אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 15 שנים. 20 בינואר 2009 בשעה 22:24

טוב.
היום בלוג רציני.

חשפתי די הרבה דברים בבלוג הזה במשך השנים,
וגם נפתחתי לגבי הרבה מהדברים הקשים שעברו עלי בחמש השנים האחרונות עם החברים פה.
אבל עדיין יש משהו שכמעט ולא סיפרתי לאף אחד,
וזה שיש לי הפרעת אכילה.

זה אולי יסביר להרבה מהאנשים שמכירים אותי את הסיבה למה אני כל כך מלא תיעוב ושנאה עצמית ושאר ירקות רגשיים רקובים לגבי עצמי, ולמה אני תכלס לא מצליח אף פעם לקבל מחמאה.

עכשיו סוף סוף אני מטפל בבעיה הזו בצורה רצינית, וחלק מזה זה להכיר בעובדה שיש בעיה.
אני נמצא עכשיו בשיקום יום ובקבוצה מיוחדת לנושא, ועובד עם דיאטנית להפרעות אכילה ורופאה מטפלת.

אני חושף את זה, כי אני רוצה להוציא את זה החוצה לאור, להפסיק להחביא את העובדה הזו, וגם להתשמש בבלוג הזה ככלי לחלק מהטיפול עצמו.

אם לומר את האמת, מאוד פחדתי לכתוב את הבלוג הזה(ותודה לסנוצי שעזרה לי להבין שזה חשוב יותר) בעיקר בגלל שהפעם היחידה שנתתי איזה שהוא איזכור לנושא הזה אצלי(בלוג שנכתב ונמחק מאוחר יותר) התגובות שקיבלתי כללו בעיקר דברים כמו "האם אנחנו צריכים לצפות לניתוח לשינוי מין בקרוב?"
אז, שתדעו, הפרעות אכילה קורות גם לגברים.
כרגע סטטיסטית זה גבר אחד על כל שבע נשים.
אבל זה קורה, וזה לא פחות נוראי ולא פחות סבל, לפעמים אפילו יותר, כי בחברה שלנו זה מתקבל כשלאישה יש הפרעת אכילה, אבל כגבר אתה נתקל בהרבה אנשים שחושבים שאתה פשוט מחפש תירוץ ללהיות שמן.

וזה הכי כואב.
כי אתה מתחיל להאמין בזה בעצמך.

אז לא.
באמת.
no more.

אני שם את הקלפים על השולחן לגבי מי ומה אני, כי נמאס לי להרגיש שאני צריך להחביא משהו.

ולגבי הבלוג.
אני החלטתי להשתמש בו ככלי טיפולי.
אנחנו צריכים לעשות יומן אכילה, ולעקוב אחרי התפריט.
החלטתי שאני רוצה לעשות את זה כאן.
לכתוב כל יום איזה פוסט קטן(וככה גם להתרגל חזרה לכתוב, מה שהיה חסום אצלי תקופה כבר)
ואז לכתוב את הדיווח היומי על מה אכלתי.

וכן אני בכוונה עושה את זה פומבי, כי זה בדיוק ההפך מהאכילה המוסתרת וכל ההרגלים הרעים של לשמור בפנים.
ככה אני אצתרך להתמודד עם זה באור היום, לטוב ולרע.
אבל להתמודד.


אז הנה הולך פעם ראשונה.

20 בינואר-יום שלישי.

בוקר:
יופלה מוקה(3 אחוז, לא מרשים לנו כבר 0) בתוספת כוס של דגנים מלאים עם שקדים ודבש.

ביניים- כריך עם קוטג'

צהריים:
(אני מחלק את ארוחת הצהריים שלי לשניים)

צהריים קטנה(בשיקום)- סלט עם כף טחינה, שני פרוסות לחם.

צהריים גדולה- בקר בסצואן, פתיתים, ירקות מבושלים, 2 תפוחי אדמה קטנים, סלט.

ביניים- פריכיות סובין מלאות עם גבינה לבנה וזיתים.


ערב:ביצה, טונה, סלט, שלוש פרוסות לחם

לילה- מעדן 3 אחוז.


וזהו.
זה היום.
מחר יהיה חדש.



בלוסום​(לא בעסק) - אישית מעדיפה את הגברים שלי עסיסיים... (כמוך למשל...)

אבל תכל'ס, מה שחשוב זה שתרגיש שלם עם עצמך.

המון המון בהצלחה! מקנאה בך על היכולת לכתוב יומן אכילה - לי זה מאוד קשה כבר כמה שנים טובות.

בהצלחה, תה-בי (:
לפני 15 שנים
immortal​(נשלטת){MrMiller} - בייב
אני כל כך שמחה שהחלטת להוציא את זה החוצה, ועוד פה בכתב.
הכתיבה משחררת לפעמים,
זה יעשה לך רק טוב!

בהצלחה
אוהבת המון
}{
לפני 15 שנים
Succubus​(אחרת) - אתה איש אמיץ כל כך. רק טוב, מותק.
לפני 15 שנים
אחותופל - אתה יפה ואמיץ וגיבור וחכם!

אוהבת אותך מלא ומעריכה מאוד מאוד!

בהצלחה! (מאמינה שבקרוב תאהב אותך מאוד - כמו כולן פה בעצם...)
לפני 15 שנים
מלכה מלקה​(אחרת) - מפרגנת
אבל יותר מהכל גאה בך על ההחלטות , על השינויים , על ההתקדמויות שלך , על הפתיחות והבטחון ( למרות שלא תמיד יש אותו בנמצא ) לעמוד עם האמת שלך בנחישות ובבהירות שזה נכון

כאן אם תצטרך
נשיקות וחיבוקים
מלקוש
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - כל הכבוד והמון בהצלחה!
לפני 15 שנים
היילני - אמיץ. ויהיה טוב.
לפני 15 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - וואו, וואו.
אתה לא מפסיק להדהים אותי בכל פעם מחדש.
מורידה את הכובע, את הנעליים, ואת whatever it will take בשביל להביע את קיטונות הכבוד שיש לי אליך.

ובהזדמנות זו מזכירה לך שאני אוהבת אותך (סתם למקרה שתהית) ותמיד פה בשבילך, אתה יודע עד כמה. אל תעשה לי את הפרצוף הזה, אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת שאתה יודע.

נו, איפה הגברים? חבר'ה, אני מבקשת להתייצב, במדים מלאים כולל פונפונים!
לפני 15 שנים
להבה חשופה - טאבי יקירי :-)

קראתי פעם ועוד פעם ושוב. נפעמת . הפוסט הזה, מדבר בעד עצמו.

כן אתה יכול.

כן אתה תצליח.

כן , "שאפו" על החשיפה . יודעת עד כמה לא קל לחשוף.
כן. אתה בתהליך לא פשוט כלל, אבל... א - ה - ב - ה.

אין דבר העומד בפני הרצון !! יש לך רצון ויש לך יכולת .

אתה בהחלט בהחלט תצליח.

גם אני, אוהבת אותך המון המון , חומת מגן שלי.

}}{{
לפני 15 שנים
סדום והמורה​(מתחלפת) - אתה איש גדול! בגלל האומץ.
כל הכבוד אני גאה בך ומאה אחוז באחורייך.
אם תצטרך משהו אשמח לעזור!
ואם כבר אז כבר.
בוקר קפה ו3 סיגריות.
צהריים קפה ומי סופר את הסיגריות.
ערב הכנתי תבשיל כפרי עוף ותפוחי אדמה. :)
תהיה חזק בייב.
דרוש אומץ רב לכתוב את מה שכתבת תהיה גאה בעצמך.
אני גאה בך מאוד.
ב ה צ ל ח ה
}{
לפני 15 שנים
סדום והמורה​(מתחלפת) - מאחורייך!!!!! :S
אלוהים זה כנראה בגלל שיחות האנאלי בכללי היום.
* מרימה על עצמי גבה *
לפני 15 שנים
זיקית - אתה בחור נהדר, רגיש ומקסים ואמיץ. אני מאחלת לך המון בהצלחה (ותראה כמה נשים פה, ובכלל, אוהבות אותך. לי זה היה עושה שמח).
וכל הכבוד!
אם תתייחס לכל יום כמו היום הראשון בדיאטה ותתמיד, תצליח. אני מניחה. אני לא טובה בלהתמיד בדיאטות, או להתחיל בהן :)
לפני 15 שנים
Brida​(נשלטת){DDDOM} - הרבה כבוד על האומץ לחשוף ולהיחשף.

תמיד אהבתי אותך איך שאתה,
אחרון האבירים,
אבל באמת הכי חשוב שאתה תאהב את עצמך,
לפחות כמו שהנעימות מעלי אוהבות אותך :-)

יום טוב,
והרבה בהצלחה,
}{
נ.ב. הגיע הזמן להיפגש שוב, לא?
לפני 15 שנים
רוקדת ערומה בתאטרון רוסי - בקשר למראה... אני עם חתולונת שם למעלה.
מעבר לזה, מורידה בפניך את הכובע על האומץ להחשף ככה.
לפני 15 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - טאבי, אן עליך!!!
אני יודעת שאתה מטפס למעלה בצעדי ענק ולא נשבר כשקשה.
תותח!
חיבוק גדול ממני ומהגורה
לפני 15 שנים
Tobias​(אחר) - תודה לכולן על התגובות.
עשיתן לי ים טוב(וגם ים יאם)

לפני 15 שנים
Geshem Black - טאביאס היקר.

לכבוד הוא לי להיות הגבר הראשון (אולי גם לא האחרון?) שמגיב לך על הפוסט הכל-כך אמיץ, כנה חזק זה.

אני יודע שזה קל לאדם מהצד להגיד על אחר שהמראה לא כזה משנה אחרי הכל, אבל על מי אנחנו עובדים.
אנחנו חיים בחברה שגרמה לנו להמר את כל קלפינו רק על המראה, בעולם שבו כל חצי דקה משודרת פרסומת חושפנית המציגה את גוף האישה והגבר כדבר חטוב וסקסי ושכך כולם צריכים להיראות ולהיות.

אני אומר, לא עוד!
נמאס מהחילחול המתמיד של אמצעי התקשורת להעמיד את כולנו בצו האופנה. למה? מה חטאנו? מה עשינו שמגיע לנו להרעיב את עצמנו, או לחילופין להרגיש לא בנוח עם עצמנו רק בגלל מראה חיצוני?
האם המראה החיצוני אינו בסה"כ קלי קיבול לאינטליגנציה שלנו? גדולי הפילוסופים יטענו שכן. והאמת, שאני בטוח שאפילו בריטני ספירס - המלכה הבלתי מעורערת של הרול מודל הטיפוסי לנשים צעירות - עברה מספיק חרא בשביל להודות ולהסכים עם זה בעצמה.

עם זאת, אנחנו ממשיכים להזין את מוחנו ברצון להיות הכי רזים שאפשר, הכי יפים, הכי חטובים, ועבור מה?
אני אומר, לרדת במשקל רק אם זה פוגע בבריאות הגופנית, מעבר לזה, שילכו לעזאזל כל אותם חורצי דעות ומקבלי החלטות שפוסקים לנו איך עלינו להיראות, ואיך עלינו להתלבש. זה כל-כך מרגיז אותי, שאני שוקל לביים איזה סרט שכל הכוכבים בו יהיו בריאים. סתם בשביל להראות שגם הם, למרות מה שהתקשורת מנסה להציג, לא פחות יפים ומושכים מאשר הדוגמניות שמרעיבות את עצמן עבור איזה הירואין שיק ארור.

טאביאס, אני מקבל ואוהב אותך כמו שאתה.
לא משנה מה עובר לך בראש, כמה הרס עצמי ותיעוב חושים מוחלט, דע לך שאני לא היחיד. ואולי איכשהו, אף בנחיל של רגע קט, זה יעודד אותך להרגיש טיפה טוב יותר עם עצמך. ושלל התגובות שמעליי יכולות להוכיח זאת בנקל.

אתה אדם טוב. מיוחד. מקסים. ואני חושב שדי בזה בשביל לפסוק כי אתה הרבה יותר שווה ערך מכל-כך הרבה אנשים אחרים שמאכילים את המפלצת התקשורתית.

אני מאוד גאה בך שמצאת בכל זאת איזושהי דרך לכתוב, לפרוק את הלחצים ואת המחסומים, ולשתף את האנשים שאוהבים אותך בכמה אתה אמיץ וחזק, וראוי לאהבה.
לפני 15 שנים
פרלין​(נשלטת){ש} - המון המון בהצלחה מותק.
לפני 15 שנים
אופק קסומה - פאק, בנאדם, כמה אומץ.
אני איתך לגמרי (למרות שאני הרבה אחריך בעניינים האלו ולכן מורידה בפניך את הכובע), מאחלת לך את כל האהבה והחוזק וההצלחה שבעולם.
אוהבת,
אופק.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י