כוסאמו על הקטע החברתי הזה. בשביל מה צריך אותו?
בעבודה שומעים את ההיא צועקת על ההוא בטלפון. המבטא הרוסי הכבד שלה נישא למרחקים. מדלג מעל קיוביקים וראשים של אחרים ומפריע לשלוות הנפש שלי.
ההן מארגנות יום הולדת להיא. מתכננות תכנונים וזוממות מזימות לכייף של כולם. בשביל מה צריך את זה?
ההם יוצאים לאכול צהרים. מזייפת תרוץ של "לא רעבה עדיין". בפועל אני מורעבת אבל מעדיפה לאכול משהו מול המחשב. שם לפחות לא צריך לייצר שיחה.
שיחות הבוקר טוב הפכו להיות קצרות. לא שואלת כדי שלא ישאלו אותי בחזרה. לא, אני לא ממש רוצה לספר איך עברה השבת.
נמאס מלזייף ענין, לזייף חיוך לבדיחה שבכלל לא הקשבתי, לזייף ריכוז כשהראש בכלל לא שם.
כשחייבים אז אין ברירה אבל רק שתדעו, זה לא ממש מכל הלב. אני לא באמת כאן איתכם. בעצם הייתי מעדיפה לשבת בשקט שלי, עם עצמי, מול הסדרה האהובה.
בשקט, בלי לזייף.
