סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תמיד זה אני מולי

(מתוך שיר. של א. בנאי)
לפני שנה. 23 בנובמבר 2022 בשעה 17:46

כתבתי לו לפני יומיים, הוא לא ראה עדיין. אני מתלבטת אם למחוק את מה שכתבתי. הקונפליקט בין למחוק את זה מול לכתוב לו עוד כמה מילים לא נותן לי מנוח. אני לא עצובה שהוא לא ענה. אני פשוט מתגעגעת מאד. מתגעגעת עד שכואב לי בגוף. 

 

לפני שבועיים פחות או יותר כתבתי לו מילים לא קלות. כתבתי מתוך כעס ואכזבה. לא רציתי לפגוע ובכל זאת כתבתי מילים ארסיות שאין בכולן אמת. אחר כך מחקתי הכל. 

 

הזמן עובר

ובכל יום שנגמר אני לא מאמינה שאנחנו לא מדברים. הוא לא  נמחק לי מהלב 15 שנים, למה אני מצפה שזה יקרה עכשיו?

 

אני עייפה 

השכמות שלי זקוקות למגע עמוק באופן בהול 

הצוואר שלי רוצה להרפות והראש שלי רוצה לצוף 

אני עייפה 

אבל הלב שלי מלא בהתרגשות מבייגלה והטיפול בה מתיש אך מתגמל בענק. היא נפלאה וחכמה בטירוף וכיף איתה מאד. 

 

והלוואי ויכולתי להישאר איתה בבית עד גיל שנתיים ולגדל אותה בהנאה רבה. בגדול, זה אפשרי אם אני משחררת כסף ששמתי בצד לבית שאני רוצה לקנות, אני יודעת שלא כדאי, אבל הזמן הזה עם בייגלה, הוא לא יחזור לעולם. אני לא רוצה שתלך לגן 😔😔

 

 

 

פרלין​(נשלטת){ש} - לדעתי זה לגמרי שווה את זה.
חוץ מזה שאין צורך להתחייב עד גיל שנתיים… הם משתנים ממש כל הזמן.
לפני שנה
janet wise - מרגישה ששתינו נהיה מוכנות בגיל שנתיים, אבל אין לדעת.
אולי אני צריכה לעשות איזו תכנית כלכלית לפני שאני אומרת שזה לא אפשרי.

ואני ממש שמחה שאת אומרת שזה שווה את זה, את לגמרי בעלת ניסיון בגידול ילדים מתוקים.
לפני שנה
פרלין​(נשלטת){ש} - הייתי עד שנתיים עם הגדולה ועד שנה ושבע עם האמצעי, אבל הקטן כבר נכנס עכשיו, בגיל שנה. אני לא מתחרטת שנשארתי איתם, אבל כן היה לי מאתגר וכן עבדתי חלקית ונעזרתי במטפלות.
היום אני שמחה שהקטן בגן וגם מרגישה ממש ממש אשמה בו זמנית.
לפני שנה
Elysian - ברגע שהיא תסתגל למסגרת את תביני כמה זה שינוי מבורך וטוב, לשתיכן. את זקוקה לאוויר הזה לנשימה
לפני שנה
הביצה - מצטרפת לפרלין.
כל אחד ושיקוליו הכלכליים,
אבל הזמן הזה באמת לא יחזור
מניסיון ♡
לפני שנה
הכול במידה - מצטרפת לפרלין, עשיתי את זה פעמיים ברצף, כל ילד היה איתי עד גיל 2.5. פשוט לא רציתי לשלוח ילד למסגרת לפני שהוא מסוגל לספר לי מה קורה איתו שם. ממרחק של שנים רבות שעברו, אני חושבת שאלו היו השנים היפות ביותר בחיי. אבל זה מצריך לא מעט ויתורים ולא מתאים או מתאפשר לכל אחת.
לפני שנה
הביצה - אני הייתי עד שנה וחצי, והבנות כבר יכלו לדבר. לא שוטף כמובן, אבל דיברו. הלוואי עליי שנתיים פלוס....
לפני שנה
tmotsm - לגבי י'
-----
לכתוב זו גם תרפיה.
כל האמת הפנימית שלך נכתבת במילים, כמו להוציא פלט של הנשמה.
בין אם את בוחרת לשלוח או לא, עדיין יש שם תהליך פנימי של מירוק הנפש.

אם הכוונה היא לשלוח,
בפרט כשמדובר על מישהו כה חשוב ויקר לך,
האימפקט העמוק ביותר הוא בהתאמה אישית לניואנסים של הקורא. י' במקרה שלך.
גם את האמת הקשה ביותר, יש דרך לכתוב באופן מעורר אמפטיה.
חשוב לברור את המילים. לכל מילה יש משמעות גדולה. מילים אמיתיות מהלב, יש בכוחן לעשות פלאים.
לפעמים הכתיבה אימפולסיבית, בהתאם להלך הרוח בו את נתונה.
זה לא שהיא לא נכונה, אך לא בטוח שכך היית רוצה להגיש לו אותך.
מה שכותבים בלילה, בבוקר לעיתים נראה מוגזם ומחייב עידון.
לעיתים גם לאחר מספר ימים.
פרספקטיבת הזמן מדייקת אותנו לאמת שהכי מייצגת אותנו.

לגבי בייגלה
---------
בסופו של דבר הכי חשובה היא כמובן נטיית הלב שלך, ואם את בטוחה בה, תמצאי דרך לקיים אותה.

מעבר לכך, אמנם זמן שעובר אינו חוזר, אבל גם להשאיר את הגורה במסגרת זו לא בחירה רעה.
יש שאומרים אף עדיפה, מבחינה התפתחותית והסתגלות חברתית.
זה לא יגרע מהחום והאהבה שתרעיפי עליה.

בהצלחה!




לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י