רעש לבן

הוא התקשר קצת אחרי שקמתי, פגישת עסקים עם חבר - הזהירו אותי מזה. אבל זה בסדר, אני יודע להקשיב. רק שונא לתת עצות.
אחר-כך, בצהריים, פגשתי אותה בעבודה. חיבוק חם שמעלה חיוך. מעשנים סיגריה יחד, היא חושפת בזהירות. אולי פעם נשב לשתות ולדבר ברוגע. אני יודע להיות חבר טוב, היא מרגישה את זה.
אחרי הצהרייים קצת מזאת וקצת מזאת, ואני מקשיב לאותם הסיפורים משתיהן. מתענג על ההבדלים הדקים, ועל היכולת שלי לחייך מהם במקום לבטל אותם.
אני מחזיר לה טלפון, שומע ומקשיב. אני גם מזדהה, באמת. אני מכיר את כל מה שהיא מספרת גם מעצמי.
בערב היא משתפת אותי במשהו מהלב. לא כל אחד זוכה לזה. אני מתחיל להשתכנע שכנראה יש משהו גם בהקשבה שלי ולא רק במילים שלי.

ובלילה אני יושב עם כוסית משקה, עם עצמי.