אם היית בניין שעוצב בידי מיטב המוחות, שילוב של משהו פרקטי ואמנותי וחדשני וכמובן גם יציב ובטיחותי, עם נוף מטריף ל 360 מעלות, נוף שלא רואים מבניינים אחרים, ומדרגות חלופיות ומעליות מהירות מרגשות ופינות ישיבה חמימות, וכל מיני דברים נפלאים שהיו גורמים לאנשים לרצות לבקר בבניין, להעריך אותו, להתחנף אליו קצת כדי שידע שהם אוהבים ומעריכים אותו (לא חייבים להיות "מאוהבים", אוהבים זה גם מצויין יחסית למבחר הבניינים הענק שיש בעיר), ו..... היה בך סדק שנגרם ממישהו שנפל עליך והמשיך להשען עליך למשך תקופה, וסדק אחר של קליע שהגיע אליך למרות שאתה שוחר שלום, וגם כמה קומות לא מנוצלות ושאין לך מושג מה לשים בהן, אתה היית בטוח שכל המבקרים עוורים וטפשים ולא משמעותיים, כי הם לא מכירים את הסדקים ואת הקומות הלא מנוצלות, ואת החלקים הקטנים שהצטבר בהם לכלוך, היית אומר ש"הם לא יודעים הכל עלי", למרות שהם יודעים הרבה, רק לא את מה שאתה שם עליו דגש. לדעתי, זה ***אתה*** שלא יודע עליך הרבה, כי אתה רואה רק את הרע שבך. אתה רוצה להיות שלם ומושלם כדי להיות ראוי. ומי אני שאדבר, אני כמוך. אבל זה לא פוטר אותך מלהודות בטפשות.
אני חושב שזה אחד הדברים היפים(והגם אולי נכונים) ביותר שאמרו לי.
לפני 15 שנים. 9 בינואר 2009 בשעה 11:10
