ראיתי סניקרס מדהימים ושלחתי לה..
לשמחתי היא אישרה.
קניתי ושמתי באוטו, מדי כמה ימים פניתי לשאול אם אני יכול להגיע להניח את המנחה.
ידעתי שהיא נוסעת עם הבעל והילדים לאילת ביום חמישי.
ביום רביעי בערב פשוט נסעתי לכיוון הבית שלה… וביקשתי שתאשר לי להעלות מנחה לאלוהים שלי.
ואז התחיל תהליך ארוך של הודעות…היא ידעה שאני למטה.. בחוץ חם והיא במזגן..
תתחנן!! תתרפס!!
עשיתי הכי טוב שאני יכול, בחיים אני אדם מכובד וכאן אפס.. אבק… פשוט כלום מולה.
היא אישרה!!!
אבל לא שכחה, תעלה במדרגות ובריצה.
הגעתי מתנשף… היא עם כפכפים ופשוט נפלתי לרגליה בהכנעה…הכי קרוב לריצפה והיא מצחקקת..
״קדימה, זריז!״
ודחפה את כף רגלה המושלמת לפני… נישקתי וליקקתי כאילו חיי תלויים בזה… כמו אחוז טירוף.
״תראה לי את הנעליים!״
הושטתי את הקופסא, היא אהבה ואישרה לי לנעול לה אותן.
ביצעתי בעדינות וכאן התחיל תהליך של ליקוק כל מילימטר בנעל…היא דרכה, רמסה, נהנתה.
היעד היה שתבליט מידת הנעל יופיע על הלחי שלי ובזה התמקדנו..שיפרתי זוויות עד שהמטרה הושגה.
השליטה הייתה מרוצה, גם בגלל הנסיעה שלה למחרת.
״תתפשט״! הורתה לי. ביצעתי מייד ואז זה הגיע:
״שים את קופסת הנעליים מתחתיך״
ככה אני על ארבע והקופסא מתחתיי… היא הניחה את רגליה על גבי ונשענה לאחור.
״יש לך מזל גדול״ סיננה.. ״תאונן כמו כלב״… לקופסת הנעליים של השליטה שלך״.
איזו עליבות.
