אוטוביוגרפיה.

הגשם מזכיר לי אותה.

אני זוכר כמה קריר היה בלילה האחרון שבה הרגשתי נאהב איתה.

אני זוכר איך השתעשענו בלבחור שמות לחיים שחשבנו ליצור יחד. היה שם שאהבתי, והיא גילגלה עליו עיניים. 

אני זוכר את המבט שלה, שחדר תמיד מאוד מאוד מאוד עמוק.

אני זוכר כמה כאב לי בגללה, דווקא כשהייתי על מדים.

אני זוכר איך ליבי נשבר בגללה לאלפי רסיסים.

אני זוכר שגם אחרי שזה נגמר, היו רגעים שהרגשתי אותה עמוק בפנים.

אני זוכר כמה הבטחות הובטחו, כמה מילים נאמרו.

אני זוכר את השקט המוחלט כשזה נגמר.

אני זוכר שאמרו לי "אבל... חשבתי שאתם אוהבים". לו רק זה היה כל כך פשוט.

אני זוכר שרציתי ליצור איתה חיים.

זה לא נכתב רק עליה... זה נכתב גם עליה.

האחת, לא איתנו, ואילו השנייה, איתנו, אך לא איתי.

רעה היא האהבה. רעה.

לא יודע אם זה נכתב עבורה או עבורה. אולי בעיקר לעצמי.

אולי בגלגול אחר.

אולי בזה, ואולי באחר.

תקופה עמוסה במחשבות.

מה קורה לי? בדיוק מה שחשבתי. כמות הדברים שהמוח והלב שלי שמו בצד בשנה האחרונה שאת חלקה ניכר ביליתי על מדים הייתה עצומה. 

אבל אט אט הם חוזרים לבמה.

"עוד קצת יותר מחודש היית צריכה לחגוג יום הולדת" חשבתי הבוקר תוך כדי הצצה בשעון.

"טוב, ניסיתי עם החדשה הנוכחית, הלב שלי ושלה לא משדרים על אותו גל" חשבתי לפני זמן קצר בנוגע להיא שיצאנו רק לכמה דייטים.

"יום אחד אני אצטרך לחפש מקום עבודה חדש. לא רע לי פה, אבל צריך לעשות את הצעד הבא" חשבתי אחרי שבוע עבודה ארוך שבוע שעבר.

"יותר ממה שאני כועס עליה, אני כועס על עצמי" בהקשר של ההיא.

"איך אני אתגעגע אליהם" שהבנתי שבן משפחתי ומשפחתו כבר הזמינו את הכרטיסים, הרילוקיישן שלהם מעבר לפינה.

"האם הנפש שלי סדוקה ומוצלקת לעד?" תהיתי, באיזה יום לא מזמן שהרגשתי kinda down.

"מתי תפסיק השטות הזאת שאני אקפוץ ואתכווץ כל פעם שאני שומע אופנוע עובר\אמבולנס נוסע\סתם משהו כבד נופל?" שאלתי את עצמי כשקפצתי באמצע פגישה בגלל רעש כלשהו בחוץ.

"האם אי פעם אוהב שוב?" אני שואל את עצמי כל בוקר.

בא לי לכתוב מכתבים. 

לאבינו שלמעלה.

להיא שכבר לא איתנו, אלא עם אבינו.

להיא שלא יכלה לאהוב אותי כפי שאהבתי אותה.

להם שגם עלו.

לרבים.

כן, גם לך.

One day, I hope you look back at what we had, and regret every single thing you did to let it end.

You don't know true pain,

until you crave a conversation with someone who is no longer with us.

זהו,

Round 3, done.

זהו. הודיעו. עניין של ימים עד שהצו הנוכחי גם נגמר. 

סבב #3 מאחורינו. נשאר זיכויים, חזרה לכשירות, עיבוד רגשי ולחזור להיות אזרח.

כמובן, כפי שכבר למדנו לומר אצלנו.. טל"ח.

עוד פעם לנסות לחזור לשיגרה, שהיא כבר היוצאת דופן.

פעם נוספת לנסות לסדר את נושאי החיים הפתוחים.

עצוב לומר, אבל אותה "שיגרה" כבר יותר מסובכת, משגרת המדים.

יאללה, wish me luck במציאת שפיות, ותחזיקו לי אצבעות שסבב #4 יהיה רחוק רחוק רחוק רחוק.

ריבונו של עולם אם נדבר גלויות
לפעמים אין לי כח בעולמך להיות
אנה מפנך אסתתר?
מה אטען מה אצטדק מה אדבר?

Sometimes we don't want to heal, because pain is the only connection we have to what we've lost.