ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תמיד זה אני מולי

(מתוך שיר. של א. בנאי)
לפני שנתיים. 21 בספטמבר 2022 בשעה 17:11

1. החלקתי ימינה לבחור שדומה לרופא הפוריות שלי. מעניין מה ייצא מזה. 

2. החלקתי ימינה לבחור שכתב שוניל זה טעם נחמד לגלידה אבל לא לדברים אחרים. למרות שפיזית הוא לא כל כך מושך אותי, נראה לי שתהיה שיחה מעניינת.

3. החלקתי ימינה לאחד שהזכיר לי את ג'2 בוייב ובעיניים. ואז קראתי שוב והוא "במערכת יחסים מדהימה ומאפשרת". תודה נשמה, מספיק לי נשוי אחד.

 

היה איזה אחד שההתכתבות איתו הייתה קולחת, הוא היה מאד בעניין וברגע שנתתי לו את מספר הטלפון שלי הוא פשוט נעלם. 

 

I don't get it

 

זה עשה לי צביטה קטנה. קטנטנה. כי באמאש'ך? באמאש'ך?! אתה יודע מה זה בשבילי לתת מספר? 

 

אני מרגישה מאד low הערב. 

 

מן שילוב של באסה עם עצבות, עייפות עם הבהובים של חשק לשים ראש על מישהו בטוח ולהרפות.

 

*

הרבה דברים טובים קרו היום. תזכרי את זה לצד העצבות. 

לפני שנתיים. 14 בספטמבר 2022 בשעה 23:37

על ח.א  לא דיברנו מעולם. זה היה קשר חולני לקראת גיל 30. הוא איש קטן מאד, לא הלך לו בחיים כי הזין הקטן מאד שלו ניהל אותו. אני יודעת שיבוא יום ואשמע שהוא נעצר על תקיפה מינית. אני מצטערת שאין לי את היכולת להיות זו שתעשה את הצעד.

 

באחד הלילות כשישבתי בבר הקבוע שתויה ומובטלת ואבודה וכנראה שבורה מאיזה בחור, הוא הציע להקפיץ אותי לכביש הראשי, לעזור לי למצוא מונית. ידעתי בתוכי שזה מתכון לצרות כי הוא לא הפסיק לפלרטט איתי. 

למען האמת, נהניתי מהפלירט אבל לא זרמתי מעבר לכך כי לא נמשכתי אליו. בכלל.

 

ובכל זאת כמה דקות אחר כך כבר צעדנו לרכב שלו. הייתה לי מין נטייה עצובה להסכים לדברים שלא באמת רציתי.

הוא היה מסטול מקוק, לפני שיצאנו הוא חיזק את עצמו עם שורה. 

 

שתי דקות לנסיעה הוא פנה לאיזו סמטה ללא מוצא ועצר את רכבו "ג'נט שלי, בואי תתני לו נשיקה קטנה"

הוא אמר תוך כדי שהוא מושך בבלם וקופץ עלי. ליטרלי קופץ.

 

ברגע אחד קפאתי.  

 

"תני לו נשיקה קטנה" זה מה שאמר לי אותו אחד מגיל 14. מה זה. אמא. אמא. אמא. שוב זה קורה שוב. זה קורה שוב. 

 

ברגע אחד נשאבתי והרגשתי איך הרגליים שלי קופאות. רגע אחר כך מצאתי את עצמי נאבקת איתו, מעיפה אותו ממני ומתחננת בקול רם "די, אני לא רוצה, תפסיק". הוא כמובן המשיך בשלו ובכל פעם שהורדתי אותו ממני הוא טיפס חזרה והפך לאלים יותר.

 

בסוף ממש צעקתי והוא נבהל. יצאתי מהרכב והתחלתי לצעוד, משאירה את הלב שלי מאחור לדלג אחרי. הוא יצא אחרי והתחנן שאחזור והתנצל ואמר ש"אני לא יכול להתאפק לידך אני לא יכול! את משגעת אותי" שזה כמובן שקר מוחלט, הוא חלאה וחזיר וזה לא קשור להתנהגות שלי או אלי.

 

חזרתי לאוטו. 

הוא לקח אותי לכביש הראשי ועליתי על מונית. 

*

מאז הוא ניסה עוד 4 פעמים. פעם אחת לעיניי בר שלם, כשחברה פשוט צרחה עליו שיניח לי. 

אי אפשר לומר שלא דאגו לי. אבל זה לא עזר. כי אם לא תעצרי אותו על אמת, זה ימשיך. 

 

 

פאסט פורוורד שנה אחרי מקרה הבר: 

כתבתי לו הודעה ארוכה שמסבירה לו למה הוא אלים מינית, למה אני מתעבת אותו. מחקתי וחסמתי אותו מכל מדיה אפשרית.

 

 

סיפור שאין בו ניצחון.

 

לפני שנתיים. 14 בספטמבר 2022 בשעה 12:09

1. בייגלה בכללותה. כל הבייגלה שהיא. 

כשהיא צוחקת ממש. כשהיא מתהפכת ומצחיק לה. כשאני עושה לה פרצוף של קופה והיא חושבת שאני הכי יפה שיש ומלטפת לי את הפנים. 

כשהיא מתלהבת מאנשים ותינוקות. כמו היום למשל שהיא הייתה פשוט מרהיבה. 

כשהיא מחייכת האף שלה מתכווץ. זה דפנטלי לא ממני. האף החמוד שייך לתורם הזרע. תכלס, היא לא דומה לי בכלל. רק בהבעות פנים. 

 

2. לקרוא את השיחות שלנו. 

 

3. לקרוא פוסטים שלו.

 

4. להיזכר בכך שכתב לי שאני יהלום. באגביות כזו. 

 

5. מוזיקה שלוקחת אותי לטיולים טובים בנשמה. 

 

6. להביא ביד ולחשוב מה יהיה אם נפגש שוב ותוך כמה שניות מהרגע שניגע הזין היפה והאדיר שלו יחדור אלי בבת אחת וימלא אותי. 

 

7. היום התחיל בגעגוע צורב. נותנת לזה, וחושבת על כל הטוב שיש. 

 

 

 

לפני שנתיים. 14 בספטמבר 2022 בשעה 5:07

אותו חזק ומאופק ומחושב וכל החרא הזה. 

רוצה אותו כמוני 

מתגעגע ולא עומד בזה. 

פאקינג לא עומד בזה. 

 

😔

 

לפני שנתיים. 13 בספטמבר 2022 בשעה 17:12

כי אני מתגעגעת אליו ואין לי אותו. אז הדף סופג וגם אתם. 

 

כי חזרתי לקחת ציפרלקס אחרי כמה ימים שלא. לפעמים אני שוכחת לדאוג לעצמי ויוצאת מאיזון. 

כי קורה הרבה בתוכי, בג'נט האמא, ג'נט האישה.

התחלתי אתמול ייעוץ שינה. יעני אמש הייתה הפעם הראשונה שפעלתי על פי  הוראות של  מומחית. בייגלה נרדמת אך ורק במנשא. לא ברכב, לא בעגלה. לא אצל הוריי.

זה עלה לי 2000 ש"ח. מה הטמטום? שהבייגלה מדהימה בשינה, זאת אני המטומטמת שלא משחררת.

 

בקיצור, 

בצהריים היא אשכרה נרדמה לבד בעגלה. לבד. בעגלה. לבד.

 

אתמול זה לקח שעתיים, אבל היא נרדמה לבד לשנת הלילה.

והערב הו הערב... חמישים דקות בלבד. בלי בכי. בלי שהייתי בחדר. הילדה הגדולה שלי נרדמה לבד.

 

דמיינו משקולת מאד מאד כבדה מוסרת מעליכם. 

כך אני מרגישה כעת. 

 

 

וג'נט האישה 

מה קורה איתה? 

היא כבר לא מבולבלת, ההפך, הדברים ברורים ובהירים, הרצון הוא זה שלא נענה. 

 

כשסבא שלי חלה בדמנציה הוא לפעמים היה מדבר עם סבתא רוזה, כאילו היא כאן למרות שהיא מתה כבר למעלה מעשרים שנה. באחת הפעמים כשנרדם על הספה הערתי אותו בזהירות. הוא התעורר בבהלה ושאל "רוזה? זאת את? איפה את?" 

 

הלב שלי נשבר לרסיסים. 

 

יש לזה קשר. 

*

 

היום בקפה מישהו התחיל איתי. זו הפעם הראשונה שגבר פונה אלי כשאני עם בייגלה. 

למען האמת, הרגשתי מאד פתוחה לעולם היום, וגם לבשתי חולצה מחמיאה. הייתי על הגל. התדר שלי נפתח. הצ'אקרה שלי זרמה. סתם נו, אני חרמנית טילים! 

 

"יפה לך ככה" הוא חייך 

"יפה לי איך?" חייכתי חזרה 

 

"ככה, עם הג'ינס והחיוך. יפה לך". 

 

הודיתי לו והסתובבתי לשבת מחייכת. 

 

החולצה המדוברת 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 10 בספטמבר 2022 בשעה 12:19

איפה הייתם מתחבאים? 

 

 

אני לא מוצאת אותו בשום מקום ואם הוא אבד גם אני אבדתי! 

לפני שנתיים. 10 בספטמבר 2022 בשעה 4:43

כל אחת שנמצאת בקשר רווי תשוקה, זימה, אהבה וכיף חושבת שהיא מיוחדת. 

 

אתן /אנחנו לא מיוחדות, אולי זה מה שאנחנו מספרות ומספרים לעצמנו על מנת לתת אישור למצב. 

 

מה שקורה בינכם יכול היה (ואולי יכול להיות עם מישהי אחרת). 

 

לכולנו יש מחליפה. גם לגברים כמובן. 

 

כשאת מאהבת רווקה 

לנשוי עסוק 

את תמיד 

אבל תמיד 

תהיי במקום האחרון 

לא כי הוא לא רוצה לבלות איתך או לדבר איתך לעתים קרובות 

כי אלה החיים 

זה הסולם 

 

אני אמרתי את זה 800 פעמים. אין סיכוי שאני אהיה אחרונה. זה לא נכון. לא ראוי. זו לא אני. זה לא מה שאני רוצה להעביר לבת שלי.

 

ובאותה הנשימה, 

קשה לוותר על חזרתך המדהימה שפתחה לי את הלב והראש והפוסי.

 

אולי אתה בעצם רק תחנה בדרך שלי? אולי אחריך יבוא הדבר לו אני מייחלת? 

 

אני רק יודעת שאני אוהבת אותך 

אבל לאהוב זה לא מספיק לכלום 

לכלום.

 

עובדה. 

לפני שנתיים. 8 בספטמבר 2022 בשעה 19:17

אמרתי שאוהבת לא כדי לשמוע בחזרה.  

מצטערת אם הרגשת מובך. 

 

"התגעגעתי לחבק אותך, רק שתדעי"

זה היה לי מספיק בשביל להזיז לי את הלב בפראות.

 

יצאנו עם אותן תחושות מהשיחה הזו 

אתה אומר שאתה מפסיד 

אני חושבת שאתה הולך להרוויח דברים אחרים, אהובי. 

 

אין דרך אחרת לחשוב על זה. אתה בוחר לצעוד בשביל, הבטוח, המוכר והנכון לך כנראה. 

 

אני בשוליים.

הייתי כל החיים, וזה לא רע.

 

 

נסיים בשיר? 

 

 

 

לפני שנתיים. 5 בספטמבר 2022 בשעה 10:36

לפני שנתיים. 4 בספטמבר 2022 בשעה 17:01

עזבו הכל. הפרחחית בייגלה חגגה היום חצי שנה! 

היא בת פאקינג חצי שנה

והיא מ ר ה י ב ה

בהכל

גם הבכי שלה מרהיב 😁

 

אני ערה כבר יותר מדי שעות, כואב לי הגוף ואני רוצה  להתערסל. שוקלת לקנות ערסל לסלון. זה פחות סרטים מגבר.

 

חצי שנה של אימהות זה זמן טוב לעשות חשבון נפש.

1. אני לא יודעת כלום.

2. יש לי אינסטינקט אימהי חייתי. 

3. מיכל הסבלנות שלי הוא גמיש, אבל בגדול, אין לי סבלנות. בטח לא בהרדמות. כן אני מתחילה יעוץ שינה.

4. אני אמא לא משחררת. נקודה. זה לא עושה לה טוב, אני יודעת. 

5. אני משליכה עליה את כל השיט שאני לא נהנית ממנו. למשל, נכנסת לאי שקט רציני כשיש יותר מדי רעש מסביב מכמה מקומות, או יותר מדי אנשים, או אורות בוהקים מדי מכווצים אותי.

זה חרא של דבר שהיא קולטת אותי בסטרס.

6. אני אמא עם יצר מיני וחשק מיני חזקים. מרגישה הכי סקסית ever.  מרגישה שרוצה לטרוף ולהיטרף. כבר כתבתי את זה בעבר, בוקע ממני אור אחר. נקי, בהיר. אני אוהבת את זה מאד.

7. להיות יחידנית זה קשה, מעייף, מתסכל ומעציב לפרקים. לעייפות התרגלתי. זה גם ממלא, מעצים ואושר שאין כמותו. 

8. כשאת אמא אין לך פריווילגיה לדון וללוש את בעיותיך הרומנטיות כפי שהיית רוצה. *איזה מזל*!