מחר אני והמתלטף נפגש.
חזרתי חמש שנים אחורה כדי לקרוא שוב מה כתבתי עליו ועל התחושות שלי מהקשר שקיימנו אז. אני מאד נזהרת כעת, זה פחות כיף ככה אבל הלב שלי חשוב לי מדי. אנחנו לא מתאימים, אני והוא. אבל יש דברים שמאד מתאימים. למשל, נוח לנו יחד (בערך, אני קצת חסרת בטחון בנוגע לגוף שלי), ויש לנו כימיה נהדרת ואנחנו מדברים מלא וקופצים מנושא לנושא, אנחנו צוחקים המון ומאד נעים להימעך איתו על הספה לשמוע מוזיקה.
אנחנו לא מתאימים. הוא אמר אז ואני הסכמתי.
"אבל את מאד מיוחדת"
הוא אמר אז וגם לפני כמה ימים
משפט שנאמר כדי לנחם ולעשות לך טוב למרות ש.
הוא בחור יפה. הוא שלוך וזרוקי אבל בחור יפה. אני זוכרת שאז הייתי צמאה לקבל ממנו קצת ממה שאני הענקתי לו. כשהיה פה בשבוע הקודם הוא ליטף את פניי ואמר כמה רגעים אחר כך שזה לא מה שהיה אז.
אז מה זה?
אני רק תוהה לעצמי
למה העבר ממשיך לחזור? למה אני מאפשרת את זה?
