תמיד זה אני מולי

עם השייח' הרוסי זה לא עבד. אני בכל פעם נופלת לבור הזה. תקשורת מילולית פצצה, תקשורת מינית מיץ של הזבל.

העובדה שאני יודעת לגמור בסיטואציות מיניות לא מספקות בעליל רק הופכת אותי לוונדר וומן אבל זה לא הופך את הסקס ביננו למדהים. 

מתי אאזור אומץ לומר לו את זה? 

**

בראשון קיבלתי בשורה מפתיעה. קיבלתי את משרת הניהול בעבודה. 

בהתחלה מייד ובאוטומט אמרתי "לא". ברור. נחרץ! כי אם אומר כן זה אומר: לזוז מאזור הנוחות. לעבוד יותר שעות. להיפרד מבייגלה ליותר זמן (שעה, כולה.. ועדיין זה קשה לי בטירוף!). לומר כן זה אומר גם: עכשיו את צריכה להוכיח ולהצדיק את הטייטל, עכשיו את צריכה לחולל שינוי גדול כי זה ממש הכרחי וזה מצופה ממך.

אז אחרי תחושת הבעתה והלא הנחרץ החלטתי לומר כן. לקפוץ ראש לתוך הדבר הזה. זו תהיה הפעם הראשונה שאנהל צוות של 14 עובדים. זה מעיק ומרגש אותי.

התפלאתי איך במקום להיות על ענן, להרגיש נפלא שמבין מועמדות טובות, נבחרתי אני. איך במקום לשמוח לרגע אחד, שמחה פשוטה ומתלהבת פשוט נחרדתי. 

אני מעוניינת לתקן. אני מעוניינת להתרגש. אני מעוניינת להתלהב. אני מעוניינת להרגיש. אני מעוניינת גם לבכות (באמת, מה עם זה? זה כבר מדאיג אותי עוצר הדמעות).

בקיצור 

אמאלה. 

בקיצור 2: ברינג איט און.

בקיצור 3: מה יהיה עם בייגלה שלי?