נשענת לאחור על הכורסא, מתבוננת בזר הפרחים והשוקולד על השולחן.
למרות שהיה ערב נעים, כבר בהתחלה הבנתי שאנחנו בעולמות שונים. הכל on paper נראה פיקס אבל במבחן המציאות מדובר בבחור מקסים, מתוק, מכבד, רומנטי, ופשוט בכלל בכלל לא בשבילי.
הבנתי כל מיני דברים,
* אם אנחנו לא מדברים מוזיקה לא נצליח להביט פנימה וזה פספוס גדול וחסם רציני לאפשרות להתאהב.
* אדם שאין בו קונפליקטים, שאין בו סערה קטנה, לא יצליח לעניין אותי. תן לי את הפצעים. תן לי לגרד, ואז תן לי לחבוש ולעשות "פווווו" והכל יחלים. בוא נדבר על הילדות שלך וגם שלי, כמובן. ועל בדידות. בוא נדבר על חלומות ושברים.
הכל מאד בסדר איתו עם הבחור הזה מאמש. מאד בשליטה. הכרנו באפליקציה, פיזית הוא לא הבחירה הראשונה שהייתי עושה אבל מדובר בבחור נאה ואבא סקסי ביותר. מה שנקרא, מישהו להביא הביתה להורים. חה. חה.
הנשיקות שלו היו נעימות וזה לא היה הוגן כלפיו כי חשבתי על היד של י' תופסת לי חזק את השיער מהעורף ועל איך הוא בולע אותי בשניה.
המגע שלו היה מרפרף. נעים, אבל מרפרף. פחות אני.
הלשון שלו הייתה עילוי אך לא הצלחתי לדמיין אותו חודר אלי. לא הצלחתי. כנראה שגם לא רציתי בזה.
נפגשתי לדייט כדי לשים את הסיפור עם י' בצד. כדי "להמשיך הלאה" כמו שאומרים, אך הדייט הזה הבהיר לי את חסרונו המורגש. את הגעגוע לשיחות המתלהטות שלנו. את המבטים שהיינו מחליפים בשיחה "רגילה". אותי מניחה רגע ראש על החזה שלו. חסרונו של הריח שלו. אני מנסה להקטין את מה שהיה ביננו, כדי להצליח להמשיך הלאה. אני מנסה להנמיך את הלהבה, אבל מזמן כבר נשרפתי ואני רוצה עוד.
אחרי שהלך פצחתי בטקס טיהור, החלפתי מצעים, התקלחתי שוב, ואז שוב.
