אני כלבה של תשומת לב ובפגישה האחרונה שלנו חלקתי אותך עם אחרת. ראיתי איך הזין שלך נהנה מפה של אחרת. לא קיבלתי ממך באותו מפגש הצלפות או סטירות. לפחות לא את המנה שאני רגילה לקבל. ראיתי איך היא מקבלת באומץ את מלוא כוחותייך...
ינעל העולם קינאתי...אז החלטתי לפתוח בשביתה.
נכנסת אלייך לרכב עם מסקנטייפ על השפתיים.
הכרזתי מלחמה! הזין לא נכנס לפה שלי ויהי מה.
כשנכנסו לצימר לא התיישבת למולי וסטרת לי כמו תמיד. התעלמת ממני...ביקשת שולחן להניח עליו את התיק וכך עשיתי. אתה הולך וחוזר מארגן את הדברים שלך.
ואני? מחכה ומשוועת כבר ליחס ממך.
אתה מעביר אצבע על גבי...מרגישה את המגע שלך בגבי התחתון. מבינה שהרוכסן של השמלה נקרע לי.
מרגישה את המבט שלך, בוחן את הרשת השחורה שלבשתי תחת השמלה.
אתה מבקש שאעמוד על ארבע למולך.
אתה בוחן אותי. מסתכל לי בעיניים.
ואז מתחיל מסע הצלפות על החזה שלי, הצלפות שאני ביקשתי, הצלפות שאני רציתי. הצלפות שנחסכו ממני בפגישה הקודמת.
רציתי את מה שהיא קיבלה, רציתי אותך חזק, רציתי להרגיש את האנרגיה שלך יוצאת אליי, כלפיי, עבורי ורק בשבילי.
וכך קיבלתי...
אחת ועוד אחת ועוד אחת....עוצמתיות...חזקות...מכאיבות...עצומות...
עוצמה שלא הרגשתי ממך עד עכשיו. מרגישה שאני לא באמת שם, אחרת איך יכלתי לספוג את הכאב הנוראי הזה?
פניי מתחילות להזיע...כוס אמק, המסקנטייפ כמובן יורד לי מהפה...הוא לא היה מספיק חזק. ואני מבינה שאני אבודה, אין סיכוי שאצליח לעמוד למולך. המסקנטייפ היה הצהרה על שביתה אבל בין היתר כלי עזר עבורי בשביל להתאפק...
הוא איננו.
וכשהוא יורד, הפה של הזונה פנוי. פנוי לדבר ולבקש ולחפור.
מתחננת להריח את הזין שלך, מבקשת רק לראות אותו. אתה לא מסכים...הרי בהצהרת השביתה חרצתי את גורלי.
אתה נעמד מאחוריי, אני מיד נצמדת לזין שלך. אתה חובק את צווארי עם הזרוע שלך, חונק אותי בעוצמה. מרגישה את הנשימות שלך על צווארי...
"הזונה שלך מי את?"
"שלך"
את תהיי כלבה טובה היום?"
"כן"
"ואת לא תסרבי לשום דבר היום?"
"לא אסרב אדוני"
מעוצמת החניקה בקושי יוצא קול מהגרון שלי...
אתה מכופף אותי ומתחיל להצליף בי בעוצמה בישבן.
הפעם אתה לא מתחשב. ההצלפות מגיעות אחת אחרי השניה ובאותו המקום. כף העץ מפלחת את העור שלי.
ושוב...אני לא שם...רק ככה אפשר לשאת את הכאב.
אני מתחננת שוב ושוב לראות את הזין שלך, מבקשת רק להריח אותו.
אתה פותח את המכנס והזין שלך מול פניי. אלוהים איך התאפקתי. אני מעט מתקרבת אך לא נוגעת. הלשון שלי יוצאת מפי בעצמה, לא בשליטתי. אתה מנסה לדחוק אותי ומקרב אותו לשפתיי. אני מתרחקת. אסור לי. אפילו שאני רוצה. אסור לי.
ועכשיו זה הזמן לשחק עם הכלבה שלך. אתה זורק לי עצם ואני מיד רצה להביא. מכשכשכת בזנבי ומחזירה לך אותך ליד. מתנשפת עם לשון בחוץ. מלקקת לך את היד ומקרבת את הראש לליטוף.
"יש לי מתנה בשבילך"
אתה מוציא קולר ורצועה מהשקית.
אני מתרגשת. מסתכלת עלייך. רואה אותך מתעסק בפתיחת הקולר והנחתו על צווארי.
אתה יפה כל כך. מסתכלת ומתענגת ממך.
הקולר גדול...
אתה מספר לי שרכשת אותו בחנות לחיות ואמרת שזה עבור כלב גדול...
כלבה שמנה. מסתבר שלא כזאת שמנה. נדירות הפעמים שמשהו גדול עליי.
אנחנו מצחקקים לנו ואני בתוכי נמסה ממך אדוני.
לא מסוגלת לעמוד למולך.
"יש לי הפתעה נוספת בשבילך, היום לא נהיה לבד"
יצרת קשר עם מישהו שרצה להיות נוכח בפגישה שלנו בלייב מהנייד.
מיד שאלתי אותך אם אמרת לו שאני שמנה.
אני מתביישת בזה. בגודל שלי. שאחר יראה אותי.
"הוא יראה עכשיו"
אני שותקת.
אני לא יודעת עד כמה אני מוכנה לזה, עשינו זאת בעבר וזה נגמר במפח נפש שלי.
אבל היום אני שונה, מרגישה בטוחה יותר איתך. מרגישה בטוחה יותר בעצמי.
ואני סומכת עלייך, סומכת עלייך שתשמור עליי.
מתקשרים אליו בשיחה קולית.
הוא עונה.
אתה מספר לו שאתה עם הזונה השמנה שלך.
והוא מיד אומר "שלום לך זונה שמנה ומסריחה"
אני עונה בשקט "שלום"...עוד לא מצליחה לעכל את מה שהולך לקרות.
"אני רוצה לשמוע אותה צועקת, אני רוצה שתצליף בה חזק" הוא מבקש.
וכך אתה עושה, מזיין לי את הפה ומצליף בי. אני צועקת וגונחת. מכאב מעונג. והוא מקשיב ומדבר אליי.
"סוף סוף שומעים אותך. איזה זונה שמנה שאת, היית רוצה שאני יחדור לך לתחת עכשיו" הוא אומר.
הוא מבקש לראות אותי. אני לא מתנגדת. יודעת שתשמור עליי ועל האנונימיות שלי.
אתה שולח לו תמונה של התחת האדום שלי ומצווה עליי לרכב עלייך.
אתה פותח את המצלמה בשיחה.
הוא רואה רק את הגוף שלי מהחזה ומטה, רוכבת עלייך.
הוא מדבר אליי אמר משהו על החזה הגדול שלי. הוא קורא לי זונה מטונפת, זונה שמנה. מבקש לראות איך אתה מצליף בי. מכה אותי בחזה.
וכך אתה עושה....מצליף חזק ובעוצמה.
הוא ממשיך להשפיל ואני מתגרה בו.
"אין לך זונה משלך?"
"היית מת לזיין אותי עכשיו"
לא מצליחה להבין מאיפה זה יוצא לי. אני זורמת עם הסיטואציה. רוצה שתהיה גאה בי. רוצה שתראה איך אני מסוגלת להשפיל את עצמי עבורך.
אני מרגישה שאני רוצה לגמור. אני מבקשת את אישורך ואתה כמובן שואל אם הוא מסכים.
הוא לא מסכים. אני עוצרת את הרכיבה עלייך. אם אמשיך אגמור.
מתחננת...אלייך...אליו....
אני מתחננת לגמור.
והוא מסכים....לבסוף.
אני רוכבת את חיי עלייך. גומרת בעוצמה.
גומרת כשגבר זר שומע אותי.
גומרת מהזין שאני כל כך אוהבת כשאני יודעת שהאיש שלי גאה בי על מה שאני מסוגלת לעשות עבורו. גאה בי על כמה שאני מוכנה להתכלב עבורו.
ורק עבורו.
אתה מסיים איתו את השיחה. הוא אומר "תהנו לכם חברים"
זה הצחיק אותי. השינוי באופי השיחה...
אתה אוסף אותי אלייך...גאה בי, מרוצה ממני.
אני מסתכלת על החזה שלי ששורף בטירוף...וסוף סוף רואה אותו פצוע ומסומן...
הצלחת לסמן סוף סוף את הכלבה הלא מסתמנת שלך...
