חלון לנפשו של פסיכופת

אתמול בערב אישתי השביתה את האוטו. עלתה על אי תנועה ונבלמה על רמזור. יצאה בלי שריטה אבל המכונית מתה.
הרגשתי שהנאחס רודף אחריי. יש לי סידורים הערב ומחר בתל- אביב ובלי האוטו זה הולך ליהיות בעייתי.
התעוררתי היום בסביבות חמש. לא ישנתי טוב בכלל. המחשבות רדפו אותי ולא נתנו לי מנוח.
לקחתי מונית לכותל ודיברתי שיחה ארוכה עם אלוהים.
עשיתי סיבוב בעיר העתיקה. יש בה עוצמה שאי אפשר לתאר במילים. אח"כ ישבתי אצל חבר ואכלנו חומוס. הוא בן 68 ואיש מאוד חכם. אחת לאיזה זמן אני קופץ אליו, יושב על חומוס ונרגילה ומדברים על העולם. בעיקר פוליטיקה ויחסי יהודים- ערבים. שרון, אבו-מאזן, התנתקות ושטחים. אנחנו אף פעם לא מגיעים להסכמה. תמיד מתווכחים. אבל בשקט, בלי צעקות ובלי עצבים. משוחחים.
השיחה איתו מילאה אותי באנרגיה והלכתי משם למשרד.
איך שנכנסתי וראיתי את המזכירה רציתי להסתובב וללכת. היא לבשה חולצה מנומרת וחצאית אדומה עד הבירך וכאילו שזה לא מספיק היא נעלה נעלי- נזירה שחורות מגעילות.
אמרתי לה בוקר טוב ונכנסתי למשרד.
החומוס התחיל להתפרק והנאדים חמקו בלי שליטה רועשים ומסריחים.
סגרתי את הדלת ודיברתי עם המוסך ועם סוכן הביטוח.
גילגלתי שאכטה ובהיתי בתמונת נוף עם סירות.
לא היה לי שום דבר לעשות עד הערב- חוץ מלארגן רכב חליפי. לחזור הביתה לא רציתי כי אישתי לקחה ימיי חופש ולא היה בא לי לראות אותה ולריב על שטויות.
טילפנתי לכלבה שלי בוני.
היא הזמינה אותי לבוא. הפעם, הבטיחה, לא יהיו ידידים שיפריעו.
באתי אליה.
סגרתי אחריי את הדלת.
היא ירדה על בירכיה והושיטה לי את הקולר שלה והשרשרת.
הנחתי אותם על השולחן והתיישבתי על הפוף.
היא באה אליי על ארבע.
"רוצה לשתות משהו אדוני?" היא שאלה בשקט.
"לא ס'. בואי שבי כאן" סימנתי על הפוף לידי.
"למה ס' אדוני? אני הכלבה שלך בוני.... הנה תראה...." היא הסתובבה לידי על ארבע והזיזה את התחת לצדדים.
"מה את עושה?"
"מקשקשת בזנב אדוני.... תראה איך אני שמחה לראות אותך..."
"שבי פה!!!" סימנתי לה שוב על הפוף.
היא ישבה לידי בחוסר חשק.
הסברתי לה שזה לא לעניין שהיא סיפרה לחברה שלה על מה שיש בינינו. אני גבר נשוי!!! והדיבורים שלה יהפכו לשמועות ולרכילויות ואני יכול להפסיד מזה הרבה.
היא התנצלה. אבל זה לא הספיק. היא גילגלה סיגריה.
עישנו אותה בלי לדבר.
היא ירדה על בירכיה, הניחה ראשה בין רגליי, התנצלה שוב והבטיחה לא לספר יותר. אף פעם לאף אחד.
הזין התחיל לעמוד לי ממנה.
"תתפשטי!"
"כן אדוני!" היא קפצה על רגליה והתפשטה מייד.
היא ירדה על בירכיה.
לקחתי את הקולר מהשולחן וסגרתי אותו על צווארה.
החיוך התפשט על פניה.
"איפה החבל?"
היא רצה על ארבע והביאה אותו.
קשרתי את ידיה חזק מאחורי גבה.
הרגשתי שהחומוס סוף סוף עומד לצאת.
"אל תזוזי!!!" ציוויתי וקמתי לשירותים.
זימזמתי לעצמי: 'כניסה טובה ויציאה מוצלחת....'
לא הורדתי מים.
משכתי את בוני מהקולר לשירותים.
קשרתי את הקולר לקרש האסלה ואת ידיה לצידי הקולר. דרכתי על גבה ככה שפניה יהיו מעל החרא.
הורדתי את החגורה והצלפתי לה בתחת.
"אחד אדוני"
"שניים אדוני" היא ספרה.
כשהגיעה ל 20 אמרתי לה בזילזול: "מה קרה בוני? למדת לדבר? כלבה מיוחדת? רוצה ללכת לקירקס?"
"לא.. אדוני...." היא מילמלה
"אז תנבחי כמו כלבה טובה!!!" צעקתי.
"האוו האוואייי" היא נבחה.
הצלפתי בה שוב על התחת.
"האווו....... האווווו.... האווווו....."היא נבחה.
הריח התחיל להיות ממש בלתי נסבל. הורדתי מים.
שיחררתי את ידיה וקשרתי אותם מאחורי גבה ואז שיחררתי את הקולר וחיברתי אליו את השרשרת. משכתי אותה לחדר והיא נגררה אחריי על בירכיה.
ליטפתי את גופה.
ידיי עברו ברכות על גבה, ישבנה ושדיה.
"האווו האווו" היא נבחה בהנאה.
הדלקתי כמה נרות גדולים.
באתי מאחוריה וכופפתי אותה עד שהמצח שלה נגעה בריצפה.
הנחתי רגל אחת מול פניה ורגל שניה דרכתי על עורפה.
היא התחילה ללקק את הנעל. מהר וביסודיות.
החלפתי רגליים והיא החלה ללקק גם את הנעל השנייה.
התחלתי לטפטף שעווה גל גבה.
טיפות קטנות. לאט לאט.
את השעווה מהנר שאחריו שפכתי בבת אחת.
"האוווווווו" היא צעקה ואז תיקנה את עצמה לנביחה.
הובלתי אותה למיטה. קשרתי אותה על הגב. ידיה ורגליה מתוחות לצדדים בלי אפשרות לזוז.
הצמדתי אטבי כביסה לפיטמותיה.
פניה כה יפות. הבעה של עונג מהול בכאב.
הצמדתי עוד אטב לכל שד.
טיפטפתי שעווה על כתפיה ועל הבטן.
"האווווו.... האוווווו......" היא יללה.
ירדתי לה.
ליקקתי לאט לאט לאט.
שיחקתי עם הקצב ואיתה.
היא פירפרה. רעדה יללה.
היא גמרה בצרחה.
התפשטתי.
ישבתי על פניה והיא התחילה ללקק לי את החור של התחת.
העברתי את האטבים על שדיה מנקודה לנקודה.
השיערות על ידיה סמרו.
ירדתי לה שוב. לאט לאט. הרבה זמן.
היא התפתלה וגנחה: "האוווווווווו האווווווו האווווווווווווווווווווו"
הזין שלי כבר עמד להתפקע.
כשהיא כמעט גמרה שוב, נכנסתי לתוכה.
גמרתי מהר, אבל גמרנו יחד. זה היה נהדר.
המשכתי לשכב עליה.
הסתכלנו עיניים בעיניים.
היא חייכה אליי וחשפה את שיניה הלבנות. עניתי לה בחיוך מלא ניקוטין.
התנשקנו.
שיחררתי את ידיה ורגליה.
משכתי אותה למקלחת והשתנתי על ראשה ועל פניה.
היא חיבקה אותי חזק.
התקלחנו.
שתינו קפה ועשינו שאכטה.
היא ישבה כל העת על בירכיה מולי.
הורדתי ממנה את הקולר.
"תודה אדוני. זה היה נהדר" היא חיבקה אותי שוב.
"סבבה בוני. היית כלבה טובה... אבל זאת הפעם האחרונה!"
היא הביטה בי בהלם "אבל... אדוני.... למה ???? מה עשיתי??? זה היה כל כך נפלא.... למה???"
"יש לך פה גדול בוני! והדיבורים שלך יביאו לי בלאגן..." עניתי בשקט.
זה היה לי קשה, אבל אני יודע שזה הדבר שנכון לעשות. הדיבורים שלה יביאו לי צרות.
היא התחננה והבטיחה שהיא יותר לא תספר לאף אחד.
הבטחתי לה שאני אחשוב על זה.
הסבלנות מביאה תמיד פתרונות אחרי כמה זמן.
במונית בדרך למשרד קלטתי שהייתי איתה כמעט חמש שעות....
טילפנתי לאישתי לשאול מה שלומה.
קיטורים קיטורים זה כל מה שפלטה..... 'חבל שטילפנתי' חשבתי לעצמי אבל אני יודע שהטלפון הזה מנע לי כאב ראש מהערב של 'למה לא טילפנת כל היום?'....
וזהו.
עכשיו במשרד- חזרה לעבודה.