התחלתי לעבוד היום. ברגשות מעורבים השארתי את בייגלה בגן ואחר כך אצל סבתא שהיא כל כך אוהבת. היה משהו מרגש בצעידה במסדרונות מקום העבודה החדש שלי, הקליטה שלי הייתה טובה אך כמו שחששתי לא אקבל חפיפה מסודרת ואני אמורה ללמוד הכל לבד, תוך כדי. לא כיף. אבל קטן עלי. אבל לא כיף. אבל קטן עלי.
ועכשיו בואו נדבר על יצר המין בעת מלחמה.
ממצב של חוסר חשק מוחלט בימים הראשונים אני מוצאת את עצמי מפנטזת!!!! על נפתלי בנט ויועז הנדל. אלוהים אדירים. ממתי נפתלי בנט הפך למושך כל כך? למה הפוסי שלי פועם בכל פעם שהוא מדבר?!
מכאן ניתן להסיק שמצבי בכי רע. אני משתוקקת למגע טוב, לזיון מפרק, ערסול וחיבוק חם וארוך. אני כמהה וצמאה אני בערגה וכיסופים
קיצר
יאבלולי, אפילו חזרתי לטינדר.
בינתיים אפשר לומר שהדושים נשארו דושים ולא ניכרת בהם מידה של רגישות בשיח. כלומר, אני עדיין מקבלת הודעות חלולות כמו "בא לי לחבק אותך וללטף" או "בא לך שכטה נטפליקס?"
נכון שאני רוצה אבל אפשר קודם להכיר? לבנות איזה שיח, להרטיב לי את המוח לפני שניגשים לפוסי? אפשר?
בתמונות
אני במוד רך ומתפנק
אחרי מקלחת
בדרך לג'וינט
