עץ הדומים עסוק

היא התנהגה בצורה בלתי נסלחת.
והוא ידוע בתור אדם הגיוני וסלחני.
אבל הפעם היא הגזימה, היא עשתה את אחד הדברים היחידים שבאמת מכעיסים אותו.

והיא עמדה לשלם על זה.


תעלי על הרכבת הראשונה אליי ביום רביעי בבוקר.
אבל...אבל...יש לי ברביעי עבודה, ולימודים...אני לא יכולה לבוא...

זונה שלי...
פעם הייתי מתחשב בזה...
אבל הפעם את תקבלי את הסדיסט שכל כך רצית.

אז תעלי על הרכבת הראשונה אליי ביום רביעי בבוקר,
ותביאי בגד ים.
ב..ב..בגד ים?
כן.
אבל...אבל אני לא יודעת לשחות.
אני יודע.
אז מה אתה מתכוון לעשות?
להעניש אותך.
.........שתיקה על הקו.........

אני חייבת?
לא.
לא?
לא.
את יכולה במקום ללכת לעזזל אם את רוצה..
אוקיי.
יום רביעי.
כן מאסטר,יום רביעי.
עם בגד ים.
(בקול רועד)
עם בגד ים מאסטר.


היא הגיעה אליי,
נסענו ישר לחוף
לא אמרתי לה מילה
רציתי שהכל יתחיל להצטבר בתוכה,
יגיע לרתיחה.
כשהגענו לצוקים המשקיפים לים,
התחלתי לנסוע לאט יותר.
כשהתחלנו את הירידה אל החוף
נסעתי כבר ממש לאט.
נותן לה לספוג את כל הים הענקי עם הגלים הנשברים.
מרגיש איך הפחד שלה מתחיל להזין את עצמו,
שומע את הקול הפנימי שלה אומר...אני לא נכנסת לשם...הוא לא באמת יעשה את זה..הוא יודע כמה אני פוחדת...זה הכל סתם משחק....אני מכירה אותו...הוא לא יעשה את זה...הוא תמיד כל כך נחמד.

עוצרים.
דלת נפתחת ואוויר ים מלוח מכה בנו.
יש רוח טובה וחזקה.
גלים גבוהים.
מושלם.

אני מצביע על המים.
יש מרחק ללכת בחול החם.
אני חושב שבסיטואציה אחרת...התחושה של החול הנעים בין האצבעות הייתה קוסמת לה.
היום היא הולכת בצעדים של נידונה למוות,
אל הגרדום הפרטי שלה.

דמעות מלוחות יורדות על פניה,
זה בסדר
הים אוהב מלוח.

מים קרים פוגשים עור רועד בפעם הראשונה
ואני שומע משהו קטן בה נשבר ונסחף עם הזרם.
אנחנו פוסעים פנימה,
אל הכחול הגדול.

היא תמיד אמרה שכחול זה צבע משעמם,
אני אוהב אירוניה.

אני מכניס אותה עד שהמים מגיעים מעט מתחת לכתפיים.
היא לא יודעת שהכל בשליטה, שאני שם, ששום דבר לא יקרה לה.
היא יודעת רק שהיא במקום היחיד שאין לה שום שליטה בו.
חסרת אונים.

אני מעמיד אותה עם פנים אל החוף.
נותן לה לראות את המקום הבטוח.
ואז שולף כיסוי עיניים.
עכשיו זה מושלם.
אין כלום חוץ מהפחד.
חוסר אונים מוחלט.

הגל הראשון מגיע
נשבר מעל ראשה
עוטף אותה ברסס.

זה השלב שהיא עוברת למצב תודעה אחר
כבר אין אני, אין היא, אין כלום יותר,
רק לשרוד,
רק לנסות לשמור על יציבות
לנסות להבין מתי יגיע הגל הבא
הכל חוץ מזה מתמוסס ונסחף עם הגלים.

גל שני
שלישי
רביעי
עשירי.

עכשיו, בגל האחרון, אני מוסיף את היד שלי ומוריד אותה מתחת למים לכמה שניות.
אחת...שתיים...שלוש...אני סופר בלב.
ומוציא אותה.
מחבק אותה.
מערסל אותה.
מרים אותה על הידיים שלי.
ולוקח אותה החוצה.
מניח אותה בעדינות על החוף.
ונותן לה להוציא את כל הבכי אל תוכי.
היא נאחזת בי
נאחזת בחול
נאחזת ברוח
מוודאת שהיא שוב קיימת.

אני מדליק לה סיגריה
והיא מתענגת על החום ועל הממשות.

היא מסתכלת עליי במבט מוכנע.

אל תדאגי אני אומר לה.
החלק הראשון הסתיים.