22:03 צלצול בדלת. אתה ניצב במדיך אחרי שבועיים שלא יצאת מהבסיס.
אתה מזנק על המיטה ומחייך אליי, כמו מזמין אותי להכנס בין הסדינים לידך.
נכנסת, חלקה יותר ממצעי הסאטן, שולחת יד אל תוך מדיך.
קורעת מעליך את הבגדים ואתה מזנק עליי בנשיקות אוהבים.
כמה חסרת לי בחודש האחרון..
כמה התגעגעתי לשכב תחתיך כשאתה מלטף את פניי וקורע לי את הצורה פעם אחר פעם..
אתמול זה היה שונה מבדר"כ, היית אנרגטי כמוני, זיינת אותי עד שכבר לא יכולתי לשאת את הכאב, עד שלא נותר בי כוח לגנוח או לצרוח מכאב..
זה היה הזיון הארוך ביותר בחיי, זיון שנמשך כמעט 3 שעות, כמעט 8 פעמים שחזרת לעצמך אחרי שגמרת לי בפה וחזרת לפעולה.. ישר עד הבוקר (:
גמרתי שוב ושוב ושוב ושוב..
הפכת אותי על הבטן וליטפת אותי, אפילו סטרת ללחיי מידיי פעם..
ברוך בורא טירונות P:
ונילי שלי (=
תיבת פאנדורה
השד שבתוכי מחכה לפרוץ החוצה.. בתיבה אני מאחסנת את כל תוצאות התקפי המוזה שלי..זאת אני..תכירו
ישנה בעיניים פקוחות לרווחה,
בין הצללים דמותך ניצבת, נוכחת.
מלטפת ובורחת.
מהטלת ונשכחת..
משוחחת ושותקת.
מחבקת ונוטשת..
ישנה בעיניים פקוחות לרווחה,
נשימותיי דוממות לדקה,
צונחת על המיטה הקשה,
כלא היית כאן.
כלא נשקת לשפתי בערגה.
כלא הייתי טהורה בעיניך.
כלא הייתי כלל.
עלה קמל בסתיו,
עלה נידף ברוח,
עלה משנה צבעו כעונה,
עלה נשרף בשממה, בדממה.
ישנה בעיניים פקוחות לרווחה,
והרווחה - איה היא?!
כעלה נידף, קמלה בסתיו, משתנה בדממה, כעונה בשממה - נשרפת..
אתה לא מכאיב לי.
אתה מלטף כשנשמעת המכה.
אתה לא פוקד אותי.
אני מרצוני שפחתך.
אתה לא מממש אותי.
אני שרועה כמו בובת מין ישנה.
מה ביקשתי?
ביקשתי, שתזיין אותי עד אובדן הכרה..
רק ככה.
רק כשאתה מורה עליי לפשוט בגדיי.
רק ככה.
רק כשאתה שוכב מעליי.
רק ככה.
רק כשאתה גומר בפניי.
רק ככה.
תמיד זה נגמר כשאתה אומר די.
שקרים עלובים,
שקטים ומייסרים.
שקרים לבנים,
המגוננים והפוגעים.
אוסף מילים,
אוסף שקרים בקופסא.
קופסא קטנה של פורענות,
תיבת פאנדורה בדמות תמימות.
שתיקה,
שתיקה אחרי שנזף.
חנק,
לחשוב שהוא שוב מאוכזב.
מכה,
עונש על חטא.
דקירה,
השקר כבר מת?!
שובי אל החלומות הסגולים,
אל הגלים הרוגעים והשקט.
שובי אל הרקיע הסוער
והסערה המרתקת.
אל תנוחי לרגע..
אם כואב חיי את הפצע.
אל תשתקי! לא עוד!
אם מאכזב אל תשאירי את סבלך באוב
אם צריך אל תפחדי לצרוח או לכאוב..
אל תשמרי את היגון בקופסא
אל תשברי ותישארי קפואה..
פתאום לבד ונובל הכל
האביב חלף והפך לקפור
השתיקה מעיקה
הראש כואב
ואני נופלת לתהום שנקראת "הלב"
שם בצינוק שתוכנן במיוחד למעני, שם אני ניצבת, מרוחה על הקיר בחזייה ובוקסר..
החלון המסורג נפתח בחריקה, הסיגריה בידי נדלקת, עכשיו ראשי פונה החוצה מתוך החלון הצר.. ואני שותקת.. השתיקה יפה לטיפשים כך אמר לי..
הרוח מעוררת את כל גופי.. אני שואפת את העשן במהירות שמע תיגמר הסיגריה ושוב אשאר לא מסופקת.. זה, יביא להגברת העצבות המתפשטת בתוכי..
ואז דלת הברזל חורקת אני מסתובבת לכיוונה בחרדה וחוזרת לשאכטה האחרונה אולי לעוד הרבה זמן..
והוא נכנס הנה אל התא הטחוב והחנוק שלי והשוט בידו, אני מלטפת את הצלקות שכבר איי שם בגופי ויודעת שעוד יתווספו פה רבות תוך דקות..
הדממה מסביב פגה עם הצווחה שמופנית אליי.. "תרדי על ארבע, כלבה! ותגידי לי כמה התגעגעת להצלפות שלי!"
פניי מאדימות מהבושה שעוטה אותי באותה השעה ואני צונחת לרצפה הקשה..
שוב, שוב צורחת בלי מילים. שוב גונחת מכאבים, שוב הדם ניגר על גופי-נחלים, נחלים..
הוא מחייך.. סוטר באכזריות לישבני, הצריבה כבר לא מתבטאת כתחושה, היא נעלמת בין הצלפות החגורה על הרגל.
הדמעות מכסות את פניי, אני משמיעה אנקה עמוקה.. צורמת..
שתיקה לרגע.
עכשיו הוא כועס.. מה רע יהיה גורלי עכשיו כי העזתי לצייץ בנוכחותו.
הוא מטלטל את גופי בכוח, אני נשברת, קורסת הוא סוטר לי על לחיי.. אני שותקת.
הפחד מכסה את כל גופי כשריון, אבל לא מגן עליי כמוהו מפניו..
הוא יוצא מהתא המנעול למקומו חזר.. הסכנה חלפה?!
אני נאנחת לרווחה.. גוררת את עצמי לפינה החשיכה, שם תחכה לי כותונת לבנה.. מוכתמת בדם שניגר מגופי בפעם האחרונה..
הדלת שוב חורקת-המנעול שוב הוסר, הוא חזר, זה לא נגמר..
בסוף גם אני שותקת
בסוף גם אני מרגישה מנותקת
בסוף גם אני מרגישה את החנק
בסוף גם אני בצינוק שכובה מרוסקת
גם אני עמדתי על הרגליים פסוקות,
גם אני צרחתי במקום לשתוק
גם אני הפקרתי במקום לשמור
גם אני דקרתי במקום לחבוש
גם אני כעסתי במקום למחול
גם אני רציתי לברוח בלי לשאול
גם לי כאב אח"כ ללכת
גם לי שיקרו שיהיה בסדר
גם אותי הוליכו קשורה בחבל
גם אני התגברתי על העינויים והסבל
הפצע? יחלים
הדם? יקרש
והצלקת? היא תישאר
ארורה את מכל דבר בעולם..
ארורה כי מעלת באמונו ,
ארורה כי לא יכולת לשכב לבדך באותו היום.
ארורה כי שיקרת, עוד ועוד ועוד..
ארורה את ולנצח תישארי כזאת.
מחליקה מטה בגרם המדרגות עד ששוב אני בין זרועותיך
ואתה עוטף את כל גופי המתמלא בתשוקה,
מבטינו מצטלבים, עיניך מאירות את החשיכה שמסביב.
ואנחנו שם, במעמקי הספינה לכודים אחד בשני
צוללים אל המצולות - בשכרון מעמקים,
בדרך אל הקיפאון הממית ואל השקט הנצחי..
אתה קר אליי עכשיו,
אבל זה מה שמושך אותי בך.
אתה כועס ואולי רותח
ואני מחכה לצעקתך - והיא לא באה..
אתה לא מראה את עוצמתך.. את זעמך.. את האהבה שאולי בוערת בתוכך..
אתה מצחיק אותי - זה מעורר בי תשוקה
אתה מבין אותי - זה מעורר בי כמיהה
אתה מיוחד ואני השבויה שלך