תמיד זה אני מולי

זו הפעם הראשונה שהייתה אזעקה ובייגלה לא הייתה איתי. 

ולמרות שידעתי שהיא במקום בטוח ואוהב, הלב שלי, אויייייי הלב שלי, כמה הוא נחרד והתכווץ. 

ובכלל קשה לי, אני מתגעגעת לבייגלה ובעבודה יכול להיות נחמד יותר, אני בהשתדלות. 

מחר נדליק נרות שבת. אני לא אדם מאמין (באלוהים) אבל הלב שלי יודע לשאת תפילה לטוב. 

בייגלה נהנית מהטקס הקטן ואני נהנית לראות אותה "מברכת" על הנרות. זה מתוק לאין שיעור ומעניק לנו רגע שפוי של יחד אמיתי. 

מתי נוכל לאחל חמישי שמח? 

כנראה שלא בזמן הקרוב 

חמישי שקט ובטוח. זה כן. 

חייב להיות טוב יותר. 

עוד מעט.