רעש לבן

כשהיתה צעירה היתה יפה. כולם ראו את זה. כולם אהבו אותה, את הדוגמנית היפה. דוגמנית - היא היתה חושבת כשהיתה רעבה - זה לא סתם מקצוע. עם כל העבודה הקשה, דוגמנית היא דוגמה. היא היופי, היא המודל, כך אומרים גם בחו"ל, לנשים אחרות. דוגמנית היא היתה, לא בגלל המקצוע, ולא רק בגלל היופי, אלא בגלל האופי, ובגלל האחריות. להיות תמיד יפה, להיות דוגמה, מודל.

הילדה הגיעה פתאום. לא בזמן הנכון. למעשה, בזמן הכי לא נכון. בשיא היופי וההצלחה הגיעה הילדה. הילדה הציקה לה, או למעשה הציקה לחיים שלה, בדיוק בזמן שבו החיים שלה היו היא עצמה, וזה לא קורה לכל אחד, ולא בכל זמן.
אבל זה היה המצב, והילדה הזאת באה פתאום עם עיניה הרעבות, והתעקשה להפוך אותו לחלוטין - כי כאלה הם ילדים. עושים רעש ואי-סדר, או רק מצביעים על הרעש ואי-הסדר שמתאמצים להתחבא כל הזמן.

ביום שמש היא לקחה אותה לבית הקפה. השיער שלה חלק ורך, והיא רזה ועיניה רעבות. כל השנים האלו שעברו נדחקות לפינה אחת, כמו זמן שמתכווץ. כל הזכרונות מתאמצים עכשיו לקשור עצמם לפנים היפים של הילדה, להבין את מה שמתחולל מאחוריהם.
סוף סוף היא בגובה העיניים. אפשר לדבר איתה והיא תבין. אבל בדרך, היא מרגישה, היא איבדה אותה, כשניסתה לא לאבד את עצמה. הילדה ברחה לה למקומות אחרים. היא אומרת לה עכשיו שהיא פחדה. שמעולם לא ראתה אותה כל-כך מוטרדת, אבודה. שהחיוך נעלם ממנה - אותו חיוך שפעם היה שם, להראות שיש דוגמה טובה. שהיא אוהבת אותה, כמו שכולם אהבו את המודל שבה.

והילדה שוב לא אומרת הרבה, כי אין מה לומר. היא הלכה כי כאלה הם ילדים - הולכים לראות ולחפש, למצוא דוגמה אחרת רק כדי לדעת. כדי לדעת לחייך את אותו חיוך של הדוגמה הטובה, אותה לומדים להכיר מהחיים, שמתחברים עם מי שהיא עצמה, לא מתוך דוגמנות ולא מתוך מודל.

עכשיו שתיהן מחייכות בשמש. שתיהן יפות ורגועות יותר. עכשיו אפשר לאכול סלט עוף בלי חשש, ולהרגיש כמו חברות טובות, שמגלות שוב זו את זו. כל הזכרונות נדחקים אל הפינה, מתכווצים כמו זמן עבר, כדי לשבת יחד בזמן הווה, להביט בילדה פנימה, בלי ההגנות, ולראות את כל הפחדים הנקיים שלה כמו דוגמה, כמו מודל של יופי צעיר.