כתבתי לו לפני יומיים, הוא לא ראה עדיין. אני מתלבטת אם למחוק את מה שכתבתי. הקונפליקט בין למחוק את זה מול לכתוב לו עוד כמה מילים לא נותן לי מנוח. אני לא עצובה שהוא לא ענה. אני פשוט מתגעגעת מאד. מתגעגעת עד שכואב לי בגוף.
לפני שבועיים פחות או יותר כתבתי לו מילים לא קלות. כתבתי מתוך כעס ואכזבה. לא רציתי לפגוע ובכל זאת כתבתי מילים ארסיות שאין בכולן אמת. אחר כך מחקתי הכל.
הזמן עובר
ובכל יום שנגמר אני לא מאמינה שאנחנו לא מדברים. הוא לא נמחק לי מהלב 15 שנים, למה אני מצפה שזה יקרה עכשיו?
אני עייפה
השכמות שלי זקוקות למגע עמוק באופן בהול
הצוואר שלי רוצה להרפות והראש שלי רוצה לצוף
אני עייפה
אבל הלב שלי מלא בהתרגשות מבייגלה והטיפול בה מתיש אך מתגמל בענק. היא נפלאה וחכמה בטירוף וכיף איתה מאד.
והלוואי ויכולתי להישאר איתה בבית עד גיל שנתיים ולגדל אותה בהנאה רבה. בגדול, זה אפשרי אם אני משחררת כסף ששמתי בצד לבית שאני רוצה לקנות, אני יודעת שלא כדאי, אבל הזמן הזה עם בייגלה, הוא לא יחזור לעולם. אני לא רוצה שתלך לגן 😔😔