא רוצה לתת להם או שהם לא יודעים לקחת ממנה, אבל לא חשוב, זה כבר עניין אחר...
כבר ממילא הודעתי לשותף שלי שאני הולך לבדוק איזה נכס ככה שהיו לי לפחות שלוש שעות חופשיות.
דפקתי בדלת.
היא פתחה.
הידיד שלה היה בחור גדול בן 24, עובד ברמן בתל אביב ועלה לבירה לכבוד יום ירושלים.
כל בכבוד לו, חשבתי לעצמי. פטריוט.
השיחה קלחה והקססה היתה טובה ובוני שלחה לי מבטים של: 'סליחה...'
ואז הגיע עוד ידיד ואח"כ עוד אחד.
התחילו דיבורים של ילדים, פנטזיות של עסקים ומגדלים באויר. ניסיתי להסביר להם איך הדברים עובדים אבל לא כל-כך הקשיבו לי. אחד מהם אמר לי: "מה אתה מבין?"
אז שתקתי. אני לא מתרגז מכאלה דברים, שמעתי פעם משפט חכם: "אל תתעצבן! נקום!" וככה הראש שלי עובד היום. אולי יום אחד אני אראה לו מה אני מבין ומה לא...
אמרתי לעצמי שאני אזוז עוד שני ראשים. אין לי זמן לבזבז סתם על אנשים לא מעניינים.
עוד דפיקות בדלת. הפעם זו שכנה. שמעה מוזיקה ודיבורים מבחוץ וקפצה להצטרף ל 'חגיגה'.
נ' בת 23, בערך מטר שבעים, גוף דק, חזה בינוני, פנים עגולות בהירות ושיער עד הכתפיים, חום בהיר.
בוני (שבמזל נזכרתי ששמה ס' ולא קראתי לה בוני- ואז באמת הייתי עושה לה פאדיחות) הציגה את נ' לכולם. כשהיא הציגה אותי אז נ' פתחה פה בפליאה.
"שמעתי עליך הרבה" היא אמרה כשהתיישבה לידי.
"דברים טובים?"
"אחלה דברים!"
בוני עשתה לי סימן עם העיניים. לא ידעתי איך לפרש אותו. היא יודעת או לא?
בוני ראתה שאני לא קולט אז היא אמרה ל''ידידים' שלה שנ' היא החברה הכי טובה שלה ואין לה ממנה סודות.
הבנתי את המסר. נ' יודעת הכל...
הם המשיכו לדבר נ' השתלבה בשיחה די מהר. אני היפלתי את הראש השני שהקצבתי לעצמי וקמתי ללכת.
נ' קמה מייד אחריי ואמרה שגם היא זזה.
יצאנו יחד מהדלת.
"לאן תיילך???" היא שאלה בקול מצחיק.
"לא יודע..." הסתכלתי לה בעיניים.
"לאן אתה רוצה להגיע?"
"לא יודע..." עיניי בעיניה.
"אז זה לא כל כך משנה לאן תלך..." ענתה כמעט מייד.
"יש לך הצעות?"
"רוצה לבוא אליי לקפה?"
"לא נראה לי"
"קיבלתי משהו שבטוח תיהנה ממנו"
"מה?"
"משהו מהודו... סיפור חזק וטוב..."
שמעתי הודו. שמעתי חזק וטוב. ראיתי מולי בחורה שבהחלט אני מחשיב ככוסית. אז זרמתי.
נכנסנו אליה לדירה.
דירת חדר וחצי בלי הרבה דברים. פוטון על הריצפה, כמה כריות סיגנון תאילנד, שידת עץ ישנה וקירות מתקלפים.
היא פתחה קופסת עץ קטנה. הוציאה בוף שחור שמנוני.
סבבה.
עשינו צ'ילום.
אחלה שאכטה.
עשה לי טוב טוב.
התקרבתי אליה.
היא התקרבה אליי.
"מה היא סיפרה לך?"
"היא סיפרה לי הכל"
"הכל?"
"הכל... אדוני... הכל..." היא הביטה בעיניי.
'מה עכשיו?' חשבתי לעצמי. להישאר או ללכת?
היא כל כך יפה. והיא רוצה. ואני רוצה.
משכתי אותה מהשיער לאחור והשכבתי אותה על הגב בכח.
"את בטוחה שאת רוצה?" שאלתי בקול רם.
היא הנהנה בראשה.
נתתי לה סטירה ובידי השנייה המשכתי להחזיק את שיערה.
היא הופתעה.
"את בטוחה שאת רוצה?" שאלתי שוב.
"כן.. אדוני.. אני רוצה...." היא ענתה בשקט.
התישבתי על בטנה ותפסתי את שתי ידיה מעל ראשה.
קירבתי את פניי אליה.
"מה את רוצה?"
"אני רוצה אותך אדוני! אני רוצה שתעשה לי כמו שעשית לס'... אדוני"
משכתי מעליה את החולצה.
השדיים שלה היו זקורים ויפים- מושלמים. ליטפתי אותם. הם היו אמיתיים ולא יצירה של איזה פסל- פלסטי.
קמתי.
"בואי לפה!"
היא קפצה מהמיטה ונעמדה מולי ידיה מאחורי גבה.
"תתפשטי!" אמרתי בשקט.
היא הורידה את המכנסיים והחוטיני ונעמדה שוב עם ידיה מאחורי גבה.
הסתובבתי סביבה.
בחנתי את גופה.
ליטפתי אותה.
היא קיבלה עור ברווז.
ופתאום היא נראתה לי כל כך פתאטית.
כל כך אפס. כל כך כלום.
נתתי לה כמה כאפות והיא נפלה על הריצפה.
היא התכוונה לקום אז דרכתי על כף ידה והיא צרחה.
הפלתי אותה על הריצפה עם בעיטה קלה.
היא הביטה בי. היא רעדה.
"את רוצה?" שאלתי כדיי ליהיות שהיא לא מתחרטת.
"כן אדוני"
"כשתרצי להפסיק תגידי: פרפר"
"כן אדוני"
הנחתי את רגלי על הבטן שלה. היא שכבה על הגב על הריצפה.
ירקתי לה על הפנים.
היא לא זזה.
"תפתחי ת'פה יא זונה!"
היא פתחה אותו לרווחה
ירקתי עוד כמה יריקות סביב הפה עד שאחת מהן נכנסה.
הורדתי ממנה את הרגל.
התיישבתי על הפוטון.
היא המשיכה לשכב על הריצפה בלי לזוז.
"בואי לפה. על ארבע"
"כן אדוני..."
היא נעמדה מולי על ארבע.
"כבר יש לך ניסיון בזה?"
"כן אדוני. כבר הייתי עם כמה..."
נתתי לה סטירה חזקה.
"למה הסטירה אדוני?" היא שאלה המומה.
"כי בא לי!" ונתתי לה עוד אחת.
הסתכלתי עליה ופתאום לא היה בא לי עליה יותר.
סתם אחת.
אין בה שום דבר מיוחד.
"יש פה חבל אדוני... במגירה..."
הוצאתי את החבל הדק.
קשרתי את ידיה מאחורי גבה.
וקשרתי את רגליה.
ואז חיברתי את ידיה עם רגליה.
היא שכבה קשורה על הריצפה. חסרת אונים בלי יכולת לזוז.
זה לא עשה לי כלום, אבל היא היתה כבר לגמרי רטובה, אז דחפתי לה ארבעה מלפפונים.
דחפתי לה גרב לפה.
והלכתי.
נעלתי אחריי את הדלת.
חזרתי לדירה של בוני.
ישבתי שם עוד חצי שעה בערך.
אח"כ לקחתי את בוני הצידה. נתתי לה את המפתח ואמרתי לה שבעוד חצי שעה בערך תלך אל נ' ותיראה מה שלומה.
אמרתי לה שאני מאוכזב מזה שהיא סיפרה את הסוד שלנו.
והיא תיענש על זה בפעם הבאה.
חזרתי למשרד רגוע רגוע...

כבר יום וחצי שאני בלי שאכטה.
לא ישנתי טוב, וקמתי בסביבות 5:00, עירני לחלוטין ובמחשבות על אסטרטגיה ליוזמה חדשה שמתגבשת בימים אלה. נסעתי למשרד וב6:00 כבר הייתי באמצע הקפה השני ועם הסיגריה השלישית.
עברתי על ניירות. התעדכנתי לגבי נתונים רלוונטים.
בשמונה המזכירה שלי הגיעה. נתתי לה חבילה של ניירות ורשימה מסודרת של הוראות מה לעשות. ידעתי שזה יעסיק אותה לפחות עד חמש ואני אפתר מכאב הראש.
בשמונה וחצי התפניתי לבדוק מיילים.
אחד חדש מהכלבה שלי בוני. למה אני לא מתקשר ובכלל לאן נעלמתי.
טילפנתי.
שיחה קצרה. היא רצתה שאני אבוא. אבל לא יכולתי בגלל העבודה...
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה ברבע שעה שלאחר מכן.
אז טילפנתי אליה. אני בא.
קניתי בדרך 4 מטר של חבל דק.
בוני פתחה את הדלת וסגרה אותה אחריי. עמדה מולי לבושה שרוול כתום וגופיה שחורה. בלי חזייה.
"אדוני !!! כל כך התגעגעתי אליך!!!" היא ירדה על בירכיה והושיטה לי את הקולר שלה.
הלבשתי לה את הקולר.
"רוצה לשתות אדוני" היא חייכה אליי.
"תכיני נס. 2 סוכר."
"כן אדוני!" היא הלכה למטבח.
ישבתי על פוף גדול ופתחתי גיליון 'לאישה'
היא חזרה עם הקפה ועוגיות בצד. היא התיישבה לידי.
"נתתי לך רשות לשבת?" צעקתי
"לא אדוני! סליחה אדוני!" היא קמה מייד.
שתיתי את הקפה והסתכלתי בעיתון. התעלמתי ממנה לכמה דקות.
"בוני"
"כן אדוני"
"תתפשטי"
"כן אדוני" היא התפשטה.
"את לא שמחה לראות אותי?"
"כן אדוני, אני שמחה..."
"אז למה את לא מקשקשת בזנב?"
"הו אדוני, סליחה אדוני..." היא ירדה על ארבע הסתובבה סביבי והזיזה את התחת לצדדים. ליטפתי את ראשה והיא הניחה אותו על ירכי מחייכת.
הנחתי את כערת העוגיות על הריצפה לידה.
"תאכלי בוני"
"תודה אדוני" היא הורידה ראשה אל הכערה ואכלה את העוגיות.
נהניתי מהמראה.
"על הבירכיים בוני"
"כן אדוני" היא נעמדה על בירכיה ופיתמותיה החומות זקורות.
חיברתי את הרצועה שלה לקולר.
הוצאתי את החבל וקשרתי את ידיה מאחור.
"היום זה הולך ליהיות כואב"
"כן אדוני. תעשה שיכאב... תעשה מה שתרצה אדוני!"
"לא שאלתי אותך!!!" צעקתי. "ואת עכשיו רק נובחת!!! מה שיש לך תגידי בנביחות ברור?"
"האו האו" היא נבחה לי בחזרה.
"רגלי!"
"האו האו" היא ניצמדה לרגלי.
"כלבה טובה בוני, כלבה טובה"
"האווווו" היא ענתה.
משכתי אותה ברצועה אל המיטה, היא ניגררה אחריי על בירכיה. השכבתי אותה על המיטה על הבטן וקשרתי אותה בשארית החבל עם רגליים מפוסקות ובצורה שהיא לא תוכל לזוז מילימטר.
הטלפון שלי צילצל. בדקתי מי זה וראיתי מספר טלפון מהמשרד של אישתי.
"אישתי בטלפון. אל תגידי מילה!"
"האו" קצר והיא הנהנה בראשה.
בטלפון היתה דולי. הכלבה הראשונה שלי.
היא "חייבת" לדבר איתי.
"שתבוא גם" בוני לחשה.
נתתי לה מבט כועס
והיא המשיכה בנביחה לוחשת "האו האו האוווו האו האו"
"את לא עובדת היום?"
"אני בעבודה עכשיו אדוני, אבל אני חופשייה עד שלוש בערך"
"איפה אישתי?" התעניינתי
"היא נסעה לנתניה אדוני, צץ איזה עניין חשוב"היא ענתה.
נתתי לה את הכתובת.
אמרתי לה שתביא את כל הציוד שיש לה.
ניתקתי.
"דולי בדרך"
"האווו"
ליטפתי את גופה . נתתי לה כאפות בתחת.
"האווו האווו" היא יבבה.
בא לי רעיון.
הלכתי למטבח.
טילפנתי לדולי. אמרתי לה שתבוא לבושה כמו גבר ושתילבש את התחתונים המיוחדים שראיתי ביום שישי.
פתחתי את המקרר. לא היו מים קרים אז הוצאתי קרח מהפריזר.
לעסתי קוביה.
העברתי קובית קרח על גופה של בוני. הקוביה נמסה והחליקה לאיטה על גבה החם.
שיחקתי עם הקוביה. בוני היתה מצומררת. קיבלה עור ברווז.
לקחתי שתי קוביות של קרח והכנסתי לה לכוס.
"האווווו האווווו האווווו" היא נבחה.
טלפון מדולי. איפה הדירה?
יצאתי מהדלת.
דולי עמדה בחדר המדרגות.
מכנסי בד אפורות עם פסים, חגורה עם אבזם גדול. חולצה כחולה מכופתרת עם שרוולים קצרים ועניבה שחורה עם פסים אפורים. היא נעלה מגף אוסטרלי נמוך. על ראשה קסקט לבן והשיער השחור הארוך שלה אסוף בקוקו מאחור. בידה החזיקה קיטבג חום של האגודה למען החייל.
הייתי המום, כמה שהיא יפה... אפילו בבגדי גבר היא נשארה אחת הנשים הסקסיות ביותר שראיתי בחיי, וזה לא רק בגלל הגובה המרשים שלה (בסביבות המטר תשעים) זה פשוט היא!
היא חייכה אליי והתכופפה לנשיקה.
הצבעתי לה שתיכנס.
סגרתי אחריה את הדלת.
היא הסתכלה על בוני הקשורה במיטה.
בוני הסתכלה עליה וצייצה "האווו"
"בוני זאת דולי, דולי זאת בוני" עשתי ביניהן היכרות.
"נעים מאוד" דולי אמרה עם פרצוף של 'מה קורה פה?'
"האוו האוו האווו" בוני נבחה לה בחזרה.

התיישבתי על הפוף וסימנתי לדולי עם הראש שבוני שלה.
היא הבינה את הסימן. כלבה טובה.

היא ניגשה למיטה ושיחררה את בוני מהחבלים.
היא העמידה אותה מולה כשידיה קשורות עדיין מאחורי גבה, והשרשרת תלויה מהקולר. דולי אחזה בידית היד של השרשרת.
נמתחה מולה מלא קומתה.
בוני הגיעה לה עד מתחת לכתפיים.
דולי כופפה אותה על ארבע, פתחה את התיק והוציאה ממנו שוט ארוך ודק.
היא העבירה את השוט על גופה של בוני הרועדת והחלה בהצלפות עדינות על הגב והישבן.
"האוו" בוני נבחה עם כל הצלפה.
דולי הורידה את הקסקט, הניחה אותו על הראש של בוני ופיזרה את שיערה.
היא הדליקה נר גדול.
ואז דרכה על בוני בכח וזו השטתחה על הריצפה.
כמעט קמתי לראות מה עם בוני אבל דולי שלחה לי מבט מרגיע שזה בסדר.
"תלקקי בוני, עד שיבריקו" היא הצמידה את הנעל מול פניה של בוני ורגלה השניה עדיין דורכת על גבה ומצמידה אותה לריצפה.
בוני החלה ללקק את הנעל. ליקקה וליקקה. דולי לא הביטה בי. היא הביטה רק בבוני המלקקת ותוך כדיי כך העבירה את השוט בליטוף על ראשה.
הנר היה גדוש בשעווה ודולי החלה לטפטף אותה על הגב של בוני בעוד זו מלקקת.
"האווווווו" בוני נבחה.
דולי שיחררה את העניבה ופתחה שני כפתורים בחולצה.
היא משכה את בוני מהרצועה שתעמוד.
היא פתחה את החגורה ואת המכנסיים.
היא לבשה עליה את הזין השחור מהפלסטיק. אלופה דולי. היא עשתה בדיוק מה שאמרתי.
היא הורידה את בוני למציצה.
בוני מצצה ודולי הצליפה על ישבנה תוך כדיי.
היא משכה את בוני למיטה, השכיבה אותה על הבטן והחלה לזיין אותה.
בוני גנחה. בין גניחה לגניחה היא נבחה.
פתחתי את הקיטבג של דולי והוצאתי ממנו את הקולר שלה. קשרתי לה אותו תוך כדיי שהיא מזיינת את בוני. הורדתי לה את החולצה.
קשרתי את ידיה מאחורי גבה עם האזיקים שקשרו אותי בשישי.
היא המשיכה לזיין. יותר מהר ויותר מהר. בוני צרחה "האוווווווווווו האוווווווווווו" משהו בין הגניחה והנביחה.
"תרדי לה!!" אמרתי לדולי בשקט
"כן אדוני" היא יצאה מבוני.
עזרתי לבוני לשבת על המיטה. היא פיסקה את רגליה ודולי ירדה על ארבע וירדה לבוני. היא ליקקה לאט לאט. בוני עצמה עיניים ורעדה כולה.
לקחתי בידי את הנר הדולק ושפכתי במכה את כל השעווה שהצטברה בו על הגב של דולי. שתיהן צרחו יחד. בוני גמרה ודולי צרחה מהכאב וההפתעה. העברתי את הרצועה מהקולר של בוני לקולר של דולי. דרכתי עליה ומשכתי עד שראשה של דולי נצמד לריצפה. היא נשכבה.
"בוני- רגלי!"
"האוו האוו" בוני עמדה על בירכיה צמוד אליי.
פתחתי את ידיה מהחבל.
היא נעמדה ונתנה לי נשיקה. היא תפסה את ראשי ולשונה חדרה לפי. "תודה אדוני, תודה..." אחזתי בקולר שלה ומשכתי את ראשה למטה.
הצלפתי בישבנה עם השוט.
"האוו האווו"
דולי הסתכלה עלינו מלמטה.
ציוויתי על בוני להפשיט את דולי. היא הורידה ממנה את הנעליים, הגרביים והמכנסיים במהירות.
הלבשתי לבוני את הזין.
העמדתי אותן זו מול זו.
הן הסתכלו אחת לשנייה העיניים.
הן לא זזו.
הן חיכו במתח לפקודה הבאה שלי.
הסתובבתי סביבן והצלפתי על ישבנן עם השוט.
קשרתי אותן בידיים אחת לשנייה עם האזיקים. כשהתחלתי לקשור את זוג הידיים השני עם החבל דולי הסבה את תשומת ליבי שיש בתיק עוד זוג אזיקים.
חיברתי אותן גם עם זוג האזיקים השני.
"הזין עלייך בוני" אמרתי לה בשקט באוזן "ההגה בידיים שלך"
בוני החלה למצוץ את הפיטמות של דולי. ודולי נמתחה לאחור פניה לתיקרה.
בוני התקדמה ודולי צעדה לאחור עד שנקלה במיטה ונפלה.
בוני נפלה איתה ועליה והחלה לחדור לתוכה.
דולי גנחה.
רציתי להצטרף אבל לא רציתי להפריע. אז התפשטתי ועשיתי ביד לאט.
הן הזדיינו כל כך יפה. היה תענוג לראות אותן יחד קשורות זו לזו, מתנשקות מתלקקות, דולי גמרה.
נכנסתי לבוני מאחורה, מהר מאוד התבלגנו שלושתנו ומצאתי את עצמי בין שתיהן.
הורדתי את הזין מבוני וחדרתי פעם לזו ופעם לזו.
אורגזמה.
גמרתי פעם ראשונה אבל הזין המשיך לעמוד אז המשכתי.
בסוף שכבנו על המיטה שלושתינו באפיסת כוחות.
שכבנו מחובקים, אני בין שתיהן. שלושה אנשים כמו גוף אחד.
שיחררתי אותן מהאזיקים ושלחתי אותן להתקלח.
שכבתי על הגב וחשבתי לעצמי שאולי זו היתה טעות, אבל לא בוכים על חלב שנישפך.
הן יצאו מהמקלחת. הקולרים רטובים על צווארן.
העמדתי אותן עם הפנים לקיר ונכנסתי להתקלח.
כשיצאתי הסברתי להן שמה שקרה כאן ישאר בסוד של שלושלתינו. ואם זה יקרה שוב אז זה יהיה אך ורק ביוזמתי. אני זה שקובע איך ומתי.
"כן אדוני" ו- "האוו" הן ענו לי יחד.
"יאללה בוני, תכיני קפה"
בוני הכינה קפה לשלושתינו. דיברנו וכולנו הסכמנו שזה היה נהדר.
מבחינתי זה היה הכי טוב אי פעם.
התחבקנו חיבוק ארוך והתפזרנו. דולי לביתה ולעבודה ואני חזרה למשרד.
דבר ראשון שעשיתי זה כתבתי לכם, חברי הכלוב היקרים, שתיהנו מזה גם.
ועכשיו, מה לעשות, אני חייב לחזור לעבודה.

סופ"ש מטורף.
אני לא יודע אפילו איפה להתחיל. קרו המון דברים.
ביום חמישי אישתי הזכירה לי שמחר אנחנו מתארחים בבית של מישהי מהעבודה שלה.
אין דבר שיותר מעצבן אותי מאשר ללכת לבתים של האנשים שעובדים איתה. אולי בעצם יש דבר כזה- ללכת איתה לקניות...
אבל זה כבר סיפור אחר וזה קרה בשישי בבוקר וזה כבר הביא לי את הג'ננה אבל אכתוב על זה בפעם אחרת.
טוב, אז אחרי הקניות של שיש בבוקר- צהרים דיברתי עם חבר ועשיתי תוכניות לערב, ואז אישתי התרגזה ששכחתי את המפגש בערב עם החברים שלה מהעבודה.
זהו.
הג'ורה נפתחה.
אם הדברים שהיא אמרה היו נשמעים בבית- משפט הייתי מקבל מאסר עולם ואולי גם בסוף עונש מוות.
שוב שמעתי, בפעם המיליון איזה בן אדם לא מתחשב אני, ולא רציני, ולא איכפת לי ממנה בכלל ואני רק מעשן כל היום ובלה בלה בלה.
שיגעה אותי.
הכנתי חריימה לארוחת ערב. היא נרגעת הכי טוב דרך הקיבה, ואני נרגע כשהיא שותקת...
התלבשנו. היא כל כך יפה אישתי וניזכרתי למה התחתנתי איתה, זה בטח לא היה בגלל האופי. התחרמנתי והתקרבתי אבל היא עצרה אותי ואמרה שנאחר. התבעסתי.
היא לבשה כולה שחור. היא כל כך סקסית בשחור.

נסענו לבית החברה. היא זיינה לי בשיכל כל הדרך שאשמור על הפה ולא אעשה לה פאדיחות.
היא כיוונה אותי.
הדרך נראתה מוכרת.
ואז קלטתי. אנחנו נוסעים לד'. הכלבה שהכניסה אותי לעולם הבדסם. (ר' את הבלוג הראשון שלי).
ניסיתי להתחמק. לא מרגיש טוב, יש לי בלאגן בבטן וכו'. אבל אישתי לא פראיירית וקלטה שאני מנסה להתחמק. אבל היא חשבה שזה בגלל שאני מרגיש לא נעים לעמוד ליד ד', בגלל הפרשי הגובה, והרגיעה אותי בכך שכולם בהתחלה נבוכים לעמוד לידה אבל אח"כ מתרגלים...
הגענו.
ד' פתחה את הדלת. שמלת מיני לבנה עם מחשוף עמוק ושרשרת כסף עם תליון אופל גדול. מגף נמוך עם שפיץ גם הוא בלבן. שיערה השחור היה פזור והיא נראת כמו מלאך. כל כך יפה...
היא הציגה לנו את החבר שלה, בחור גבוה עם שיער חום ועיניים ירוקות.
היו שם עוד כמה זוגות.
השיחות היו בנושאים של עבודה. שום דבר שעניין אותי. אז נצמדתי לג'ק דניאלס.
זה לא עשה לי טוב.
חמקתי לשירותים ועשיתי שתי שורות. בשביל האיזון...
חזרתי לסלון. ד' התיישבה לידי. הרגל שלה נגעה ברגל שלי.
קמתי למרפסת. הסתכלתי החוצה.
החבר שלה נעמד לידי וצחקנו על כמה שמשעם לנו פה בין כל הפלצנים גדושי האגו טריפ.
שאלתי אותו אם יש באנג בדירה, הוא אמר שיש בחדר השינה, אבל הוא יביא אותו למרפסת של המטבח, ככה שנוכל ללכת לשם בתירוץ של סיגריה. כי הפלצנים שם מקטרים שמעשנים לידם...
טוב. חיכיתי לו במרפסת של המטבח והוא בא אחרי דקה. הוצאתי את הקססה והיפלתי ראש. הוא הפיל גם אחד. היפלתי עוד אחד ואז ד' הגיעה מאחורינו.
הסתובבתי אליה כשהיא היתה כבר קרובה ופניי היו מול שדיה. ניסיתי לעשות צעד אחורה אבל היא הצמידה את ראשי בחוזקה לשדיה. ודיברה בטון מצווה על החבר שלה, תעשה ככה ותגיש את זה וכו'.
הוא הלך והיא הרפתה ממני.
לקחתי צעד אחורה והסתכלתי עליה.
"מה קרה? מה אתה המום? מה, חשבת שאני אשחרר אותך כל כך מהר ממני?"
היפלתי עוד ראש והעברתי לה את הבאנג והקססה וחזרתי לסלון.
אישתי עשתה לי פרצוף של: "תתבייש לך, אני יודעת מה עשית, יא מסומם"
ואני חייכתי לה חיוך של מבוכה. היא אפילו לא מדמיינת...
ד' התיישבה מולי.
ניסיתי להשתלב בשיחה על השקעות. בהשקעות אני מלך, אבל לאן שלא הסתכלתי ניתקלתי רק בעיניים של ד', ועם מי שלא דיברתי לא יכולתי שלא להביט בד'. היא היפנטה אותי.
עברתי לשבת ליד אישתי. החזקתי לה את היד.
ד' חייכה אליי ושלחה לי עקיצות סמויות.
הערב היה עינוי בשבילי.
כשהוא נגמר נסענו הביתה ואישתי כעסה עליי שעשיתי פאדיחות.
איזה פאדיחות? נאד אחד רועש... יש מישהו שלא מפליץ?
היה עוד מוקדם. בקושי אחת.
הצעתי שנצא לרקוד איפשהו אבל היא אמרה שהיא עייפה.
ניסיתי לשכב איתה אבל היא כבר נירדמה.
התלבשתי ונסעתי לכיוון תל אביב. לא יודע למה ולא יודע איך אבל הגעתי לבית של ד'.
הדלת החשמלית היתה פתוחה אז עליתי למעלה.
דפקתי בדלת.
"מי זה?" ד' שאלה.
"אני!" עניתי לה.
היא פתחה את הדלת. קודקודה כמעט נוגע במשקוף.
"איפה א'?"
"הלכה לישון"
ד' חייכה. התכופפה אליי ונתנה נשיקה.
"בוא ג', תצא, זה בסדר" היא קראה לכיוון חדר השינה.
החבר שלה יצא אל הסלון נבוך, לבוש בשימלה אדומה.
הייתי המום.
"מה אתה בשוק? אתה כבר מכיר אותי לא?"
"כן בטח..." לא הבנתי למה חזרתי לכאן ואיך אני בורח מפה.
"בוא תשב, בדיוק ג' מסדר את הדירה..."
התיישבתי על כורסת העור הלבנה.
ד' הוציאה סיגריה והפילה את המצית.
"תרים אותה" היא אמרה לי.
לא עניתי לה. גילגלתי סיגריה והדלקתי במצית שלי ואז הנחתי את המצית שלי על השולחן.
"ג'!!!" היא צרחה.
"כן גבירתי!" הוא בא במרוצה ונעמד לידינו כשידיו מאחורי גבו.
"תרים את המצית!"
"כן גבירתי!"
הוא התכופף אל המצית, עצר כמה שניות ליד המגף שלה ואז החל ללקק אותו במהירות.
"אתה רואה? זה גבר טוב! זה גבר שיודע בדיוק מה המקום שלו!" היא אמרה אליי.
"ג', לך תמשיך לשטוף כלים" היא אמרה לו ברכות
"כן גבירתי" הוא ענה ורץ למטבח.
העברנו את הסיגריה בינינו וד' סיפרה לי שג' עבר לגור איתה בינתיים עד שהוא ימצא דירה, אלא אם כן היא תרצה שהוא ישאר...
"יש לו צעצועים יפים, אז נראה לי שאשאיר אותו לזמן מה..." היא צחקה.
הסיגריה ניגמרה והרגשתי מאוד לא שייך אז קמתי ללכת.
"אתה לא הולך לשום מקום!" ד' אמרה לי.
התחרמנתי רק מלהסתכל עליה. רציתי להפשיט אותה ולזיין אותה על הכורסא עכשיו.
עמדתי במקום.
"דולי! רדי על ארבע" ציוויתי.
היא חייכה אליי חיוך גדול ולא זזה מהמקום.
"רדי על ארבע!!!" ניסיתי שוב.
אבל היא נעמדה לידי מתוחה מלוא קומתה.
"ג' !!!" היא קראה והחבר שלה בא במהירות.
"כן גבירתי"
"תחזיק אותו!"
"כן גבירתי" הוא תפס אותי מאחור. איש חזק. לא יכולתי להתנגד.
ד' הלכה וחזרה אחרי דקה.
היא קשרה את ידיי באזיקים מאחורי גבי. וקשרה שרשרת של חוליות ברזל סביב צווארי ונעלה אותה עם מנעול.
"על הבירכיים!" היא אמרה לי.
"תשחררי אותי דולי !!!" צרחתי.
היא צחקה.
ג' סתם לי את הפה והשכיב אותי על הריצפה על הבטן.
הוא קשר את רגליי.
ד' אחזה בקצה השרשרת של צווארי וחיברה אותה במנעול לידית של כורסת הטלויזיה.
"ג' !!!" היא צרחה.
"כן גבירתי!"
"תתפשט"
כן גבירתי"
ניסיתי עדיין להשתחרר אך הבנתי שאין שום סיכוי, אז שכבתי על הריצפה והסתכלתי עליהם.
ג' עמד עירום.
ד' לבשה תחתונים עם זין שחור מפלסטיק דבוק אליהם.
היא דחפה את ראשו קדימה והוא הושיט ידיו ונישען על הקיר. היא הרימה את שולי שמלתה והחלה לזיין אותו.
הוא גנח והיא הביטה בי כל הזמן וחייכה.
הייתי חסר אונים. קשור על הריצפה בלי יכולת לזוז.
היא זיינה אותו ונתנה לו למצוץ את הזין מהפלסטיק.
אח"כ היא הורדיה אותו ממנה ותקעה לו אותו בתחת. היא התיישבה על הכורסא מולי פיסקה את רגליה וקראה לו לרדת לה.
היא חייכה אליי. אני כבר הפסקתי ממזמן להתנגד.
הזין שלי בער. החרמנות עינתה אותי.
היא גמרה בצרחות של הנאה.
היא שלחה את ג' לחכות לה בחדר השינה.
היא שיחררה אותי מכבליי.
נעמדתי ונימתחתי.
"אני מקווה שלא פגעתי בריגשותיך- אדוני!"
הייתי המום לגמרי.
לא הבנתי כבר כלום.
לפני רגע היא הראתה לי כמה שאני חסר אונים בידיים שלה, ועכשיו היא שוב חוזרת להיות הכלבה שלי דולי.
"בבקשה תסלח לי אדוני" היא דיברה בטון של ילדה קטנה ונבחה נביחה קצרה.
היא דחפה אותי לאחור והתיישבתי על הכורסא.
היא פתחה את מכנסיי והחלה למצוץ לי.
גמרתי לה בפה אחרי שנייה.
"תבלעי דולי, תבלעי הכל"
היא מצצה את הכל ובלעה.
היא התיישבה לידי על הכורסא. חיבקה אותי.
גילגלתי סיגריה לשנינו.
"בבקשה אדוני, תרשה לי להיות הכלבה שלך..."
לא עניתי. הייתי עדיין המום.
הלכתי משם.
כל הדרך טבעתי במחשבות וברגשות.
איזה מצב מוזר!!!
אחח דולי, איזו מין כלבה את?
כלבה שלי, מלכה של ג'.
מה קורה פה?
אני מבולבל.

איזה יום.
הגעתי למשרד ב 8:00, הפקידה אחרה. היא לא רגילה שאני מגיע כל כך מוקדם. אם היא היתה חיה עם אישתי אז גם היא הייתה בורחת מהבית מוקדם...
בדקתי חשבונות, זה כל כך משעמם, שוב דבר לא חדש... וכל דף שעבר לי ביד הביא לי יותר את החשק לעזוב את הכל וללכת. לא יודע לאן.
אולי לקחת חופשה של שנה בהודו, עוד שנה באוסטרליה ועוד כמה חודשים ביפן...
פתחתי את המייל וראיתי כמה חדשים.
הרבה עצות מאנשים יקרים- תודה תודה תודה לכולם.
ואחד נחמד משיפחה שמחפשת אדון.
החזרתי לה מייל עם הסבר שאני לא "אדון" אלא סתם פוקסיונר... היא החזירה לי מייל תוך כמה דקות. היא ישבה בדיוק ליד המחשב. היא ביקשה שאתקשר.
שתיתי קפה וגילגלתי סיגריה. חשבתי לעצמי מה עכשיו?
הפיתוי היה גדול.
הפקידה שלי הגיעה. ביקשה סליחה. היא לבשה ג'ינס כחול כהה וצמוד שהתחת שלה חנוק בתוכו, חולצה אדומה של לקוסט וחצי מגף בצבע חום. היא נראתה כל כך רע. מילא מכוערת אבל לפחות שתתלבש יפה. קיבלתי עליה את הבעסה של הבוקר וסגרתי את דלת המשרד.
קראתי שוב את המייל.
להתקשר או לא להתקשר?
איזו דילמה...
טילפנתי.
היא נשמעה חמודה. הסברתי לה את המצב. אמרתי לה הכל.
היא התחננה שניפגש. גם היא ירושלמית אז זה לא כל כך קשה...
קבענו בבית קפה.
סיכמנו שהיא תשב בחוץ ככה שאם לא יבוא לי עליה אני אוכל להיעלם.
הגעתי לבית הקפה. ראיתי אותה אבל לא הייתי בטוח שזו היא... אז נכנסתי לחנות מעבר לכביש וטילפנתי אליה.
כן זו הייתה היא.
ניתקתי וניגשתי אליה.
ילדה בת 21, שחומה עם רעמת שיער שחור מתולתל. פנים נאות וגוף מלא. חזה גדול.
היא הייתה קצת המומה כשהיא ראתה אותי. היא דמיינה בראשה מישהו אחר. אמרה שאני נראה ילד. איזה כיף לשמוע שאני נראה לא יותר מ-25 ... דיברנו. צחקנו הרבה. זה היה כל כך משחרר.
אין לה ניסיון. היא רק מפנטזת וקוראת בלוגים ב'כלוב' בתור אורחת.
שוחחנו על החיים על מה מותר מה אסור ובכלל מה זה להיות בן- אדם. יש לה חכמה של ילדה. הזכירה לי ערכי מוסר שכבר מזמן שכחתי.
השותף שלי טילפן. הוא רצה שאבוא למשרד כי כבר שבועיים שאני מפיל עליו את כל העבודה. היא הבינה מהשיחה שאני צריך ללכת ועשתה פרצוף של: "תישאר".
אמרתי לו שאני חולה. לא מרגיש טוב. צריך לראות רופא.

הלכנו אליה הביתה. רחוב יפה ליד השוק.
דירת חדר וחצי סיגנון שאנטי.
היא פתחה בוף יפה ופירקה אותו במיומנות.
עישנו. היה כיף. התקשורת זרמה.
אבל אז הרגשתי פתאום לא נוח. הרגשתי שאני עושה משהו לא לעניין. הרגשתי בתוכי הרגשה של 'טעות'.
קמתי ללכת.
"לאן?"
"לא יודע... לעבודה..." השבתי לה.
"אבל אמרת שאתה חולה... נו... תישאר עוד..."
"לא יכול! ביי!"
"חכה... אדוני..." היא הדגישה את המילה 'אדוני'.
עבר בי רעד. המילה הזו עשתה בי משהו אבל הלכתי משם.
הסתובבתי קצת עם מחשבות של 'מה לעשות?'
ואז ראיתי לידי חנות של חיות. בחרתי קולר שחור ועבה ושרשרת שיכולה להחזיק רוטווילר.
חזרתי אליה לדירה.
"היי, חזרת?"
"רדי על 4 ותקשקשי בזנב!"
היא ירדה על ארבע והזיזה את התחת שלה לצדדים. זה היה מצחיק.
"על הבירכיים!"
"כן אדוני!" היא חייכה.
אחזתי בסנטרה והסתכלתי לתוך עיניה. עמוק עמוק לתוך השחור. "מעכשיו את מצייתת לי! כל מילה שלי היא פקודה ברור?"
"כן אדוני! כל מילה היא פקודה" היא חזרה אחריי בקול רם.
"תתפשטי!"
היא התפשטה במהירות וחזרה לשבת על ברכיה.
הסתובבתי סביבה. בחנתי את גופה.
הוצאתי את הקולר מהשקית והלבשתי לה אותו.
הזין שלי התקשה.
העברתי את השרשרת העבה על גופה. היא רעדה.
חיברתי את השרשרת לקולר. ועשיתי איתה סיבוב בבית.
"סליחה אדוני... אבל אני צריכה לשירותים... אדוני" היא מילמלה.
"עכשיו?"
"כן אדוני... אני לא יכולה להתאפק... סליחה..."
"אז אל תתאפקי! תשתיני ליד העציץ כמו כלבה טובה!"
"אבל אדוני..."
"מה אבל?!?! נתתי לך רשות להשתין אז תשתיני! עכשיו!"
"כן אדוני" היא כופפה קצת את התחת והשתינה על הריצפה ליד העציץ.
"עכשיו תריחי!"
"כן אדוני! היא ריחרחה את השתן בחיקוי נהדר של כלבה.
הנחתי את רגלי על ראשה והצמדתי את אפה לשלולית השתן.
"תלקקי!"
היא היססה
הצלפתי בישבנה עם טבעת היד של הרצועה.
"תלקקי!"
"כן אדוני" היא החלה ללקק את השתן. הסתכלתי עליה מלמעלה בהנאה. רגלי עדיין על ראשה.
חשבתי איך לקרוא לה. בוני נראה לי שם נחמד.
"כלבה טובה בוני, כלבה טובה"
"תודה אדוני" היא הרימה מעט את ראשה.
אבל לא אמרתי לה להפסיק ללקק. התעצבנתי. כלבה לא ממושמעת.
משכתי אותה בחוזקה אל המירפסת הסגורה.
דרכתי על הרצועה צמוד לקולר ככה שראשה היה צמוד לריצפה והיא נשכבה חצי על הבטן חצי על הצד. מעוותת.
הורדתי את החגורה והתחלתי להצליף בישבנה.
"1 אדוני"
"2 אדוני" היא ספרה מבלי שביקשתי ממנה. אבל הפעם זה היה בסדר. זה היה אומדן לדעת כמה היא כבר קיבלה.
היא ספרה עד 20. הפסקתי כי קולה קצת נחלש.
משכתי אותה ברצועה והיא נעמדה.
"בוני!!!"
"כן אדוני"
"כיף לך?"
"כן אדוני, זה יותר כיף ממה שחשבתי"
נתתי לה סטירה. לא יודע למה. זה היה ספונטני.
"תלקקי לי את הנעל!!! אני רוצה שהיא תבריק!!!" ציוויתי
"כן אדוני!!!" היא החלה ללקק במהירות את הנעל. הזין שלי כבר נמחץ בתחתונים. איזו זיקפה!
לקחתי את הבאנג מהשולחן והיפלתי שני ראשים, להירגע...
"אפשר ללקק את הנעל השנייה שלך אדוני?"
"כן בוני. אפשר"
היא עברה לנעל השנייה.
היא גמרה ללקק ועברה לשבת על ברכיה. עמדתי מולה והיא פתחה לי את המכנסיים והחלה ללקק לי את הזין.
היא הכניסה אותו לפיה ומשכתי אותה אחורה מהקולר בזהירות, שהזין לא ישאר לה בפה... "רק תלקקי בוני... רק תלקקי..."
"כן אדוני!!" היא ליקקה.
הרשיתי לה לאונן בזמן שהיא מלקקת לי.
אורגזמה.
כופפתי אותה קדימה ובעטתי לה בתחת. בעיטה אחת לא חזקה מדי. אח"כ זיינתי אותה מאחורה.
הכוס שלה היה רטוב.
אחזתי בשרשרת מתוחה כמו רוכב שוורים ברודיאו וזיינתי אותה חזק.
גמרנו.
היא נשכבה על הגב וצחקה.
"תודה אדוני, זה היה נהדר"
"כן בוני... את כלבה טובה..."
"תודה אדוני"
התקלחנו יחד. היא סיבנה אותי נהדר.
התלבשנו והיא לבשה שוב את הקולר לצווארה.
לא הבנתי בשביל מה הקולר והיא קראה כנראה את מבטי ואמרה שזה בשביל להשאיר לה את ההרגשה של הכלבה.
רצונה הוא כבודה.
שתינו קפה וגילגלתי עוד סיגריה. ודיברנו על החוויה.
היא ביקשה שאכתוב על זה בבלוג. ושאספר גם שלדעתה יש לי זין קטן. אז הנה אני מספר את זה לכולם.
חזרתי למשרד ב 14:30, השותף שלי כבר הלך... וזה גם טוב כי יש לי עכשיו זמן לחשוב ולכתוב על היום שהיה.

היי חברים, בשבוע שעבר קרה לי מדהים.
אני נשוי באושר לאשה מאוד מצליחה. חי חיים רגילים, שיגרה נהנתנית וסקס בנאלי. שנים שאני מפנטז לקרוע לה את הצורה, להפליק לה בתחת... אבל עם אישתי זה יכול להיות מסוכן, היא אשה חזקה... בשבוע שעבר היא היתה צריכה לטוס ללונדון לשבוע לעינייני עבודה, הסעתי אותה ללוד ובדרך אספנו את ד', סטאג'רית מהמשרד בו היא עובדת.
ד' בת 24, אשה יפה עם פני מלאך, שיער שחור חלק וארוך עד מתחת לכתפיים, גבוהה מאוד, לדעתי היא מעל המטר תשעים (אני מטר שבעים ומגיע לה עד הכתף כשביא עם נעליים שטוחות וכשהיא נועלת עקבים אני מגיע לה עד השדיים...) ויש לה גוף חטוב להפליא.
אספנו את ד' איתנו ונסענו ללוד, כל הדרך היו צחוקים... הורדתי אותן בשדה והמשכתי לכיוון היציאה לכביש 1. ממש לפני שהגעתי ליציאה אישתי טילפנה שאחזור. ד' שכחה את הדרכון בבית. חזרתי לקחת אותה בתקווה שנספיק עוד לחזור לשדה לפני שהמטוס ימריא.
פקקים פקקים. התנועה זחלה באיטיות, ד' זיינה לי בשיכל שאסע יותר מהר... שיגעה אותי... נודניקית אמיתית. לא מספיק העצבים שתפסתי על ד' גם השותף שלי טילפן ובישר לי שהפסדנו מכרז חשוב. רתחתי.
ד' המשיכה להאיץ בי עד שלא יכולתי יותר.
"סתמי ת'פה!!!" צרחתי עליה
"תירגע יא אפס !!! יא כלבלב !!!!" היא צעקה עליי בחזרה.
הייתי המום. בלי לחשוב נתתי לה סתירה מצלצלת עם גב כף היד. היתה שנייה ארוכה של שקט.
הייתי המום מעצמי, אני לא אדם אלים, אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי...
"מה זה היה? תתנצל יא דפוק!"
"תתנצלי את!!!" צעקתי עליה בחזרה.
אישתי טילפנה ואמרה שכבר אין טעם שאני אחזיר את ד' לשדה כי הטיסה יוצאת בקרוב מאוד.
המשכנו ליסוע בלי להחליף מילה בינינו, אני הפרתי את הדממה בקללות לנהגים איטיים שבגללם אני צריך לסבול את ד' איתי במכונית. מי היא חושבת שהיא? קוראת לי כלבלב?
כשנכנסנו לעיר היא שאלה אותי בשקט "אתה אוהב בדסם"
"לא יודע. מה זה?"
"לא חשוב...."
המשכנו ליסוע בשקט.
"איזה בעסה.... הפסדתי את הטיסה...."
"איזה בעסה... אני צריך לסבול אותך איתי במכונית....."
"נו די.... מספיק..... "
חניתי ליד הבית שלה.
"רוצה לעלות?" היא שאלה במתיקות. לא רציתי, אבל הייתי מהופנט מעיניה הכחולות ופני המלאך שלה.
"נו... די... בוא תעלה, תשתה קפה.... נשכח את המריבה הטיפשית הזאת... עשיתי טעות... סליחה...."
הסכמתי.
נכנסנו למעלית, ראיתי במראה את שנינו, הגעתי לה עד מתחת לכתף, נראיתי כל כך קטן לידה....
"איזה קטנצ'ק אתה" היא חייכה אליי.
"תרדי על הבירכיים!" צעקתי פתאום.
היא הביטה בי המומה.
"תרדי על הבירכיים אמרתי!!!"
היא ירדה על בירכיה. עתה הייתי קצת יותר גבוה ממנה. אחזתי בסנטרה והסתכלתי לה בעיניים.
המעלית עצרה. היא נעמדה ויצאנו.
חיכיתי בסלון בזמן שהיא הכינה קפה. הארון במרפסת היה פתוח הצצתי לתוכו וראיתי כל מיני כלי עבודה, חבילה של אזיקוני פלסטיק עבים, קולר של כלב עם רצועה ועוד דברים.
היא הביאה את הקפה והדליקה נרות גדולים, צבעוניים וריחניים.
היא התיישבה.
"מה את יושבת? קומי!" ציוויתי עליה.
היא הביטה בי וחייכה.
נתתי לה סטירה.
"מה את מחייכת? תעמדי!" ציוויתי.
היא נעמדה וידיה מאחורי גבה.
נעמדתי מולה. הרמתי ראשי והיא הורידה את ראשה הסתכלנו אחד לשני בעיניים כמה שניות.
"מרגע זה, המילה 'אדוני' תיהיה בהתחלה, באמצע או בסוף כל משפט שתגידי לי. ברור?"
"כן אדוני..." היא לחשה
"ברור?????"
"כן אדוני" היא אמרה בקול רם. מבט המום על פניה.
"תתפשטי!" ציוויתי.
היא התפשטה במהירות ונעמדה שוב כשידיה מאחורי גבה. היא רעדה. גם אני.
הוצאתי את חבילת האזיקונים וקשרתי אזיקון אחד סביב פרק ידה הימני ועוד אחד על פרק ידה השמאלי, לא הדוק מדיי אך עם זאת מספיק הדוק שהיא לא תוכל להוציא מהם את ידיה. חיברתי את שני האזיקונים באזיקון נוסף.
"רדי על הבירכיים!!!" ציוויתי.
היא ירדה בקושי על בירכיה.
הוצאתי את הקולר והרצועה מהארון.
"לא אדוני... בבקשה... זה של הכלבה שלי... היא מתה לפני חודש..."
"הכלבה שלך מתה, אבל הכלבה שלי נולדה" עניתי מייד. ונתתי לה סטירה על הלחי.
סגרתי את הקולר על צווארה ופיטמותיה התקשו מרגע לרגע.
עשיתי איתה סיבוב בדירה, אוחז ברצועה והיא כושלת אחריי על בירכיה. חזרנו לסלון.
גילגלתי סיגריה והידלקתי.
"את צריכה עכשיו שם של כלבה..." חשבתי בקול רם "איך נקרא לך?... דולי!" הבזיק בי הרעיון.
"דולי!!!" צעקתי.
"מי את?"
"אני דולי הכלבה שלך אדוני"
עיפרתי על כתפיה השחומות, ובכל פעם שחיוך קטן עלה על שפתיה נתתי לה סטירה.
הרגשת הכח הזאת היתה נהדרת. דרכתי על הרצועה ומשכתי אותה לאט לאט. הראש שלה התקרב לי לנעל.
"תלקקי אותם עד שיבריקו" ציוויתי.
"כן אדוני" היא ליקקה את נעליי במהירות כמו כלבה אמיתית. לקחתי נר סגול וריחני שהיה בהשיג יד וטיפטפתי לה את השעווה על הגב. הסתכלתי עליה מלמעלה והרגשתי כל כך טוב. זו הפעם הראשונה שאני בסוג כזה של יחסים אינטימיים והרגשתי אופוריה שהעיפה אותי לעננים. כאילו שאפתי גרם שלם של קוקה. משכתי אותה לחדר השינה.
"תשתחווי!" פקדתי.
"כן אדוני!" היא התכופפה נמוך ומיצחה נגע בריצפה. הנחתי את רגלי על צווארה וקשרתי את השרוך.
"אל תזוזי!"
"אני לא זזה אדוני" היא רעדה.
הלכתי למטבח לשתות, כי הגרון שלי היה יבש מהתרגשות ומהשאכטה.
ראיתי במקרר חציל בגודל בינוני ועלה בי רעיון.
חזרתי לחדר השינה. השכבתי אותה על המיטה בצורת ר', ככה שהבטן על המיטה ורגליה המפוסקות על הריצפה.
"תזיין אותי אדוני... בבקשה תזיין אותי...."
"את לא מתביישת? אני גבר נשוי!!!" צעקתי.
הורדתי את החגורה והצלפתי בישבנה.
"סליחה אדוני....סליחה....אוווווו....כן אדוני....."
הדלקתי את הנרות שבחדר וכיביתי את האור.
שימנתי את החציל בקרם גוף ודחפתי לה אותו לאט לאט.
"אוווווווו אדוני.....אוווווווו אדוני............" היא גנחה.
החציל היה כולו בתוכה. טיפטפתי עליה שעווה. ציירתי לה על הגב סמיילי גדול.
היא גנחה כל העת.
אני גמרתי בתחתונים. פעם ראשונה שזה קרה לי. אורגזמה בלי חדירה ובלי שום מגע בזין. הייתי המום ונבוך. גופי בער והזעתי כמו חמור. הורדתי את החולצה.
היא סובבה את ראשה, אולי בשביל לראות למה הפסקתי.
"וואו אדוני..... איזה גוף......"
הצלפתי בה עם החגורה על התחת.
"אווווווו....... אווווווווווווו........... כן אדוני.......... אוווווווווווווו.............."
"גמרת?"
"כן אדוני....... פעמיים........ אתה?........."
לא עניתי לה.
הוצאתי את החציל ומשכתי אותה לחדר המקלחת. הושבתי אותה באמבטיה על בירכיה.
השתנתי עליה. היא הייתה כל כך יפה. עיניה עצומות וחיוך גדול התפשט על פניה וחשף שתי שורות של שיניים לבנות.
היא ליקקה את השתן סביב שפתיה. ניגעלתי.
שטפתי אותה בדוש וניגבתי.
"דולי!!!"
"כן אדוני"
"לכי לחדר!"
"כן אדוני"
שטפתי את הזין וזרקתי את התחתונים לפח.
נכנסתי לחדר השינה והיא עמדה שם ליד המיטה. זקופה וראשה מופנה למעלה.
נעמדתי מולה וראיתי מול עיניי את כתפיה.
היא הורידה את ראשה אליי. הביטה לי בעיניים וחייכה.
"מה את מחייכת? אהה? דולי !!!"
היא לא ענתה. רק הביטה בי וחייכה.
גזרתי את האזיקון שחיבר את שני האזיקונים שעל ידיה.
היא מתחה את ידיה הארוכות ועטפה אותי בחיבוק.
"מה את עושה דולי?!?!" צעקתי ומשכתי בחוזקה את הרצועה. כופפתי אותי ופניה היו מול פניי.
"סליחה אדוני..... חשבתי שזה נגמר אדוני......"
"זה יגמר רק כשאני אגיד שזה נגמר" אמרתי לה בשקט.
"סליחה אדוני...."
"תשכבי על הבטן!"
"כן אדוני!"
היא נשכבה במיטה על הבטן
קשרתי את ידיה לפינות המיטה.
טיפטפתי עליה במכה כמות גדולה של שעווה שהצטברה בתוך אחד הנרות.
היא פלטה צרחה.
הכנסתי אצבע לבדוק את מצב הרטיבות וראיתי שהמערה שלה רטובה לגמריי. הכנסתי לה שוב את החציל. לאט לאט, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה
"אווו אדוני..... אוווווווווווו...... אדוניייייייייייי.............. אוווווווווווווווווווו........... אוווווווווווווווווווווווווווווו.......... אוווווווווווווווווווווווווווווווווווו............" היא צרחה.
עם אצבע ימין שיחקתי בדגדגנה. "אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו..... אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו......." היא לא הפסיקה לצרוח. היא רעדה. השארתי את החציל בתוכה, אצבע ימין המשיכה בדגדגן וביד שמאל הרחבתי לה את פי הטבעת.
לא יכולתי יותר, זיינתי אותה בתחת. זיינתי כמו קונגו.
גמרתי בתוכה.
"אווו אדוני...... זה היה גדול...... והפעם גם גמרנו יחד אדוני....."
שיחררתי את ידיה ושכבנו מחובקים במיטה באפיסת כוחות. אחרי חצי שעה בערך ציוויתי עליה להתקלח.
"כן אדוני"
כשהיא סיימה היא הלכה להכין קפה ואני התקלחתי.
היא ישבה על כורסת העור הלבנה, לבשה כותונת קצרה ודקיקה בצבע ורוד בהיר עם תחרה לבנה בשוליים. הקולר היה עדיין על צווארה.
גילגלתי סיגריה ועישנו ממנה שנינו.
"אדוני....."
"מה דולי?"
"תשמע.... זה היה גדול..... זה היה הכי טוב שהיה לי עד היום.......אדוני....."
גם אני הרגשתי ככה אבל לא אמרתי כלום. רק ליטפתי בעדינות את פניה.
"אתה חושב שנוכל לעשות את זה שוב מתישהו אדוני?"
"לא נראה לי"
הורדתי את הקולר מצווארה.
"אתה לא מבין אדוני..... זאת פעם ראשונה שאני כלבה....... אני מלכה....... אני הייתי מלכה תמיד..... יש לי הרבה כלבלבים שמעריצים אותי ואני אוהבת את זה, אבל אתה שונה אדוני, אתה משהו מיוחד אדוני..... איתך הרגשתי הכי טוב שהרגשתי אי פעם.... אתה גדול אדוני......"
הייתי נבוך. "תודה.... אבל זהו ד', היה טוב וטוב שהיה..... אני לא יכול להמשיך עם זה.... את יודעת..... אני נשוי ....."
הסכמנו שלא נדבר על זה יותר אף פעם. שזה הסוד של שנינו.
כשיצאתי מהדלת היא הניחה את ידיה על כתפיי והתכופפה עד שעיניה היו מול עיניי. התקרבנו.
לשון התערבבה בלשון והרוק החליף פיות.
"ביי ד'"
"ביי אדוני"
נכנסתי למעלית, היא שלחה לי נשיקה באויר ונבחה נביחה קטנה. שנינו צחקנו.
כשהגעתי הבייתה עשיתי על זה ביד פעמיים ועד עכשיו אני לא מפסיק לחשוב עליה. על הכלבה שלי דולי.