צריך לחשוב על קונספט של מפגשי גרושים עם ילדים בגינות משחק כשהמשתתפת היחידה היא אני.
כן, ניחשתם נכון, האבא החתיך מהגינה לא היה גם היום. איפה מתלוננים?
**
כשאני בחרדה או במצב דרוך או עצבנית או חסרת מנוחה אני עושה שני דברים (לרוב כל אלו קורים ממש יחד)
סטרס קלינינג
ואכילה רגשית
הצלחתי לסדר את הארון שלי כשבייגלה הקטנה התרוצצה בין רגליי ודרשה שנשחק באזעקות (ממש כיף, ממליצה) ובסמי הכבאי או כמו שהיא קוראת לזה "בייגלה הכבאית"
וזה לא עבר, ולא עזר וחוסר המנוחה מאד נוכח כרגע. נוכח כמו זין בתחת. להבין מה גורם לכך, מסתבר, לא פותר את הבעיה, ההפך, אני עומדת קפואה מול המצב וכאוס מוחלט מתחולל בתוכי.
זה מאד
מאד
מאד
קשה
לי
לבקש עזרה
אבל אני עושה את זה. פאקינג שיט זה עולה לי בבריאות. אבל זה הכרחי.
תמיד כשיש שבר גדול (או בינוני, בואו, לא צריך דרמה גדולה, אפשר גם סתם סרט טורקי) רגע אחרי, אני זורחת כ"כ טוב ויפה, מפגיזה ת'חיים.
הפעם, נדרשת ממני סבלנות ענקית, בשני מישורים בחיים: העבודה ומה שקורה עם בייגלה.
כן, נכון, זה שיעור עבורי.
תודה על השיעור, למדתי הרבה ואני גם מיישמת
רק אם אפשר בבקשה להרגיש קצת פחות בודדה? וגם האם אפשר קצת להפסיק לכעוס, למרות שהמטפלת שלי אמרה לי שאני צריכה לכעוס יותר, ובכלל, שמעון הכועס הוא שחקן חשוב בנפש של ג'נט (כן, לכעס שלי קוראים שמעון!)
אני רוצה להתרכך קצת
זה חסר לי, זה נחוץ לי
וזה ישרת אותי
להיות רכה יותר
כלפי עצמי