כל אחת שמתאפרת מנסה להסתיר משהו.
גם אני...
מגיל צעיר אני מורחת מייק אפ בכל בוקר לפני שאני יוצאת.
מגיל צעיר אני שמה על עצמי מסכה. מסכה שמייפה אותי.
מסתירה אותי, את המבוכה שבי, את חוסר הביטחון במראה שלי.
אני יכולה למנות כאן רשימה גדולה במיוחד של הדברים שאני לא אוהבת בי...
האודם בפנים שלי זה אחד מהם ואחד המשמעותיים.
וואייייי אחד הדברים שיכולים להטריף אותי זה שאומרים לי "וואי למה את ככה אדומה?"...
זה הופך אותי לעוד יותר אדומה, עוד יותר מובכת.
אני אדומה...
כשקר לי
כשחם לי
כשאני בוכה
כשאני צוחקת
כשאני במאמץ
כשאני במנוחה
אדומה...פאקינג אדומה...
אז אני פשוט שמה מייק אפ...מסתירה את האדום הזה שדבוק לי על הפנים.
תמיד כשאני נכנסת לשטוף את עצמי אחרי מפגש איתו בצימר אני מסתכלת במראה. רואה את הפנים שלי, אדומות בטירוף...אדומות מהמאמץ, אדומות מהמבוכה, אדומות מסיפוק... אדומות!!!! בוערות!!!
לא הלחיים, כל הפנים...ויש לי חתיכת פנים ☺️☝️.
אז אני אני מכוונת את המים על הקרים ביותר.
רוצה שכל האדום הזה מהפנים ימחק ממני.
פחחחח זה לא עוזר, כלום לא יוריד את זה.
אני אני נותרת מולו במערומיי... זה נשמע מצחיק...הבן אדם מזיין אותי מכל הכיוונים, משתמש בי כאוות נפשו...
ומה מפריע לי? שיראה אותי אדומה....
כל אחת והפאק שלה לא?
בקיצור ..למה אני מזיינת את השכל...
החלטתי....
No more....
יותר לא מורחת מייק אפ(אולי לאירועים מיוחדים...לא יום יום הכוונה)...
מתכוונת ללכת לעבודה במלוא אדמותי...
מעניין כמה זמן אחזיק😏
ולמה אני מספרת את זה לכם?
כי את בעלי זה ממש לא מעניין....
בהצלחה לי☺️☝️
