רעש לבן

כמה שהכל יציב, כמה שהיציבות משקרת.
אתה שוגה באשליית העוצמה, באשליית השליטה, במחשבה ש-הנה הנה, הכל עובד, אני חזק לכן אני שקט, אני שקט לכן אני חזק.
והמילים. המילים עוברות ליד ראשך בקצב מסחרר. להג מפוזר, ערימות של נוכחות מופגנת, של בטחון עירום וערום.

הקלף התחתון הוא החשוב ביותר, אבל לא החזק ביותר.
ואז הכל מתפורר, מילה אחר מילה, להג אחר להג, אשליה אחר אשליה, קלף אחר קלף. והכל בשקט בשקט, חלש חלש...