יום של בית וכירבולים
למרות שכבר התארגנתי לעבודה ובואנה היום אני הורסת במיוחד. אבל ממש, הכל הסתדר לי, השיער, הסומק, הג'ינס.
לבייגלה היו תכניות אחרות.
שוב אוזניים כואבות בפעם השלישית! בחודש וחצי.
לא כיף לי להודיע בעבודה ששוב, אני לא יכולה להגיע. לא כיף לי השתיקה מהעבר השני של הוואטסאפ. לא כיף לי להיות בעצמי מצוננת ועצבנית. ובא לי להיות זו שידאגו לה, ויכינו לה קפה ויביאו לה כירבולית וילטפו לה את הראש ויגישו לה טישו למרות שכל הנזלת תקועה לי בסינוסים וכלום לא יוצא מה שמביא לעוד עצבים וזעם והתשה.
לא טוב לי כל תחושת האשמה המיותרת כל כך. מעניין מה יעלה בגוגל אם אחפש: כיצד לא להרגיש ייסורים ואשמה על אי הגעה לעבודה בגין סיבה מוצדקת?
באמת זה עושה אותי חולה אף יותר.
**
אני זקוקה לטיפול בגמירה
כן
זה מה שאני צריכה
בשביל להירגע באופן מוחלט
ולהיות רפויה ושלווה
אבל גם לזה אין לי חשק!
עוד לא שמונה בבוקר ואני כבר רוצה שיהיה שבע בערב.
