לאהוב את עצמי

הודעה שקבלתי לתיבה שלי עם מחמאה על הכתיבה, גרמה לי לחזור אחורה ולקרוא את עצמי.

זה כמעט ולא קורה, אני כותבת-שופכת וזהו. אולי רק עוברת שוב לוודא, כמו סוג של הגהה, וגם סוג של לוודא שלזה התכוונתי.

אבל הפעם קראתי הכל, פירסום אחר פירסום, אחורה במנהרת הזמן עד שנתיים וקצת אחורה.

את כל הגילגולים החל מהתקווה, דרך ההתפכחות עד להפנמה. את רכבות ההרים שהרגשתי. את הכאב הפנימי שהוצאתי החוצה ובעיקר את זה שכיוונתי אלי, לעצמי, פנימה.

קראתי עוד אחד ועוד אחד, והרגשתי איך זה אוחז בי בלב, בגרון. איך זה יוצא מעיניים.

חלק מהפצע מתחיל להתאחות, אך כמו בכל צלקת- התחושה נשארת אחרת, שונה, רגישה.

אומרים שצלקות לא משתזפות כמו עור בריא. תמיד נשאר סימן.

תקופה שכזו שהכל נופל עלי יחד

מטלה רודפת מטלה ולא מספיקים 28 שעות ביממה לכל.

היום קמתי ב 5 ועדין לא הספקתי. לקום מחר ב 4?

הראש מלא ברשימות ומטלות שזה מטריף אותי. לפעמים בא לי שיחבטו ממני החוצה את הכל וישאירו אותי בשקט שאחרי, בשלווה שאחרי.

לא, זו לא תהיה הצעה להרשם לקורס כלשהו אונליין,

וגם המילה "פירסום" אולי קצת מנפחת את זה מעבר לפרופורציה,

ולא, אני לא גורו של עולם הפירסום ולא מבינה בזה כלום 

רק רואה את האבסורד כשמקבלת הודעה אדומה שכתוב בה בנושא : "היכרות"  ותו לא.

מי ? מה? למה? - אלוהים יודע.

כנראה הבנאדם ממש מיהר אם ככה ירק על תיבת הדואר שלי מילה סתומה והלך.

כנראה הוא מיהר גם לפני שנה וגם לפני שנה וחצי, אז ירק בדיוק באותה צורה.

ובכל זאת נכנסתי לראות מי זה, אין שום פרוט בפרופיל שלו. שום פרט. אפילו לא הגיג.

ואני תוהה מה בדיוק הצעת... אולי אתה בגיל של הבן שלי? אולי אתה מהצפון הרחוק ואני בכלל מאילת ?

אז עצה קטנה - גם כשאתם מפרסמים כדאי לוודא שזה מכוון לאוכלוסיה המתאימה. שיש שם משהו שתופס את אזני המאזין (או עיני הקורא).

מנסה לעשות סדר.

אומרים שלא טוב להחזיק אביזרים שבורים. זה מביא אנרגיות רעות. אני מנסה לאמץ את זה ואפילו להרחיב את האמירה הזאת.

מנסה לחדש כלים במטבח. מנסה לברור מה נשאר ומה שלא שלם או לא אהוב פשוט לזרוק.

מיון דומה בארון הבגדים עשיתי כבר מזמן, אולי הגיע הזמן לעשות זאת שוב.

מנסה לבחון את הזמן שלי ואיך אני מקדישה אותו ולטובת מה. מה שלא שלם לי בהרגשה - ייזרק ויפנה מקום לדברים שלמים יותר. מייטיבים יותר.

גם האנשים שסביבי, חלק כבר סוננו מזמן. גם מי שנשאר - מה שאינו נכון ושלם לי, יורחק ויפנה מקום למה שנכון ושלם.

פנג שואי הוליסטי שיזמן אנרגיה טובה יותר. רק שתגיע כבר כי בינתיים - נשארתי בואקום מסוים וזה בעייתי ...

מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים לְבַד, וְאִם כְּבָר לְבַד אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה,
שֶׁנִּתְחַמֵּם, שֶׁלּא נִקְפָּא, שֶׁלּא נִשְׁתַּגֵּעַ.

שיטרית כפרה עליך מילים גאוניות

עדין מחפשת את התנועה.

הזקנים שביננו זוכרים אותו.

שטיחים תלויים על מרפסות ונשים חובטות בהם בכל הכח, מעלות מהשטיחים גלים של אבק.

היום ראיתי אחד כזה בטמבוריה, לא ידעתי שזה עוד קיים.

עדיין חובטים שטיחים היום?

או שיש בזה שימוש יצירתי לסוטים למיניהם?

נראה לי שזה יכול להשאיר סימן ממש יפה על תחת לבנבן.

*** נמחק ***

כל חרמני הכלוב, אתם יכולים לחזור למחילות :)

ימים של חג מפנים את הראש שלי מטרדות היום הרגילות לתהיות פילוסופיות.

אני מגלגלת בראש את מהות השליטה...

את הגבול (העדין) שבין התמסרות אמיתית שמצמיחה ומספקת לבין נתינה אי סופית שמרוקנת. 

את מי ששולט כאחד שרואה את עצמו בראש ובראשונה (ובאחרונה) לבין שולט שרואה גם את מי שמולו ועושה למענה מבלי שזה יפחית ממקומו.

עד כמה נשלטת שמוותרת על רצונותיה ובחירותיה למען הצד השני, זה מצב נכון. וכמה זה נכון לאורך זמן? ואולי זה נכון רק כשאת יודעת שהצד השני שומר על הרצונות שלך בעצמו.

ואם זה בכלל אפשרי לאורך זמן בלי מרווח נשימה ומתי מגיע הרגע בו את מרגישה נותנת ונותנת בלי סוף ובכל זאת מרוקנת. ובכל זאת את לא מספיקה אף פעם.

ובתחושה של לא מספיקה ולא מספקת - עד כמה אפשר בכלל עוד לתת. 

ובתחושה שכזו - אם הוצלפת או ניסטרת או קראו לך בשמות - עד כמה זה עושה "טוב" או "רע" ? האם במצב כזה אפשר לשמור על ההקשר הטוב כשזה מגיע ?

אני תוהה אם זה המצב מה זה אומר על הנשלטת שנשארת שם בכל זאת עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה.

תהיות של חג. הרבה תהיות. בלי תשובות.

תִּסְלְחִי לָךְ

כִּי אִם תִּסְלְחִי לָךְ מִדֵּי עֶרֶב מִדֵּי בּוֹקֵר כְּמוֹ הָיְתָה זוֹ תְּפִלָּה

וְאִם תִּסְלְחִי תֵּצְאִי בִּמְחִילָה, תַּחְתִּימִי אוֹתָךְ לְטוֹבָה.

אִם רַק הָיִית יְכוֹלָה כְּמוֹ הָיִית אִמֵּךְ הָיִית בִּתֵּךְ הָיִית מַחְמָל נַפְשֵׁךְ, פּוֹתֶרֶת אוֹתָךְ מֵחֶשְׁבּוֹן נַפְשֵׁךְ עָלַיִךְ.

כַּמָּה תִּרְחַב דַּרְכֵּךְ

כַּמָּה יֻסְּרוּ יִסּוּרַיִךְ, יֵחָשְׂפוּ בְּפָנַיִךְ יְפִי מַעֲשַׂיִךְ וְיוּקַל מַשָּׂאֵךְ עַד מְאוֹד

כִּי אִם תִּסְלְחִי לָךְ

אַתְּ תִּהְיִי קַלָּה לִסְלֹחַ גַּם לַבָּאִים בְּשֶׁעָרַיִךְ וְיוּקַל לך

עוֹד.

יעל קלו מור 

לפעמים המצב חרבנה וכל מה שרוצים זה להניח ראש וקצת לבכות, או שמישהו ירגיע שיהיה בסדר

אבל...אין...