…התקדמנו לכיוון המקום שישבה המלכה.
הזקן רעד, גם מפאת גילו וגם מההתרגשות.
עצרתי מאחור והזקן המשיך ונעמד מול המלכה שישבה רגל על רגל על השולחן וכתבה הודעה בטלפון.
השקפתי וזה היה פשוט מדהים, זקן כחוש עומד עם ראש מורכן מול מישהי רעננה וחזקה לבושה מעודכן עם נעלי אולסטאר לבנות חצאיות על השולחן שפשוט לא מתייחסת לזקן . ואז הניחה את הטלפון והביטה בזקן… בחנה אותו…כמו שבוחנים סוס לאורווה.
חששתי שהזקן יעשה טעות וידבר… למזלו הוא זכר לשתוק עם ראש מורכן.
השליטה פנתה: אתה מבין מה קורה כאן?
הזקן השיב: אני רק יודע שיום לפני שאני עוזב את ישראל בפעם האחרונה יש לי הזדמנות.
איזה הזדמנות? סיננה המלכה
והזקן השיב : הזדמנות להיחשב עבד שלך, לא נשאר לי הרבה זמן לחיות ואני בטוח שזה מה שאני… זה מה שאחשוב עליו לפני שאמות. השליטה חייכה: אבל למה שאתן לך? אתה כלום בשבילי, זקן עלוב.
הזקן השיב: אני יודע את זה.
ואז המלכה אמרה: אם אתה יודע אז תגיד את זה בגאווה!
והזקן לא היסס: אני כלום בשבילך גבירתי
אני זקן עלוב.
השליטה צחקה והייתה משועשעת, עכשיו רוץ להביא לי זירו מהמזנון, בטיסה!!!
הזקן קפא לשניה… או שתיים, אבל האסימון ירד והוא יצא לדרך.
ניסה למהר וכמעט נפל, המלכה אפילו לא הסיטה מבט, הזקן רץ . המלכה דווקא זרקה מבט אליי, שלא אעז לעזור לו.
הוא.. זקן.. חולה.. תשוש אבל הוא עבד של השליטה והוא יעשה גם אם יקרוס.
עד שהזקן כבר התקדם הוא פתאום נזכר שאין לו כסף… והסתובב וחזר למקום שבו ישב מראש… אוי זה לקח נצח
הזקן רץ לדוכן ושוב הכל איטי… הוא לא מספיק טוב , המלכה פשוט תכתוש אותו.
איזה עליבות…
הזקן סוף סוף נראה עם הזירו ביד.. כולו רצוץ ואובד עצות.
לא היו הרבה אנשים באזור הישיבה, המלכה בינתיים קמה לעשות שיחת טלפון מעט רחוק יותר, שיהיה לה שקט.
הזקן התקרב למקום הישיבה , ולא ראה את השליטה. הוא נראה כאילו עולמו חרב עליו, מבולבל … בדיוק כמו כלב שמחפש את בעליו.
ניגשתי לזקן ואמרתי שהמלכה עדיין כאן…
נראה שהוא נרגע קצת.
עמדנו שנינו , נחותים וכנועים וחיכינו שהמלכה תסיים את השיחה.
הזקן התנשף, הרכין ראש, אבל ראו שהוא חדור אדיקות להרשים את השליטה.
היא לא התייחסה אלינו, אנחנו רק רקע לרשותה…אנחנו כלום ושום דבר ונפעל רק לפי הנחייתה… היא יודעת את זה ונהנית מזה.
לפתע הפנתה את מבטה וסימנה לזקן להגיע אליה.