תמיד זה אני מולי

להתנשק

להזדיין בהפסקות כי תינוקת בוכה 

לחטוף כל מה שהוא נותן 

לקבל: 

חיבוקים

זין כמו ילדה טובה 

אורגזמות מרובות 

חצי ג'וינט 

להרדים ילדה פעמיים במנשא 

לבלוע בשקיקה את הזרע שלו 

פאסט פוורד רבע שעה קדימה 

אני ברחוב עם בייגלה במנשא 

עם הריח של הביצים שלו דבוק לי לנשמה 

למען הסר ספק היא ערה כמו נמרה 

אוח איזה רגע איום ונפלא. 😘 

1. אינסטינקטים אמהיים -  יש דבר כזה. כמו כן, יש לי דבר כזה. 

2. מיון שיבא ילדים היו מאד חביבים,  מהירים,  יעילים ומכילים.  בעיקר אותי. כי או הו,  אני שפכתי שם דמעות שאפשר היה לשטוף איתן את המסדרון.

3. הקטנה שלי לא בטוב,  וזה ייקח זמן עד שישתפר. אני צריכה לחשוב מהר על תכנית שתעזור לי לעזור לה,  כי לבד זה יהיה ממש קשה. ותודה על ההורים, ועל אחים שלי,  ועל החברות שלי ועליך (כן כן.. אתה אתה שיודע להצחיק אותי גם כשהכל חרא). 

4. אפשר לשרוד על שלוש שעות שינה ביומיים.  עובדה.

הייתי רוצה להתלטף לך בין הידיים לשעה או שעתיים 

אתה פשוט עושה את זה כל כך

טוב

ליטוף, החזקה,  לפיתה,  נשיקה וחוזר חלילה. 

הייתי רוצה לשמוע אותך מדבר אלי ככה,  כמו שאתה יודע,  לשעה או שעתיים. 

הייתי רוצה עוד מהחגורה שליפפת סביב צווארי כל כך מהר כאילו לא עברו 15 שנה בכלל וזה קרה רק אתמול. 

הייתי רוצה  עוד מנשיקות הענן האלה.  אלו שמעלימות את כל המסביב ונותרנו רק שנינו.

הייתי רוצה שנדע להאט

שתלטף אותי ארוך בלי למהר

שתיתן לי לגעת בך

על אמת

הייתי רוצה עוד קצת מהחיבוקים האלה.  אנחנו מאד טובים בזיונים וחיבוקים.

הבוקר עלה

הבייגלה אכלה

אני מותשת

עייפה

עצובה

זקוקה לשינוי אווירה.

הערב חוויתי כמעט התקף לב אמיתי

זו הפעם הראשונה שהבת שלי מרגישה ממש לא טוב. 

הלב שלי, אוי הלב שלי

היא נרדמה עלי מעורסלת, אחרי נובימול ומשחה לחניכיים,  לא הצלחתי להעביר אותה למיטה שלה,  רציתי שתישאר עלי כל הלילה. אחרי חצי שעה אזרתי כוח וגם הרצון העז לג'וינט השתלט והנה,  היא ישנה במיטה שלה, מסטולה לגמרי,  בטח מקפצת לה על איזה ענן. 

תכננתי לצאת הערב עם חברות 

היה ממש תכנון כזה 

לחגוג לי ובשבילי

כבר באמצע היום הבנתי שאין לי באמת כוח ולקראת הערב הבנתי שהבת שלי צריכה אותי הלילה,  רק אותי.  ביטלתי כנראה בפעם המאה,  והנה אני כאן.  לא מעשנת שום דבר רק יושבת על המיטה ומביטה בתינוקת המתוקה שלי ישנה. 

מזל טוב לי. 

כשהחלטתי להביא את בייגלה לעולם ליוו אותי שלושה שירים 

1. Courage של villagers

2. Sitting on the dock of the bay של אוטיס רדינג 

3.  חלק מהזמן -  עידן עמדי

הבוקר אחרי שסיימנו לחשוף את הבייגלה לים (היא נבהלה ובכתה וזה היה מאד מתוק) נכנסנו למסעדה ליד 

ברגע שהתיישבתי 

מותשת ושמחה 

מחבקת את הממתק בידיים 

השיר הזה של עידן עמדי החל להתנגן 

ולא יכולתי לעשות כלום עם הדמעות 

אבא שלי הסתכל עלי מובך ולא הבין מה לעשות 

מיד הרגעתי 

"זה משמחה אבא, נשבעת" 

וזה באמת היה ממקום שמח,  הוא פשוט צמח ממקום מאד, מאד עצוב.  

*

אני חושבת על כך שלא יכול להיות שלא נדבר בקרוב ואני נחנקת. אני חושבת עליך הרבה,  רואה את המיקסטייפ מתארך והלב שלי דופק.  

תודה על זה. 😘 

אני בת 39 הבוקר. בשמונה וחצי בבוקר שבת לפני 39 שנים באתי לעולם. 

הגחתי החוצה מהכוסשלאמאשלי

זה לא מדויק

רופא היה צריך להתערב,  לדחוף ידיים פנימה ולשלוף אותי החוצה.

מה סיפור הלידה שלי מספר עלי? 

*

אני בוכה לא מעט בזמן האחרון 

כולם בריאים זה הרי מה שחשוב 

רק הלב שלי מוצף.

מה אני יכולה  לאחל לעצמי? 

שאהיה בריאה וחיונית. 

שהבת שלי תמשיך לגדול ולהיות שמחה ובריאה 

שאמשיך תמיד,  כל החיים,  להתרגש מהדברים הקטנים. 

שאדע בכל נים ונים בי שאני ראויה לקבל אהבת אמת מכל הסובבים אותי. 

שאמשיך לחייך ולומר שלום ולתת מים למנקי הרחובות גם כשחם לי ואני מזיעה ועצבנית וחרא על יולי אוגוסט. 

שלא ייגמר בי הטוב והרצון להעניק. 

אני מאחלת לעצמי להמשיך לחיות את החיים שלי באומץ.  זה עובד לא רע עד כה. 

ולבכות המון לא אומר שאין אומץ,. 

רק אומר שיש לב ונשמה נצחית של הילדה שבי שמתקיימת. גם בגיל 39. 

יאללה.  הים מחכה לי ולבייגלה המתוקה. 

הדמעות יחכו לשעת לילה. 

בוקר נפלא. 

כואב לי כל הגוף

אני נהנית מהתחושה הזו

של לגעת איפה שכואב

כואב לי גם הלב 

אני מפחדת לגעת 

אבל מבינה 

שרק ככה 

אצליח להשתחרר באמת 

עוד רגע הפרחחית בייגלה תהיה בת חצי שנה. השינוי בהחלט מורגש.  יותר ערנית,  יותר סקרנית,  יותר עושה ת'מוות בהרדמה, אבל בגדול נראה לי שהיא די מבסוטה מהחיים וממני.  

ואני עמוק בעולם הבקבוקים והטעימות, הקקי והשיניים מוצאת לי תמיד את הרגעים שלי לבד, גם אם זה לארבעים דקות (זה כל מה שהיא ישנה, אלוהים... )

אני מנסה לחשוב איך הרגיש רגע לפני שהוא חזר לחיי וטלטל לי את הבפנוכו.

נזכרת: 

הרגשתי צמאה, 

הרגשתי רצון גדול בקרבה ושיחה מעניינת

הייתי מלאת כיסופים למיינד פאק.

ומצד שני,  גם היה שקט שם, בבפנוכו הזה שלי. עכשיו כבר לא.

תן לי עוד מהחריף הזה. בבקשה.

*משפט משיר של עלמה זוהר המקסימה.  

הצחיק אותי 

מה שקניתי לילדה.

נזכרתי עכשיו שקניתי לך או שאתה קנית לי ספר של פרופ' יורם יובל. יש לו שני ספרים שאני מאד נהניתי לקרוא: "סערת נפש" ו"מה זאת אהבה".

וגם שבאחד מהזיונים העצובים שלנו (כי תמיד יצאתי מופסדת. באתי מופסדת. הזדיינתי מופסדת. אהבתי מופסדת) הבאתי לך כתר מקרטון של בורגר קינג וחבשתי אותו לראשך וצחקנו.

אני לא זוכרת הרבה צחוק. לא כמו היום, זה בטוח. שאני אשב על הספה ואתגלגל מצחוק משיחה איתך? ועוד אאפשר לך לראות אותי ככה. נקרעת מצחוק וכל הגוף רוקד.

ואת החגורה. החגורה הזאת שלקח לי 14 שנים להתקרב אליה שוב אבל אז הכרתי מישהו עם וייב דומה לשלך, והוא לקח את החגורה כרך סביב מותניי בדוגי, משך אותי למעלה ואחורה ופירק לי את הצורה.

מה זה עושה לך לקרוא את זה?

אני מלאת תסכול וזו הרגשה נוראית. שוב הזמן הזה בחודש, כמה קל להאשים כל הצפה רגשית במחזור שעתיד להגיע בקרוב.

על הבת שלי שסובלת ואני לא מצליחה לעזור לה.

על כך שאני משוועת לזמן לעצמי ואין.

על כך שאני רוצה אותך  וממך עוד ובכל מיני צורות, צבעים וטעמים. ואין.

הזמן הזה בחודש יחלוף 

בינתיים נהנית מקפה שקט וארוך עם עצמי. זה המון.